נכתב ע"י יצחק מוסטוב
לאחר אישור הצנזורה

 
בשורה משמחת אחת שקיבלו החניכים,  הוסיפה להם טעם וכוח להתאמץ ולהספיק ללמוד את החומר הנדרש – את השבועיים הראשונים של הטיסות יבצעו בבסיס חיל האוויר "אופירה" בשארם אל-שייך.

והנה, בסיום "ההסבה הקרקעית" הגיע היום המיוחל – יום הטיסות הראשון. לטייסת הגיעו עם תיק בגדים וחפצים לשהות של שבועיים בשארם – המטס ראשון ימריא מחצרים וינחת ב"אופירה", ומי שלא טס במטס הראשון מגיע לשארם בקרנף עם כל הציוד – שלו ושל חבריו – כולל ציוד הטיסה שלו. 

תדריך בוקר ורגעי ההמתנה המתוחים, עד שמתברר שד'  אינו טס במטס הראשון... מאוכזב כמעה עלה יחד עם המאוכזבים האחרים ואנשי הגף הטכני לקרנף, הסתדר בנוחות על הספסלים ונרדם בטיסה הארוכה דרומה. לאחר הנחיתה ופתיחת הדלת האחורית של המטוס, החניכים  מייד הרגישו את ריח הים ואת האוויר החם של שארם.

בשביל ד' זו הייתה הפעם הראשונה שהיה כל כך דרומה והכל היה לגביו חדש ומלהיב בפני עצמו.

שיכנו אותם באחד מהדת"קים (דירים תת-קרקעיים) של "אופירה" – כאן היו המטוסים שלהם, כאן ישנו החניכים בחדר גדול אחד, טכנאי הטייסת בחדר דומה ליד. כאן גם היה חדר התדריכים והמבצעים...

לאחר ההתארגנות, ועד שהגף הטכני יכין את המטוסים למטס השני, שתו החניכים בצימאון כל פרט על הטיסה שיכלו לסחוט מהחברינו ברי המזל שטסו "הלוך" – איך המטוס, איך הוא מתנהג, מה הם ראו וכו'. החברה הזהירו שסקייהוק הרבה יותר רגיש בהגאים ודורש הטסה עדינה ומדויקת. הם סיפרו בהתלהבות על הנוף היפה שהיה למול עיניהם בטיסה הארוכה מחצרים לשארם אל-שייך... ד' וחבריו כמובן יכלו רק לקנא בהם...

והנה מגיע תורו של ד' לטוס את הטיסה הראשונה שלו בסקייהוק... יחד עם המדריך יוצאים אל המטוס, עושים בדיקות חיצוניות, עולים לתא ונקשרים. סוגרים חופה, מתניעים ומתחילים הסעה.

ההבדלים מהמפוגה בולטים מייד – הסקייהוק מטוס גבוה, הכנף שלו כמעט בגובה אדם, כני הנסע שלו צרים, הגלגלים והצמיגים שלו דקים והבלמים מאוד חלשים... כל זה מפני שבנו אותו לנושאות המטוסים ושם אין מקום וצורך להסיע... 

לאט, ממש בזחילה, הם מגיעים לעמדת ההמראה ולאחר בד"ח קצר עולים על המסלול, בודקים מנוע. מקבלים אישור מהמגדל והנה מגיע הרגע המיוחל...

ד' פותח את המנוע עד הסוף ודחף של כמעט 4 טון מדביק את הגב שלו לתוך הכיסא. המטוס מתחיל לרוץ מהר, הרבה יותר מהר מהפוגה. מבט על למכשירי המנוע – OK. מד מהירות מגיב – OK, המהירות כבר מתקרבת ל-100 קשר... וואו! במהירות 120 מושך סטיק מעט אחורה. 150 – ממריא. אף מעל לאופק, הגובה עולה, בלמים, גלגלים ומדפים מעלה... זהו זה, הם באוויר!!! זה היה זריז – ללא צל של ספק!!!

אבל מה זה? המטוס מתחיל לגלגל הצידה! ד' מתקן מייד בתנועה קצרה וזריזה שהוא זוכר מהפוגה. אופה-לה! המטוס מגיב זריז ומתקן הטיה וממשיך לגלגל לצד השני. ד' מתקן שוב, הפעם לצד השני. המטוס מגלגל שוב ועובר להטיה הפוכה. ד' חוזר ומתקן שוב ושוב, אבל הסקייהוק הרבה יותר רגיש בגלגול ממה שהוא מכיר וזוכר מהפוגה. במקום להמשיך ישר אחרי ההמראה הם מנפנפים כנפיים מצד לצד כמו ציפור בגילופין... עד שהמדריך, שנמאס לו הקרקס הזה, אומר בהחלטיות "אני לוקח!". המטוס מייד מפסיק להתנהג כמו שיכור ואצל ד' נהיה רע על הנשמה – דקה ראשונה של הטיסה הראשונה, והוא כבר פישל  בה...

המדריך מסביר לד' שצריך להיות עדין עם המטוס הזה, במיוחד במישור הגלגול, ומחזיר לד' את השליטה על ההגאים... בינתיים הם כבר בגובה 5,000  רגל וממשיכים לטפס מעלה. ההרגשה של ד' שהוא יושב על הטיל – המטוס צובר גובה כמטורף, ד' יושב רחוק קדימה בלי לראות את הכנפיים בצדדים כמו בפוגה, ושום דבר לא מסתיר את הנוף ואת השמיים. והם מרהיבים... בצהרי היום של תחילת החורף שמיים בהירים וכחולים, כמו שהם רק יכולים להיות ליד הים הכחול כל כך... חופי ים סוף מתחתם, הרי סנטה קתרינה  עם הנחלים היבשים הענקיים וכל חצי האי סיני מצד אחד, החוף הסעודי והאי סנפיר בצד שני... והם באמצע במטוס המדהים הזה, עושים להם LOOP-ים ו-BARREL ROLL-ים על שמאל ועל ימין במהירויות ובגבהים שד'  רק יכול היה לחלום עליהם... וההרים החומים של סיני מתחלפים להם בכחול של הים ותכלת של שמיים וצהוב של חוף הים עם קטעים של ירוק היכן שמתחבאת הצמחייה...

כן, כל הסבל של ד' בתל השומר, בניתוח המעצבן ההוא, היה שווה בשביל שבסוף ימצא את עצמו כאן בגובה מעל שארם...

חוזרים לנחיתה – המטוס הזה דורש להיות זריז ותכליתי בכל, במיוחד בהתארגנות לנחיתה. בצלע עם הרוח הוא טס ב-50% מהר יותר מהפוגה וחוצה מסלול בנחיתה ב-150 קשר – זה 270 קמ"ש! אין פה מקום לטעויות... המדריך מדגים הקפה ראשונה. ד' עושה שנייה... הסקייהוק גבוה מהפוגה – גובה ושיטת שבירת ה גלישה שונים הם... כן, יש מה ללמוד... אחרי שתי הקפות ועם נגיעה והליכה סביב נוחתים בפעם האחרונה. בנחיתה מוציאים מצנח מעצור  וד' מרגיש איך יד נעלמת בולמת את מהירות המטוס – כן, זה בהחלט לא פוגה...
 
תחקיר – המדריך מסביר את הטעויות של ד', במיוחד בהטסה. ד' צריך להתרגל להגאים ההידראוליים הזריזים והמדויקים של הסקייהוק... יש למה להתכונן לטיסות של מחר...

מאושרים ומעושרים מחוויות היום מתארגנים ללילה וארז ל' שם ב-EFULL VOLUM את האלבום החדש של PINK FLOYD, שלצליליו החניכים נרדמים...

למחרת טיסות, אחר כך תחקירים ותדריכים – כל יום לומדים משהו חדש...  כשמסיימים מוקדם את הפעילות, מקבלים צ'ופר – יחד עם המדריכים יורדים לחוף הים... ושוב חווית הראשונים בשביל ד'...

היעד שלהם – להגיע לטיסת סולו במשך השבועיים בשארם. סולו שכולל לא רק המראה ונחיתה, כמו שהיה ב-"ראשוני" עם הפוגה, אלא טיסה מלאה הכוללת הליכה עצמאית לאזור האימונים וביצוע אווירובטיקה שם. אבל הטיסות הראשונות בסקייהוק לא הולכות לד' טוב – הזיכרון המכני של פעולות ההטסה בפוגה מפריע לו ללמוד את ההטסה העדינה של הסקייהוק וביעד "סולו בשארם" הוא לא עומד... מצב רוח  טוב זה לא מוסיף לו – הוא יודע שלקבל סולו בחצרים יהיה קשה יותר...


ביום ה' של השבוע השני  חזרו הביתה – לחצרים. הפעם במטס ההעברה טסים אלה שירדו לשארם בהרקולס... זה היה הצד הטוב של העניין. הצד הפחות טוב היה, שמכיוון שלפי הסילבוס היו צריכים להתחיל טיסות מבנה, טיסות ההעברה בוצעו בזוגות, כשכל חניך תרגל מבנה מכונס לאורך החצי שלו משארם ועד באר שבע. ד' היה מס' 2 במבנה ותורו היה לתרגל טיסת מבנה בקטע הראשון של הטיסה, כך שבמקום ליהנות מהמראות המרהיבים של סיני וים סוף  היה מרוכז בסקייהוק שלידו...   

לייבסיטי - בניית אתרים