נכתב ע"י רפי לוסקי
 
כללי הליגה בקצרה:

מותר מכסימום שישה לגים, רצוי שחלק מהלגים יהיו במשולש, זה מוסיף ניקוד, (המשולש צריך להיות כמעט מושלם). יש פיצוי לדאון נחות, או קנס לדאון טוב (אינדקאפ), ששת הטיסות הטובות ביותר שלך באותה המדינה נחשבים ונספרים.
 
אלו הכללים ואיתם צריך להתמודד. בכל 17 השנים שהליגה קיימת, הובלתי במקום ראשון את הליגה מלבד פעמיים (כמובן שיש לי עבורן תירוצים).
 
השנה הייתה שנה שאפיינו אותה תנאיי דאייה יחסית חלשים, מלבד מספר בודד של פעמים שניתן היה להשיג הישג מיוחד.

אחד מרגעי השיא היה יום כחול בלי אף ענן כל היום. הצלחתי לזהות שהוא מתאפיין בגבהים של 12,000 רגל בדרום הרחוק, ושתנאיי הדאייה ימשכו לזמן רב במהלך היום.
 
בעבר פיספסנו ימים כאלו. הפעם, בזכות התחזיות המדויקות יותר בזכות ברוקשטין ותוכנת הקרוס קאנטרי, ניתן לתכנן טיסות אופטימאליות ולכבוש הישגים שנראו בעבר דמיוניים למדינה כמו שלנו.

אז ההישג הגדול ביותר בכל הזמנים בארץ נקבע השנה,  644.5 ק"מ, וזכיתי לקבל עליהם כ- 700 נקודות. באותו היום הצליח לי למשוך להישגים חסרי תקדים. עוד כמה דואים היו אייל שמש, שביצע בפעם הראשונה טיסה של מעל 500 קילומטר, ופז גולדברג שביצע כ- 400 קילומטר, היום המיוחד הזה 4 חודשים לפני סיום הליגה נתנו הרגשה שהליגה בעצם הסתיימה, מבחינתי אני נשאר להוביל בכל מצב.
 
אבל כאן נכנס לתמונה גבי טבק, שמספר שנים מזנב במקום השני עם דאון שהנדיקאפ שלו גבוהה. גבי, מאז הטיסה המיוחדת שלי המשיך וצמצם את הפער. בחודש האחרון הפער היה כ- 80 נקודות בלבד. כל מה שהיה עליו לעשות זה להחליף טיסה של 400 נקודות בטיסה שהניקוד שלה יהיה קרוב ל 500 נקודות.

בדאון כמו הטווין אסטיר 1 שהוא טס קבוע עליו מספיק, 350 ק"מ עם משולש נכון, ניתן תאורטית לביצוע .

גבי הוכיח רוח ספורטיבית והחליט להילחם בכל יום טיסה. ואני, שלא חסר רוח (וגם צלצולים) לא עמדתי מנגד, ובכל יום שגבי הגיע, התייצבתי ונתתי מענה ששמר על הפער.

ההכרעה עברה ממש לימים האחרונים של הליגה, חגי תשרי, ארבעה ימי דאייה רצופים.

ערב החג, יום רביעי, אנו מתייצבים לקרב. לי אין את הדאון הפרטי שלי (תקלה) ואני לוקח את הדאון הדיסקוס של המועדון שהוא חד מושבי ובעל מוטת כנפיים שך 15 מטר, אחרי הדאונים הגדולים שהתרגלתי אליהם ב- 10 שנים האחרונות, הדיסקוס נראה לי צעצוע, אבל הביצועים שלו טובים, ובהתאם האינקיאפ צריך לעשות 15 אחוז טוב יותר מגבי, כדי לשמור על יחס נקודות שווה.

גבי מקבל בתא את אחד השותפים שלי, אברון, שטס איתו, ואני לבד בדאון שאני לא רגיל אליו יוצא לטיסה. תחילה אני שומר ואפילו ממתין לגבי שלא חשבתי שיש לו סיכוי.

רוב הזמן טסנו יחד ואז אני מבחין שבעצם זאת טיסה ארוכה, שמאפשרת ניקוד גבוה, כדי לשמור על היתרון שלי מחייב אותי לתת טיסה מעולה.
 
טייס שטס על כלי טייס חדש, צריך עשרות שעות כדי להגיע לסינכרון טוב עם כלי הטיס. לקח לי כ שלוש שעות באוויר להרגיש ולהביא את עצמי לידי ביצוע סביר בלבד ולא מספיק. הדאון יחסית קל מאוד להטסה, נחשב ידידותי ומאפשר גלישות ארוכות בערכי גלישה מצוינים. לא קל, אך היום הסתיים עם טיסה מעולה של גבי. הוא שיפר טיסה ל- 410 נקודות ואני נתתי מענה ל- 420 נקודות. ההכרעה עברה ליום אחר בחג הארוך הזה.

נשאר יום אחד בלבד שתנאיי הדאייה נראים בו טובים ומאפשרים שוב לבצע טיסות שלמעלה מ- 400 ק"מ.
 
יום שישי האחרון היה יום טיסות האחרון שנתן לגבי סיכוי. גבי מתייצב רציני ביותר ומוכן לקרב, עולה לבד בדאון הדו מושבי שלו, אני מצליח שוב להשיג את הדיסקוס והפעם אני מתרשם שכדאי לי להעלות משקל בעזרת מים בכנפיים. אני מוסיף כ- 70 קילו,  מה שהופך את הדיסקוס שלי לדאון בעל עומס כנף גבוה מאוד, וזה אומר מהיר מאוד, אבל הקנס על מהירות גבוהה הוא טיפוס איטי וקשה בטרמיקות. כלל האצבע אומר שטרמיקות של מעל 2 מטר לשנייה בממוצע מצדיקות משקל כזה, מאחר ובתחילת היום תנאיי הדאייה חלשים מאוד, זה אומר שאני סוחב משקל מיותר ומכביד בהתחלה, לטובת שיפור במהלך היום שעשוי לאפשר טיסה מהירה מאוד.

אתגר לא קטן. גבי עולה ראשון, מתברג לענן בגובה 3,000 רגל ויוצא מערבה. אני עולה עם דאון שמרגיש אחרת לגמרי, כבד וקשה להטסה. הדאון מסרב לטפס.

לא נשאר לי אלא פשוט ללמוד להטיס אותו להוציא מעצמי את המקסימום. אחרי זמן רב יצאתי מערבה בגובה 3,000 רגל, כשאני טס זהיר מאוד ולא מוותר על שום טרמיקה (לא מתאים לתחרות ולאופי שלי) אני ממשיך ללמוד את הדאון ולהרגיש אותו, ומקווה שזה ישתלם לי במהלך היום. הטיסה שלי מערבה מסתיימת קרוב לרצועת עזה משם לערד.

הלגים הישרים שלי ממש מהירים בזכות המים, אבל הטיפוסים שלי בטרמיקות ממש חלשים וגורמים לקצב הטיסה להיות גרוע מאוד. מערד אני לוקח לדימונה וירוחם. על פי ניתוח התחזית נראה לי נכון להגיע למצפה רמון, אבל טיפה אחרי דימונה אני מגלה שעדיין הדרום לא מספיק טוב, ומשנה כיוון לצפון- בזבוז של לג אחד קצר מידי, מה שמחייב אותי למשוך את ייתר הלגים כמה שיותר.

הדרך צפונה עם עננות, לא כל ענן מושך וגורם לי להפסיד זמן יקר מאוד בטיפוס. אני משתפר טיפה, אבל לא מספיק כדי לתת מענה למשוגע שמוביל בקצב מסחרר את הטיסה שלנו. גבי חולף מולי בחזרה מבית שמש, אני שולף את היתרון שלי בתכנון טיסה והניסיון בהרים, ומצליח למשוך את הלג עד ירושלים שם כבר קיבלתי גובה מדהים של 7,500 רגל.

נשארו לי 2 לגים אחרונים, אני חייב טוויסט נוסף בתכנון כדי לפצות על הקצב הנמוך, וההחלטה שלי היא לחזור מירושלים דרך מדבר יהודה.

הדאון רץ מעולה, והמים שסחבתי עד עכשיו מתחילים להיות משתלמים.

בירושלים אני שם במחשב הניווט שלי את מנחת מצדה. נדרש לי 1:25 כדי להגיע למנחת החרום שלי. בהתחשב ברוח הגב זה נראה סביר, וכך אני יוצא לדרך. הדאון עושה בפועל למעלה מ- 1:45. מנחת החרום מתחלף לערד. הגבהים של 7,500 רגל נשמרים, ולפני ערד אני כבר מחליף את מנחת החרום לדימונה וההרגשה שזה קורה, הקצב מעולה ואני נותן מענה לגבי.

התכנון שלי הוא להגיע למצפה רמון ובכך לייצר את אורך הלגים הנדרש כדי לנצח את היום. עוד לפני דימונה אני שם כמנחת חרום את שדה בוקר.
 
בדימונה העננים נעלמים ויש סימני עננות בלבד. בירוחם, מעל מכתש הגדול, הטיסה עדין מהירה כשאני מבין שאחרי ירוחם הכול נגמר בדרום,והתחזית לתנאיי דאייה לכיוון מצפה רמון לא מתממשת. אני מוריד הילוך וכל מה שאני מנסה לעשות הוא לתקן את הלג לכיוון ניצנה, ששם כבר חוגג גבי טיסה מעולה ותכנון טוב יותר משלי בדרום.

אני שם את האף לכיוון טללים לתוך הרוח. ערכי הגלישה צונחים מטה. מנחת החרום שלי לשדה בוקר נשמר לפי 1:22 , וכל כיוון אחר יגרום לי לנחיתת חוץ בלי חילוץ מוטס.

בטיחות חשובה יותר מתחרות, ואני משנה כיוון לאזור הכי גרוע בתנאיי הדאייה-שדה בוקר, פותח ברזים ומשחרר מים שסחבתי אותם שעות רבות לשווא.

מתקרב למנחת בשדה בוקר, ומודיע לבקרה שאני עומד לנחות. המקום מוכר לי, מצוין ברמה של סלעים נקיקים ונחלים, גם בגלל שזה אזור הדאייה המועדף עלי ב- 44 השנים האחרונות וגם בגלל שאני גר שם כבר 33 שנים . אני מנצל את עודף הגובה הקטו שנותן לי הדאון ומגרד את רכס בוקר במקום הנכון שחשבתי מתאים לזווית השמש וכיוון הרוח. יש טרמיקה חלשה והיא מצילה אותי ברגע האחרון מנחיתה וירידה ודאית למקום השני בליגה.

אחרי ההיחלצות שלי נשאר לי רק לג אחרון. הוא בוצע עד נתיבות, וחזרה הביתה לנחיתה,שש שעות וחצי של לחימה קשה, עם דאון שהיה קשה להטסה 80 אחוז מהזמן, הרגשה עילאית על ההצלחה לסיים את המשימה עם 421 נקודות טיסה- הרביעית בטיבה שלי העונה בארץ, ובהרבה כבוד לגבי שביצע טיסה מעולה השנייה בטיבה העונה שלו. הוא חזר עם שלל של 495 נקודות ביום עם תנאי דאייה בינוניים, גבי הפגין רוח ספורטיבית ורמה מקצועית מרשימה, והצליח לצמצם את הפער ל- 29 נקודות בלבד מתוך כ- 2800 נקודות. פחות מאחוז אחד.
 
בהצלחה בליגה החדשה ונחיתות רכות

 
https://www.onlinecontest.org/olc-2.0/gliding/champion.html?st=olc&c=IL&sc=

לייבסיטי - בניית אתרים