נכתב ע"י אורן מיץ.

מזכרונותיו של אביו, משה מיץ.


תחילת דבר

יום אחד נקראתי בדחיפות ע"י המנהל שלי מחטיבת בדק מטוסים - שלום ירון, משום שסי סאמך - ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בארה"ב, מבקש אותי דחוף. סי סיפר לי שישנם ארבעה מטוסי בואינג C-97  סטרטופרייטר מעודפי חיל האויר האמריקאי בטוסון שבמדינת אריזונה, שנרכשו להטסה לארץ.

עזבתי את הכל וטסתי בדחיפות לפני שבת לארה"ב, ובהגיעי לשם התגלו המטוסים  כבלתי שמישים, במצב של גרוטאות ומושחתים – לפני פירוק.  בזבזתי חודש ימים בתהליך מעקב אחר המערכות שהיו במטוסים, עד שהוחלט שאלו מטוסים שלא יטסו בשנית.   בעזרת סוחר הגרוטאות - בן קליימיסט שאצלו היו המטוסים, יצרנו קשר עם בסיס ח"א האמריקאי דייויס מונת'ן, ששם אוחסנו מטוסים שיצאו משירות ואשר עברו שני שלבי פירוק. 


מטוסי סטאטופרייטר מאוחסנים בבסיס חיל האויר האמריקאי דייויס מונת'ן

בשלב הראשון פירקו מהם מערכות חיונייות - מנועים, תקשורת - ומאות חלקים אחרים ע"י טכנאים מוסמכים, והם שופצו והוחזרו למלאי חיל האויר האמריקאי אן נמכרו לכל המרבה במחיר. בשלב השני העבירו את מה שנשאר לסוחרי המתכות לפירוק שני. אלו מצידם, חייבים היו לפרק כל חומר הנמס בטמפ' הנמוכה מטמפ' ההתכה של אלומיניום, וזה היה שלב שבו עבדו עם מצ'אטות - ממנו לא כדאי להחזיר מטוס לכושר טיסה. אולם בן קליימיסט רכש ארבעה מטוסים נוספים שעברו פירוק שלב א' בלבד, וגם הוסיף סעיף בחוזה, בעצה אחת עם סי סאמך, שמאפשר לנו לבצע המראה בודדת מבסיס דייויס מונת'ן.  


השגתי תגבורות מהתעשיה האווירית (כרמי יעקב, סידי ויקטור ושמש אברהם), ושינענו את המטוסים למגרש של בן קליימיסט. שכרתי צוות אמריקאי, והתחלנו לעבוד  על המטוסים.  השגנו מנועים של הדגם האזרחי בואינג 377 סטרטוקרוזר,  שהיו של פאן-אם ועמדו במדבר אצל חברת איירו ספייסליינס שהסבה מטוסי  טרטוקרוזר לתצורת Supper Guppy

רכשנו מהם שניים עשר מנועים עם מדחפים (ולא כמו שפורסם בטעות, שהלבשנו עליהם מדחפים גדולים יותר). רצינו להתאים את מנועי הפראט אנד וויטני R-4360 "וואספ מייג'ור" הללו, בעלי 18 צילינדרים ושנפחם היה 4360 אינץ מעוקב - למטוסים שלנו,  ומשום שלא היו לנו כלי עבודה לפירוק מדחפים  אזרחיים , הצטרכנו לשנע את המנוע יחד עם המדחף. שכרנו משאיות Low Bed כדי לעבור את המעברים מתחת לגשרים ולמחלפים, והיה באמת מזל שהצלחנו להוביל אותם כך.  עבדנו במחסור ציוד וכלים, והיינו צריכים לפתור הרבה בעיות. 


מנוע פראט אנד וויטני R-4360 וואספ מייג'ור והמדחף

חשוב לציין שהמנועים הראשונים נלקחו ממטוס שיועד לשריפה, ועל כן הוא המריא ראשון הרבה לפני השאר, ואף הספיק להשתתף במלחמת ששת הימים ב-67'.

פרשת הדלק 

כבר במטוס הראשון היה חסר לנו  דלק לבדיקת מיכלי הדלק בכנפיים שאותם החלפנו, לבדוק שאין נזילות וכדי להריץ את המנועים.  שדה התעופה לא יכול היה להוציא דלק אל מחוצה לו.  פניתי לחברות דלק שונות, אך הן לא יכלו להתחבר למטוס, אז הזמננו מיכלית דלק מקליפורניה, והם הסכימו בתשלום נוסף  לספק לנו את הדלק.   הפרט הזה נודע למנהל שדה התעופה והוא ביטל את העיסקה, משום שכביכול התחרינו בו.   היתה כמובן  האפשרות להשיג דלק מדייויס מונת'ן, אך האחראי שם ביקש אישור מקולנל מסויים בפנטגון. כשהדבר נודע לפנטגון, העיסקה כולה כמעט בוטלה.  רק בזכות זה שהיה לנו סעיף בחוזה להמריא פעם אחת מדיויס מונת'ן, הצלחנו להוציא את המטוסים, ואם היינו צריכים להנחית אותם, הם כבר נחתו במקום אחר. בזכות הסעיף הנ"ל בחוזה, יכולנו לנחות ולקבל דלק בכל בסיסי חיל האוויר האמריקאי בדרכם לארץ.

ארבעה כוכבים:

אחד המטוסים היה שייך בעבר למפקד חיל האויר האסטרטגי (SAC). הצוות האמריקאי (שגייסתי לאחר שראיתי שצוות הישראלי עשה יותר מידי רעש), הוציא את שלט ארבעת הכוכבים שמסמן ש "גנרל במטוס", ותלה אותו בחוץ.  בזכות זה כנראה, הם התקבלו בכבוד גדול בכל שדה תעופה שנחתו בו.

כתבתי לחיל האוויר הישראלי רשימה ובה "אילו מערכות היו במטוסים הללו" והם החזירו לי רשימה יותר גדולה ממה שהיה במטוסים במקור.  אז הרכבנו מערכות חיוניות בלבד עבור הטיסה, כשההוראה הייתה לשים לב לאפשרות להשיג נשק אסטטרטגי בלבד – ולא להתעסק בשאר מעכבי המשימה.  עם זאת, רציתי שהמטוסים ישמשו למטרה שלמענם יוצרו – כמטוסי תובלה – ועל כן ניסינו להרכיב להם הכל בחזרה – כבלי עיגון, מערכות שונות וכדומה.   לי היה אישור להיכנס עם רכב לבסיס דייויס מונת'ן.  יום אחד ראיתי ליד אחד ההנגארים ערימה ענקית של חלקים (שפורקו מהמטוסים).  רציתי לקנות אותם, ואמרו לי "רק כל הערימה במכרז".   כשהרמתי כמה חלקים כאלו נתפסתי ונכנסתי לצרות.

המטוס השרוף

בדייויס מונת'ן נחת מטוס תדלוק עבור תרגול כיבוי שריפות של שירותי הכבאות של הבסיס. הם בעצם הצטרכו רק את הגוף, ואני פניתי למנהל שדה התעופה, והתעניינתי ברכישת המטוס.  המנהל הסביר לי שהוא חייב להוציא מכרז , וכשהסברתי לו שאני בכל מקרה אנצח במכרז, כי אני מוכן לשלם כל מחיר, הוא התרצה.  הוא שינה את דעתו כשעלו עליו שהוא מעוניין למכור מטוסים החוצה, ושזה לא מתפקידו.  לבסוף הצלחתי לשכנע אותו לפרק מהמטוס מערכות  ובדרכים לא דרכים, אף קבלנו את המפתח של המטוס לפני שהוא נשרף.  פירקנו ממנו הרבה מערכות, כולל את ארבעת המנועים שהיו חסרים לנו, ושתי מערכות תידלוק אווירי.   זו הייתה מטרה בפני עצמה של המבצע אותה התבקשתי בארץ להשיג. 

התידלוק האווירי באותו הזמן היה נחשב נשק אסטרטגי שלא אושר למכירה ע"י ממשל ארה"ב.   פרקתי את ה"בועה" שבא טס ה"מתדלק" ולו יש קשר עם הצוות שלו ועם המטוס שהוא מתדלק.  הוא מפעיל את ה-FLYING BOOM באוויר ומכוון ע"י המתדלק.  הרכבנו את הבועה במקום דלתות ההעמסה של אחד המטוסים שחפפו בגודל אחד לשני.  ה -FLYING  BOOM עצמו טס לארץ עם המטוס האחרון שבו חזרה משפחתי ועובדי התע"א האחרים לארץ. 


מטוס סטרטופרייטר בחניית ביניים בדרכו ארצה
 

לייבסיטי - בניית אתרים