נכתב ע"י עודד מרום
 
בשנות החמישים של המאה הקודמת, עם כניסתם של מטוסי סילון (מטאור, אורגן, מיסטר, ווטור) למערך מטוסי הקרב של חיל האוויר הישראלי, הוחלט לרכוש גם מטוסי הדרכה סילוניים שיחליפו את מטוסי הבוכנה 'סטירמן' ו'הרוורד' המיושנים ששירתו שנים רבות בבית הספר לטיסה של החיל.

לאחר שנבחנו דגמים אחדים של מטוסי הדרכה סילוניים, הומלץ לרכוש בצרפת את מטוסי ה'פוגה מגיסטר' שנכנסו לשימוש גם בחיל האוויר הצרפתי. מערכת הביטחון בישראל התנתה את הרכש בקבלת רשיון לייצר את המטוסים בארץ. לאחר חתימת חוזה הגיעו למפעל 'בדק מטוסים' בלוד (כיום התעשייה האווירית) מספר מטוסי 'פוגה' מפורקים ולאחר מכן החל מפעל הבדק לייצר מטוסים מתוצרת ישראל. 

הראשון למטוסי הפוגה שנקראו "סנונית" סופק לחיל האוויר ב-6 ביולי 1960, ואחריו החלו להגיע מטוסים נוספים. מטוסי הפוגה הראשונים מס' 15, 16 שהיו צבועים בצהוב שימשו לטיסות אימונים לארבעת הטייסים הראשונים שקלטו את הפוגה בבית הספר לטיסה בתל-נוף: רס"ן נפתלי אלטמן, סרן מתי כספית, סגן עודד מרום וסגן חיים ניב. מטוס נוסף שימש לטיסות סולו בלבד, היה זה פוגה מס' 101, מטוס שנועד לטיסות ניסוי וחקר ביצועים והיה מצויד במכשירי רישום בתא האחורי ובכבלים רבים בין התאים. המטוס טס תקופה קצרה וחזר לתע"א, ובמקומו הגיע מטוס הפוגה השלישי (מס' 17) שהיה צבוע בקצות כנפיים ובזנב בצבע אדום זוהר.

 
מנכ"ל הבדק אל שווימר מסביר לרוה"מ דוד בן גוריון על ה"סנונית" בטקס
מסירת המטוס. מימין:מנכ"ל משהב"ט שמעון פרס (מקור:אתר תע"א)

ב-15.11.60 טסו מתי כספית - עודד מרום - חיים ניב במבנה אירובטי ראשון מעל מסדר כנפיים של קורס מס' 32 בתל נוף.

ב-15.12.60 החל קורס ראשון למדריכי טיסה - תנאי ראשון במעלה לשילוב הפוגה במערכת ההדרכה. בקורס השתתפו: עודד שגיא, אילן רון, יאיר ברק, דן סבר ומשה סער.

המדריכים בקורס: מתי כספית, עודד מרום וחיים ניב, בפיקודו של נפתי אלטמן, אלה הוכשרו בחודשים הקודמים הכשרה פרטנית כמדריכים במטוסי פוגה וגיבשו את תכנית ההסבה למדריכי הטיסה של בית הספר, מהדרכה במטוסי בוכנה ומעבר למטוסי אימון סילוניים. הקורס ארך שבועיים, במהלכו ביצע כל מדריך 12 גיחות, 10 ביום ושתיים בלילה.

ב-8 בינואר 1961 החל קורס לחמישה נוספים: אריה בן-אור, יהודה לב-רן, אילן אלוני, עודד עינב ויאיר בן שפר.

בתחילת 1961 עמדו לרשות ביה"ס לטיסה שישה מטוסי פוגה שהורכבו בישראל ולמעלה מעשרה מדריכי טיסה. בתקופה 1/61 (1.3.1961) החלו 6 פרחי טיס מקורס 36 את טיסותיהם במטוסי פוגה בגף נפרד בפיקודו של סגן עודד מרום. יתר חניכי קורס 36 המשיכו את הכשרתם במטוסי הרוורד.
במפעלי התעשייה האווירית החלו לספק לחיל האוויר מטוסי פוגה מייצור עצמי.

 
 הפוגות הראשונות שיוצרו בארץ בליין של ביה"ס לטיסה בתל נוף (באדיבות עודד מרום)

שילוב מטוסי הפוגה בתרגול המראות ונחיתות בהקפה של תל-נוף, יצר בעיה של תיאום עם מטוסי הבוכנה האיטיים מחד גיסא, ועם מטוסי הקרב ומטוסי התובלה שטסו בתל-נוף, מאידך גיסא. היה צורך להגדיר גבהי טיסה שונים בהקפה, וליצור דרכים נוספות להפרדה, אשר נתנו בטחון שלא יקלע חניך לא מנוסה למבוך בלתי אפשרי בתעבורה האווירית מעל הבסיס. מבחני הסולו הראשונים לחניכים נעשו בהשכמה, לפני שהתנועה האווירית בבסיס החלה, זה הפחית מן הלחץ על החניכים, מעומס הקשר ומבעיות אויראות. מדריך מנוסה היה נוכח במגדל, בכל עת בה טסו מטוסי פוגה.

עודד מרום והמדריכים גיבשו את תכנית ההדרכה במטוסי אימון סילוניים. מטוס הפוגה היה קל להטסה, פשוט וקל מן ההרוורד. גלגל האף של הפוגה והראות המצוינת מן התא הקדמי אפשרו הסעה נוחה ובטוחה וכן המראות ונחיתות בטוחות. תרומה חשובה לבטיחות היתה האפשרות של המדריך לצפות קדימה מן התא האחורי, באמצעות הפריסקופ שאפשר ראייה מושלמת לפנים. צעד ענק קדימה בהשוואה להרוורד בעל גלגל הזנב שלא אפשר למדריך וגם לחניך לראות קדימה בעת הסעה על הקרקע.

המעבר מתפעול מנוע בוכנה ושליטה במטוס בעל פרופלור, למטוס מונע במנוע סילון בו הסחב הוא סימטרי, היה קל ופשוט, למרות השוני בתפעול (הפוגה הוא דו-מנועי) שני מנועי סילון (מרבורה 2). נוספו גם מערכת חמצן, מערכת דלק כולל מכלי קצות כנף בעלי כושר הרקה מהירה, ועוד אביזרים; כאמור,  היה המעבר לפוגה פשוט, מועיל להדרכה, ולא הווה כל קושי לחניכים. תוכנית ההדרכה המעיטה בתרגילים של סחרור והזדקרות וכללה תרגילים שבחלקם היו שונים מאלה שתורגלו בהרוורד, בעיקר נוספו תרגילים במישור האנכי, בו ההתמצאות קשה יותר, חינוך לטיסה הקרובה להטסת מטוסי קרב מודרניים. כמטוסי סילון זכו הפוגות לשטחי אימונים בשכבת גובה מעל מטוסי הבוכנה.

מתוך ששת החניכים שהחלו הכשרתם לראשונה במטוסי פוגה סיימו ארבעה את הקורס בהצלחה והוסמכו כטייסי קרב - גדעון ארבל, צבי דקל, רן נחמני ואבשלום רן. חניכי קורס מס' 37 טסו מחצית משעות אימוני הטיסה בפוגה, החל מקורס 38 בוצע כל פרק אימוני הטיסה במטוסי פוגה.
 
ייצור מטוסי הפוגה בתעשייה האווירית הופסק בשנת 1964, ולאחר מכן נרכשו 65 מטוסי פוגה מגרמניה, ו-25 מצרפת. כ-125 מטוסי פוגה היו בשרות ביה"ס לטיסה.

במלחמת ששת הימים (1967) הוסבו 45 מטוסי פוגה לשימוש קרבי וחומשו ברקטות 80 מ"מ אוויר-קרקע, בפצצות, ובשני מקלעי בראונינג בקוטר 7.62 מ"מ. המטוסים הופעלו בתקיפת כוחות מצריים בצפון סיני, בתקיפת כוחות משלוח ירדנים בציר יריחו-ירושלים ובתקיפות לסיוע בכיבוש רמת הגולן.  42 טייסים ונווט אחד איישו את טייסת 147 וביצעו מעל 400 גיחות מבצעיות במטוסים אלה.

 
פוגה חמושה במלחמת ששת הימים (Photo curtesy Ed Okun)

 המעבר למטוסי צוקית

בשנת 1978 החלו בחיל האוויר לתכנן השבחה ושדרוג מטוסי הפוגה בביצוע התעשייה האווירית. בדגם החדש שנקרא 'צוקית' בוצעו מעל 250 שינויים ושיפורים, בהם החלפת המנועים לדגם בעל דחף רב יותר (מרבורה 6) ומכשור מתקדם לתאי הטייס. טיסת הניסוי הראשונה המריאה בשנת 1980. ראשון המטוסים המשודרגים נמסר לחיל האוויר בשנת 1983. המטוסים המשיכו להגיע לבית הספר עד סוף 1986. כ-80 מטוסי צוקית שימשו בהדרכה עד שהוחלט שיפנו את מקומם למטוס הדרכה מתקדם.

 
צוקית של הצוות האירובטי בטיסה

חיל האוויר נפרד ממטוסי הפוגה-צוקית לאחר שירות מצוין של 50 שנים, בטקס מרגש שהתקיים ב-22.6.2010 בבסיס חצרים, בו נאם מפקד ביה"ס לטיסה, אל"מ תומר בר-שירה. בין דבריו אמר: "... בית הספר לטיסה מצדיע לתעשייה האווירית שידעה לייצר, להשביח ולהביא את הצוקית עד הלום. המטוס שטס הכי הרבה שנים ללא מחליף בחיל. בית הספר לטיסה מצדיע לדורות של מכונאים שהוציאו עשרות אלפי גיחות ברבות השנים במקצועיות ובבטיחות שהיא מודל לחיקוי. בית הספר לטיסה מקדם בברכה את היורש, הטי-6, העפרוני. אתה נכנס לנעליים גדולות, אך כבר מהמעט שהספקנו לטעום, אנו בטוחים שהבחירה בך נכונה. ולבסוף, בית הספר לטיסה מצדיע לך, מטוס הפוגה-צוקית. כמו שאמרו על הכותל 'יש אבנים עם לב אדם', כך גם אתה... מטוס עם נשמה... יובל שנים נתת את כל כולך. בצניעות, במקצוענות ועם הרבה חן והדר...".
 


פרידה מהפוגה-צוקית 22.6.10

כתב - אל"מ תומר בר-שירה, מפקד ביה"ס לטיסה בחצרים.

 
"בית הספר לטיסה וחיל האוויר נפרד היום ממטוס הפוגה-צוקית. מטוס שהיה רגל הציר מזה חמישים שנה כמטוס ההדרכה המרכזי לטייסי ונווטי הקרב בחיל האוויר. מטוס שבנוסף לטיסות ההדרכה, השתתף במלחמת ששת הימים, כי ישראל במלחמה והפוגה רלוונטית ונדרשת. עם הרבה יוזמה, תעוזה והישגים מרשימים. עם הבראונינג 7.62 באף ורקטות 80 מ"מ בכנפיים, תקיפות רק"מ בברדוויל, אמנעת כוחות משלוח ירדנים בציר יריחו-ירושלים ותקיפות לסיוע בכיבוש רמת הגולן. 42 טייסים ונווט אחד שהתאגדו לטייסת 147 וביצעו מעל 400 גיחות מבצעיות. אני מתבונך בך, מטוס הצוקית ורואה היסטוריה של מדינה בהיווסדה, ביסוסה ופריחתה. אני מתבונן בך ורואה את תמונותיהם וזיכרם של שלושים וארבעה לוחמים שנתנו את חייהם בקוקפיט שלפניכם, למעננו היושבים כאן... מעל מאתיים תשעים וחמש אלף שעות ומעל אלפיים לוחמי צוות אוויר הוכשרו להיות נווטים וטייסים בחיל האוויר הישראלי - על כשלושים וארבע צוקיות שיעברו כאן בעוד מספר דקות.

אין טייס קרב שלא ירד הקוקפיט הזה ונשטף על ידי חבריו לאחר הסולו הראשון. אין לוחם שלא חווה לראשונה את האנך וה"אופק ההפוך" ונבדק האם מבין, מתמצא, ומתפקד לאחר מכן. אין נווט שלא ניסה לתקן לרוח לפי אחד לשישים ולהגיע ללג הבא בניווט. והיה את הצוות האוירובטי. מהשלישייה של נפתלי אלטמן ב-1960 כשעודד מרום מס' 2 וחיים ניב 3, ועד פ' עם ז', ט', י' וה' שיופיעו לפניכם מיד. הטייסים התחלפו, ואותן צוקיות עם העשן הלבן, הבידונים האדומים ושני האווזים גב אל גב. שנה אחרי שנה. יום העצמאות, מסדר כנפיים. צורה צבע וצליל. ביטוי לעוצמתו רגישותו ומקצוענותו של חיל האוויר. בית הספר לטיסה מצדיע לכם, דורות של מדריכים וחניכים, מפקדים ולוחמים - העבר ההווה והעתיד של חיל האוויר שעשו דרכם בצוקית.

בית הספר לטיסה מצדיע ומרכין ראש לאילו שנתנו חייהם למען המדינה בפוגה ובצוקית. הייתם ותהיו המודל עבורנו לנתינה והקרבה. משפחותיכם הם משפחת חיל האוויר לתמיד.

בית הספר לטיסה מצדיע לתעשייה האווירית שידעה לייצר, להשביח ולהביא את הצוקית עד הלום. המטוס שטס הכי הרבה שנים ללא מחליף בחייל. בית הספר לטיסה מצדיע לדורות של מכונאים שהוציאו עשרות אלפי גיחות ברבות השנים במקצועיות ובבטיחות שהיא מודל לחיקוי. בית הספר לטיסה מקדם בברכה את היורש - הטי 6, העפרוני.

אתה נכנס לנעליים גדולות, אך כבר מהמעט שהספקנו לטעום - אנו בטוחים שהבחירה בך נכונה. ולבסוף - בית הספר לטיסה מצדיע לך, מטוס הפוגה-צוקית. כמו שאמרו על הכותל "יש אבנים עם לב אדם", כך גם אתה... מטוס עם נשמה... יובל שנים נתת את כל כולך. בצניעות, במקצוענות ועם הרבה חן והדר.

ובכך, סיפור הצוקית הוא סיפורו של חיל האוויר: טכנולוגיה ורוח, אדם ומכונה, עבר ועתיד. אמר יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". בית הספר מתחייב לגדל את דורות לוחמי העתיד שלו על מורשת הפוגה והצוקית. פרק מפואר בתולדות חיל האוויר ומדינת ישראל."


 
 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים