נכתב ע"י דני שלום
שדה סיינט פיטרס,נובה סקוטיה.מטוס הריאן C-1 החד מנועי עמד בפאתי רחבת החנייה. בתוכו ישבו מתוחים ונרגשים שני טייסיו אלכסנדר לאב וריצ'רד דקר. בדיקות אחרונות למערכת התדלוק המאולתרת ולעשרות מיכלי הדלק בני 5 גאלון שמאחוריהם,מבט בוחן לעבר השעונים שבלוח מולם,מצב הידיות והמפסקים.המנוע הרדיאלי בהספק 250 כ"ס מותנע ופותח בנהימה חרישית הגוברת עם דחיפת המצערת.
 
אלכס לאב במושב השמאלי מעביר מבט אחרון אל מחוץ למטוס ומסיע אותו לעבר איזור ההמראה.היעד:ארץ ישראל.התאריך:11 באוגוסט 1939.המטוס הקטן והעמוס לעייפה,שעל גופו מצויירות המילים:NEW YORK TO PALESTINE (ניו יורק לפלשתינה),ועל קדמת גופו המילה SHALOM קירטע ארוכות בטרם צבר מהירות,ניתק מהמסלול וריחף בכבדות מעל לשדה,כשרוח מערבית בגבו,הוא הפנה את חרטומו מזרחה מעל המים לעבר אירלנד.
 
אלכסנדר לאב (LOEB),יהודי יליד הונגריה שהיגר לאמריקה בראשית שנות השלושים,היה חובב טיס מושבע.למרות גילו הצעיר (אז טרם מלאו לו 20 שנה) הוא למד לטוס והמשיך בתחביבו זה גם בארה"ב.בשנת 1935 סיים את חוק לימודיו בביה"ס המקצועי "הארן" בניו יורק במגמת תעופה. כאן נעזר בידיד,המלווה אותו מכאן והלאה בכל פעולותיו בתחום התעופה-ווארן ד.שיפ
 
אלכסנדר לאב היה ציוני נלהב.בתקופה בה עזב את הונגריה השתלהבה האנטישמיות למימדי היסטריה והרעיון לכינוס כל היהודים בארץ משלהם קסם לו מאד. שאיפתו העיקרית באותה תקופה,היתה לערוך טיסה של רצון טוב לארץ ישראל במגמה לעורר התעניינות ברעיון הקמתה של מדינה יהודית.
 
במשך שהותו באמריקה רכש מספר מטוסים אותם אכסן בשדה התעופה המפורסם של ניו יורק ע"ש פלויד בנט.מטוסו הראשון היה מסוג קרטיס ג'וניור.במטוס זה ביצע לעיתים מעשה שובבות,כשנחת ברחוב 90 בניו יורק הקרוב לנהר ההאדסון,כדי להגיע לביתו הסמוך.באחת הפעמים אף נקנס ב-50 דולר בבית המשפט.
 
במשך תקופה זו עסק בהדרכת טיסה במטוסים מסוג איירומרין קלם,במטוסי פליט לסוגיהם השונים,בקרטיס פלג'לינג,קיטיהוק,הג'וניור ובאחרים.הוא רכש מטוס פורטפילד (אות קריאה NC14476) וניהל התכתבות ממושכת עם החברה לבדיקת אפשרות התאמתו לטיסה מעל לאוקינוס.
 
במישור אחר המשיך לעסוק בפעילות ציונית.הוא קיבל תמיכה מוויליאם ב.זיף,בעלה של ההוצאה לאור הידועה "זיף-דייויס פאבליקיישן" (שהוציאה לאור בין השאר את הירחון FLYING ואחרים).בשנים אלה נערכה ברחבי העולם מגבית חירום מיוחדת מטעם הציונים החדשים (הצ"ח),הפלג הפורש מההסתדרות הציונית של זאב ז'בוטינסקי,להצלתה של יהדות פולין ואירופה והעברתה לארץ ישראל.משלחת של הצ"ח שהגיעה באניה לניו יורק נתקבלה בין השאר ע"י מטוס קרטיס רובין,שהוטס ע"י אלכסנדר לאב וידידו ווארן שיפ,ושנשא את הכתובת הבולטת "ברוכים שליחי הציונים החדשים" באנגלית,ומהעבר השני "ברוך וו.ב.זיף".
 
הרעיון להסב את תשומת ליבו של העולם למצבם הקשה של היהודים במזרח ומרכז אירופה לא נתן לו מנוח.הוא ביקש לפיכך, בדרכו שלו,לנסות לתרום להחדרת הרעיון להקמת מדינה יהודית. האוירה בעולם היהודי היתה סוערת בשל גזירות "הספר הלבן" והאיסור הבריטי על העליה לארץ ישראל.אלכסנדר לאב,הציוני הצעיר והתמים כלשהו,ניסה לעניין אנשים ולהניעם לתרום לענין זה.הוא ערך טיסות ראווה מעיר לעיר במטוסו.משפחתו הציונית לא הציבה מכשולים בדרכו,אך חששה מפני התוצאות האפשריות.במגמה לבדוק באופן שיטתי את כושרם הטכני של המטוסים שרכש לצליחת האוקינוס האטלנטי,הוא בא בדברים עם כמה מטובי הטייסים בארה"ב.על אחד מכרטיסי הביקור שלו,עליו מודפס צילומו של מטוס בלאנקה (בבעלותו של פ.מארטינו,שגם הוא התעתד לטוס מעבר לאטלנטיק),הוא רשם באותיות גסות על הסמוכה:"הבונים החופשיים של ישראל".
 
במחצית שנת 1938 רכש מחברת הורליק למוצרי חלב,מטוס ריאן C-1 (שהיה שכלול של המטוס בו חצה לינדברג את האוקיינוס ב-1927). כדי להמריא לעבר הארץ היעודה,היה לאב חייב להתגבר על מכשול פורמלי רציני:בגלל נסיונות כושלים שבחלקם הסתיימו באסונות,אסרו השלטונות האמריקאיים טיסות לצליחת האוקיינוס האטלנטי במטוסים חד מנועיים.משום כך נאלץ לאב להעמיד פנים במגעיו עם השלטונות,שהוא מתכוון לבצע טיסה של רצון טוב לקוסטה ריקה בלבד,אך בעוד שיעדו הרשמי היה קוסטה ריקה,עשה אלכס את כל המאמצים להקנות למטוסו את כושר הצליחה מעל לאוקינוס האטלנטי:במקום שני המושבים האחוריים הוא התקין מיכל דלק בעל קיבול של 121 גלון וערך סדרה של טיסות ניסוי ברחבי ארה"ב וקנדה על מנת לבדוק את אמינותה של מערכת הדלק החדשה.בין השאר,הוא ביצע טיסת סולו לנובה סקוטיה-חצי האי הבולט מהחוף המזרחי של קנדה,ומקצר את המרחק לאירופה-נקודת היציאה העתידית לכיוון ארץ ישראל.לאחר בחינת שדה התעופה ותנאי מזג האויר,שוכנע לאב כי מצא את הבסיס המתאים לביצוע המשימה הגדולה.
 
מספר ווארן שיפ,שרעיון הטיסה לא"י היה ידוע לו מקרוב והוא נטל חלק בכל שלבי הכנות לטיסת המטוס-"התחלנו אז בניסויי עומס של המטוס-כוונתנו היתה לשאת קופסאות פח מלאות דלק,לרוקן את תכנן למיכל הראשי בהתאם לצורך ולהשליך את הקופסאות הריקות כדי להקל ממטעננו"
 
בוקר אחד,בסביבות השעה 05:00,ערך אלכס ניסויי העמסה של המטוס.(שעת הבוקר המוקדמת נבחרה משום שמפקח משרד המסחר עדיין לא היה בשדה...) כשלפתע התפוצצו צמיגי המטוס בשעת ההמראה והוא התהפך על חרטומו.אחיו של אלכס השליך את קופסאות הדלק למפרץ ג'מאיקה.
 
"היינו זקוקים ל-600 דולר לשם תיקונים.לי לא היה כסף,כך שאלכס מצא ידיד ושמו דקר שמעולם לא התראיתי עימו,והם תיקנו את המטוס.עזרתי לאלכס לגייס כסף נוסף ע"י מכירת גלויות דואר שצילמתי והדפסתי,במחיר של 1 דולר כ"א.אלה נשאו צילום של המטוס ואת תמונתו של אלכס.הוא היה צריך לשאת גלויות דואר אלה בטיסתו ולשלחן מארץ ישראל.
 
כותב על כך העיתון "ניו יורק טיימס" מן ה-3 ביולי 1939:
 
"מטוס חד כנפי בעל הספק של 250 כ"ס,עמוס מעבר לכושרו,נחבט בחוזקה במסלול שדה פלויד בנט בשעה 15:15 אתמול בבוקר. שני צמיגיו התפוצצו והוא נגרר עד לעצירה. כתוצאה מכך קורקע טייס צעיר וברחבי השדה נתקבל הרושם כי הוא ניסה להמריא לטיסה לטווח ארוך. אחדים אמרו שמטרתו פלשתינה ואחרים אמרו קוסטה ריקה. אך המעופף אלכס לאב, בן 23, מהרחוב ה-58 מערב 555 סירב לפרט, ולאחר מכן סיפר בביתו שהוא פשוט ערך "ניסויי העמסה" על המטוס כהכנה לטיסה מאוחר יותר בקיץ זה. הוא אמר שבכל מקרה המטען העודף לא היה דלק, אלא מים. מנהל השדה מר בהר הכחיש זאת נמרצות.ג'ורג' שלור,המפקח שהיה אותה עת בתפקיד,דיווח למר בהר ששלושה מתוך חמשת המושבים הוסרו לקביעת מיכל הדלק. המטוס שהיה מורשה לשאת 131 גלון בלבד, נשא כמעט 500, כולל הדלק ב-62 קופסאות פח בנות 5 גלון כ"א שהיו בתוך המטוס כאשר אירעה התקלה."
 
הבחור הצעיר לא נואש מכישלון זה ומגילוי תכניתו.במשך חודש יולי עסק במשנה התלהבות בתיקון המבנה והמנוע. המטוס נצבע מחדש ועל גופו המילים "ניו יורק לקוסטה ריקה".מתחת לשמשת החלון הקדמי מצד שמאל צויירו שני דגלונים מוצלבים:הימני של קוסטה ריקה והשמאלי של ארה"ב.השם "מנריק אלוורז" בעל הצליל המרכז אמריקני,צוייר בחרטומו.למען ההגינות המושלמת משנה אלכס לאב את האות C ברישומים ל-X (NC557N שונה ל-NX557N.באותה תקופה כללה קידומת הרישום של ארה"ב אות נוספת אחרי ה-N לציון אופי המטוס.האות C ציינה מטוס אזרחי בעל תעודת כושר טיסה ואילו האות X מטוס אזרחי בעל רשיון נסיוני,מעמד שהתחייב מהשינויים שהוכנסו במערכת הדלק).סמל עגול של קוסטה ריקה עיטר את צידי הגוף.
 
בראשית אוגוסט הושלמו ההכנות והמטוס המבריק,מעוטר בכתובות ומאוייש בזוג הטייסים אלכס לאב וריצ'רד דקר,המריא משדה פלויד בנט,לכאורה לעבר קוסטה ריקה.כאן נכנסה לפעולה תכנית ההערמה על השלטונות האמריקאיים.לאחר טיסה קצרה לכיוון מזרח,מבצעים הטייסים תפנית חדה צפונה,בנתיב שכבר נבחר על ידם בעבר,ונוחתים בשדה סנט פיטרס אשר בנובה סקוטיה בקנדה.כאן,חופשיים מאימת הרשויות האמריקאיות,הם מוחקים את המילה "קוסטה ריקה" ורושמים במקומה "פלשתינה",וכן מחליפים את ציור דגל המדינה המרכז אמריקאית לדגל המגן דוד הכחול לבן.על החרטום נרשמת המילה "שלום".המטוס הכבד מוסע לעמדת ההמראה.כשננעלו הדלתות הוא מנותק מן העולם הסובב אותו.המטוס חסר מכשירי קשר (אלכס התנגד להתקנתם וכן לנשיאת סירת הצלה,כדי לשאת דלק כמשקלם).
 
המטוס הקטן המריא מזרחה בשעת הבוקר.הרוח המערבית בגבו ושני טייסיו נלהבים,נרגשים ומאושרים על שהצליחו להתחמק מהמגבלות הביורוקרטיות,ריחפו בדרכם לארץ ישראל.
 
צילום בודד של המטוס בשעת ההמראה שצילם כתב סקרן של סוכנות ידיעות,הוא המזכרת האחרונה שהותירו אחריהם; שני הטייסים בתוך מטוסם השברירי,נושאים אלפי גלויות דואר ועליהן מגן דוד,נעלמו לתוך גלי האוקינוס.משנודע דבר העלמם,חיפשו ספינות שעות ארוכות בנתיב טיסתם המשוער,אך לא גילו להם שריד.
 
כותב על כך העיתון "ניו יורק דילי ניוז" מתאריך 12 באוגוסט 1939,תחת הכותרת "2 בתוך 'עריסה' מעל האוקינוס בטיסת הפתעה"
 
"סנט פיטרס, נובה סקוטיה,11 לאוגוסט (יו.פי.)-שני מעופפים בלתי ניתנים לריסון מניו יורק, חלפו הערב במקום כל שהוא מעל צפון האוקינוס האטלנטי במטוס ריאן חד כנפי ישן בכיוון לפוינס באירלנד, ואפשר לארץ ישראל" אלכס לאב ,22 ודיק בקר (השם נכתב בצורה שגוייה),23, המריאו מפוינט מיצ'אוד ביץ' בשעה 10:14 לפנה"צ (שעון ניו יורק) היום. הנסיון לחצות את האטלנטיק נעשה כהפתעה, למרות ששניהם דיברו על תכניות טיסה ללא חנייה לניו יורק."
 
זמן קצר לאחר שהמטוס בן שתי הטונות וחצי רעם על החוף,קרא לאב בקול:"יתכן שנטוס לארץ ישראל לאחר שננחת באירלנד.יש לנו מכשירים טובים מאד.מטוס נפלא ונראה שלא נאבד את דרכנו".
 
לאב האמין שיוכל לחצות את האטלנטיק ב-20 שעות לערך.למטוס מהירות שיוט של 125 מיל לשעה והוא מצוייד במכשיר לטיסה עיוורת.לפני ההמראה תודלק ב-350 גלון דלק שהיו צריכים להספיק ל-35 שעות טיסה.
 
רק אחד ידע שהם תכננו לבצע טיסה טראנסאטלנטית.ה"מעופפים" שמרו את הדבר בסוד בעת שהמטוס תודלק.היה דה דאגלס קוריגן שטס מניו יורק לאירלנד באותו סוג מטוס."הוא סיפק לנו מידע מצויין ועידוד רב" אמר דקר."אני בטוח שנבצע את המסע באופן שפיר".
 
ויליאם מקמילן,קצין בשדה סידני,היה בדעה,לדבריו,"שלמעופפים סיכוי טוב מאד לחצות, אם רוח הגב תנשוב בעקבותיהם לאורך כל הדרך".
 
מבצעם העלום של שני הטייסים,שופך אור על נסיון נועז וחסר תקדים המתבצע שלא על מנת לצבור רווח חומרי או אישי.בעבר ידוע נסיונו של צ'ארלס לוין,גם הוא יהודי,להקדים את לינדברג במבצע מסוג זה,שנכשל.ברם,מבצעו של אלכס לאב ופעליו לפני הטיסה הטראגית שנסתיימה במותו,הם אופיניים לתקופה הסוערת של ערב מלחמת העולם השנייה,בה ניסו בודדים לשנות מגמות והתפתחויות פוליטיות ע"י מבצעי יחיד.לא היה במבצע זה,באותה עת,משום חידוש מן הבחינה הטכנית או ההיסטורית-תעופתית,אך מגמתו הברורה לעשות נפשות לרעיון הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל,ראוי להנצחה כחלק מפעולתם של יהודים למען ארץ ישראל.
 
מאמר זה התפרסם במקור במגזין "ביעף" חוברת 16,ספטמבר 1975.אנו מודים לדני שלום על רשותו לפרסם את המאמר ב"מרקיע שחקים".
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים