נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

סיפורנו מתחיל באישורה של ממשלת תורכיה לפתיחת קו תעופה סדיר בין לוד לאיסטנבול שהתקבל במשרד התחבורה בשנת 1951. אישור זה ניתן לאחר שחברת אל על  כבר הפעילה טיסות שכר לאיסטנבול פעמיים בשבוע.
 
כשקיבלה הנהלת החברה את האישור, רצתה להתחיל בטיסות הסדירות מהר ככל האפשר. הבעיה שלא היה מטוס בנמצא. אל על פנתה לחיל האויר בבקשה לעזור בהשאלת מטוס, וקיבלה את אחד ממטוסי הדקוטה  של החיל.
 
מטוס זה היה מדגם C-47-DL   ובעל מספר יצרן 6227. הוא יוצר במפעל חברת דוגלס בלונג ביץ', קליפורניה, ונמסר לזרוע האוירית של הצבא האמריקאי תחת מספר זנב 42-5639 בתאריך 13 בינואר 1943. הועבר ישירות לחיל האויר המלכותי הבריטי כדגם דקוטה 1, וזה העבירו ב-19.2.43 לחברת התעופה BOAC שביצעה טיסות  במטוסים צבאיים בימי מלחמת העולם השנייה. על המטוס סומן אות קריאה אזרחי G-AGGB ואות הקריאה ברדיו שלו היה ODZAK. בוצעו בו טיסות מש"ת לוצ'ארס לשטוקהולם בשוודיה. המטוס היה עדיין רשום בצי המטוסים של החברה  ברשימה מה-31.12.45,.

המטוס גם הושכר  לחברת איירווייז טריינינג בתאריך 1.6.47, ומשם לחברת אוטומוביל איירקרפט סרוויסס בתאריך 17.6.48. עיסקת מכירה של המטוס לחברת יוניברסל מדרום אפריקה שבמסגרתה גם קיבל אות קריאה DAJ ZS- בוטלה  ואז המטוס נמכר לחברת ווסטאייר טרנספורט בתאריך 12.7.48.
 
חברה זו הוקמה ע"י בוריס סניור על מנת לסייע ברכש מטוסים לחיל האויר, והיתה רשמית בבעלות הפדרציה הציונית של דרום אפריקה. המטוס קיבל אות קריאה דרום אפריקאי ZS-DDJ בתאריך 16.9.49 .הגיע ארצה ובחיל האויר קיבל  אות קריאה 4X-FAI ומספר זנב 09 ושימש לתובלה והצנחה.
 
המטוס נצבע בצבעי אל על, נצבע עליו אות הקריאה 4X-ATA והוא הוכנס לשירות. טיסתו הראשונה בקו לאיסטנבול היתה בתאריך 1 במרץ 1951 עם נחיתת בינים בניקוסיה שבקפריסין. החברה השתמשה בו לטיסות בקו זה אך החזירה אותו אחרי זמן קצר לחיל האויר.
 
בכך לא הסתימה הקריירה האזרחית של מטוס זה. באפריל 1957 הוא נמכר לחברת ארקיע,קיבל אות קריאה אזרחי 4X-AEO ושימש לטיסות בקוים הפנים ארציים של החברה ובמיוחד לאילת וכן לטיסות ליעדים קרובים בחו"ל.
 
לבסוף הועבר לידי התעשייה האוירית בתאריך 4.9.68 ויצא משימוש בתאריך 30.7.71 בשדה התעופה לוד. שימש לאימוני כבאות בשדה ונשרף.

 
לייבסיטי - בניית אתרים