הימים השלישי והרביעי בנמיביה

היום השלישי:

לאחר השמחה של ביצוע 1000 ק”מ, ההמלצה הייתה על מסלול דומה ליום הקודם. יצאנו מלאי אופטימיות לדרך. הפעם ההמראה היתה חצי שעה קודם ליום הקודם, היינו קבוצה של דאונים שהתקדמה לכיוון צפון מזרח, עננים נראו באופק, 147 ק”מ של כחול שעובד לא רע, ואנו בקו עננים נפלא שמתחלף די מהר לעננים מפותחים מאוד, ומיד אח”כ לוילונות גשם שיורדים מטה לקרקע.

לטיסה עם אריק ליכטמן יש מספר יתרונות מפתיעים. האיש מדבר אנגלית צרפתית גרמנית וגם עברית, מה שמאפשר לנו לשמוע ואפילו להבין את רוב הטייסים שמדברים באוויר בשלל השפות שרצות בקשר, והאינפורמציה שמתקבלת שווה הרבה. זוג טייסים רוסיים מדברים רוסית, ולצערי הם לא נמנים על השפות שמדבר אריק, ולכן לקראת שנה הבאה אריק ייקח קורס ברוסית.

לג ראשון 250 ק”מ מסתיים בענן גשם גדול, ואנו יוצאים כיוון כללי דרומה למדינה השכנה בוצואנה. תנאיי הדאייה טובים, הקצב מצוין, אבל אחרי 200 ק”מ בלבד העננים נגמרים. כדי לחזור על ההישג של היום הקודם רצוי לג שלפחות 300 ק”מ, אבל יש עדין סיכוי והיום עדין צעיר, כיוון חדש צפונה בדיוק באותו קו שבאנו ממנו.

הלג החדש נראה הפעם שונה מאוד. גשמים חזקים מימין לכיוון הטיסה שלנו, ברקים שיורדים לקרקע, קרוב לחזית הגשם. אנו נדבקים לגוש הענן השחור. המהירות כ 200 קמ”ש, מהירות קרקעית 260 קמ”ש, תקרה שחורה מעלינו שאנו מידי פעם נשאבים לתוכה, הקור בלתי נסבל. להזכירכם שאנו כאן בקיץ שעל הקרקע קרוב ל 40 מעלות בצל.החמצן מוזרם לאף בגלל הגובה הרב, הקילומטרים נגמעים בקצב מהיר וטוב, קטע של טיסה קרוב לגשם של למעלה מ 100 ק”מ בלי להסתובב פעם אחת נגמר, כשאנחנו מקבלים החלטה (בדיעבד שגויה) לנסות למשוך עוד כמה קילומטרים באזור הרע של הסערה. אומנם בלי גשם אבל בצד הלא נכון של ענן הסערה, תוך דקות שילמנו בגובה רב, 52 ק”מ תוספת על חשבון גובה יקר, אנו מתרחקים מהסערה לתוך ענני דרדלך ושמים כחולים. התקדמות איטית מאוד, שבקושי רב מחזירה אותנו לנחיתה 10 דקות אחרי השקיעה. החושך כאן נופל במהירות רבה, אחרי שהשמש נעלמת באופק ואנו בחשכה גמורה מסיעים את הדאון חזרה לחנייה שלו. השלל שלנו ליום זה מאכזב בגלל הציפיות הגדולות, אבל כדאי להיכנס לפרופורציה. כמה פעמים בחיים יוצא לך הדואה הממוצע לעשות כ 920 ק”מ?.

עייפים אחרי כ 8 שעות באוויר מתכננים כבר את ההמשך.

היום הרביעי :

התחזית לתנאיי דאייה חלשים והתגברות הסערה שנמצאת 200 ק”מ מאיתנו. אנו מנסים בכל זאת להרוויח טיסת מרחק. ההתקדמות בלג הראשון, בשמיים כחולים לגמרי, איטית להחריד. רוב הדאונים בשדה שלנו נשארו על הקרקע, חלק לא הצליח לצאת, חלק קטן שיצאו נשברו וחזרו במהלך 70 הקילומטרים הראשונים.

השיקול שלנו היה להתקדם משדה לשדה. המדינה היא מדינה מדברית שוממה, לפעמים בין קבוצת בתים לחווה הכוללת 2-3 בתים המרחק יכול להיות עשרות רבות של קילומטרים. אין כבישים ואין תשתיות על הקרקע, לכן ההתקדמות בגובה הנמוך זהירה ומחושבת, אריק בד”כ על החישובים והמרחק הרב בתנאיי דאייה חלשים ובגובה נמוך דורש מאיתנו החלפה תמידית בהטסה. אני יודע שהולך להיות יום קשה, ומצליח כשאריק מטיס אפילו לישון כמה דקות.

תחשבו במושגים של ישראל. יצאנו לטיסה מבאר שבע לכיוון מגידו בגלל שבתחזית אומרים ששם במגידו ( 150 קילומטר) יש תנאי דאייה טובים. הגענו לעננים (במגידו) הם סיפקו את הסחורה לזמן קצר ולמרחק התקדמות קצר. האזור נראה אלים מאוד והחושך והשחור די הפחיד אותנו, לכן חזרה כללית הביתה (שוב לבאר שבע ) בכחול באזור השדה שלנו היו תנאים נחמדים עם רוח טיפה חזקה, ולכן המשכנו במושגים ישראלים עד אילת וחזרה לבאר שבע. למרות שאפשר היה למשוך עוד שעתיים לפחות באוויר החלטנו לא להמשיך את הטיסה ולנחות באור יום.

שלל חביב של 660 קילומטרים.

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות

מאמרים אחרונים

קטגוריות

ניוזלטר מרקיע שחקים

הירשמו לניוזלטר של מרקיע שחקים ותהיו הראשונים לדעת על מאמרים ועדכונים חדשים באתר!

תודה על הרשמתך
0
Would love your thoughts, please comment.x