ביום 2.2.70 החלו הסורים ליזום תקריות אש גדולות בגזרת רמת הגולן. מטוסי ח"א הוזנקו לתקיפת מטרות סוריות בגזרה.
מספר אל"מ (מיל' יהודה קורן לספר "חליפת לחץ":
באותו בוקר של ה- 2 בפברואר 70 היתה הזנקה לאיזור הגבול עם סוריה.פיטרלנו, פיטרלנו, ולא נוצר מפגש...נחתתי מפיטרול הסרק ושלמה ויינטראוב בא מולי, לקח אותי הצידה ואמר לי שמתארגנת רביעיה למבצע מיוחד. "קח אותי בחשבון" אמר לי.
אבן, מפקד הטייסת, 1 הסביר לנו שרוצים ללמד את הסורים לקח. התיכנון היה להחזיק פיטרול בגובה רב כפיתיון לסורים,ובמקביל לו תיכנס הרביעיה שלנו בגובה נמוך,תחדור פנימה ותבוא אל הסורים ממזרח. בכך שנבוא מכיוון מפתיע,נתפוס אותם משני הצדדים ולא נאפשר להם לברוח.
אבן היה המוביל-ושלמה מספר שניים 2.המראנו בדממה בשעת צהריים, טסנו בזוגות, בשורה עורפית,מהר מאד ובגובה נמוך של פחות מ-100 רגל.
קצת אחרי החצייה, בצד המזרחי של הכנרת,ראיתי רשפי אש שנבעו ממוקדים שונים על הקרקע. זה היה איזור שהיה ידוע כעמוס נ"מ. אמרתי ברדיו שיש מסביבנו המון נ"מ ובדיוק אז ראיתי את המטוס של וינטראוב מתרומם. זה היה בניגוד לתדריך ומיד קראתי לו "שניים, למה אתה מושך?" לא קיבלתי תשובה. שאלתי שוב. גם הפעם היתה דממה בקשר.אבן פנה אליו באותה שאלה אך המטוס שלו המשיך להתרומם. אמרתי לאבן שאני מושך אחריו, כדי לראות מה קורה איתו. התקרבתי למטוס של שלמה וראיתי שאין חופה ואין איש בתא הטייס.הבנתי שהוא נטש.
דיווחתי על המצב והתחלנו לחפש את המצנח שלו באויר. לא גילינו דבר. זה היה מאד מוזר: מצד אחד- לא היתה חופה והוא לא נראה בקוקפיט, ומצד שני – לא ראינו אותו צונח.המטוס שלו המשיך כל הזמן להתרומם ובגובה 12,000 רגל לערך התחיל להוריד את האף. ליוויתי במבט את צלילת המטוס, כשברור לי לחלוטין שוינטראוב בחוץ.אני זוכר שאפילו לא צעקתי לו לנטוש, כי היתי בטוח שעשה זאת מזמן.
המטוס התרסק על הקרקע והפך לפטריית אש ענקית.המשכנו להסתובב בתקוה שנגלה אות חיים משלמה, אך לשווא.לא היה טעם להמשיך במשימה כי הסורים גילו אותנו זה מכבר.הנ"מ שלהם ירה בלי הפסקה.
מאוחר יותר נודע לנו ששלמה נהרג מפגיעה ישירה של נ"מ. פגז נ"מ בודד פגע בחופה וריסק אותה. שלמה נהרג במקום. ראשו נשמט מטה ולכן אי אפשר היה להבחין בו בתוך התא."
1.הערת המערכת: אורי אבן ניר 2. הערת המערכת:בשחק 46
