עוד סופ”ש מלא בפעילות, אפיק ים סוף מעניק לנו הזדמנויות נוספות לטיסות מרחק גדולות גבוהות ואיכותיות.
יום שישי .פעילות ח”א מוגברת משאירה אותנו על הקרקע לזמן ארוך, ואז כמו קפיץ דרוך כשמשחררים אותנו לטיסות, אני יוצא לטיסת מרחק בספיד אסטיר של המועדון,. המראה מאוד מאוחרת בגלל התור הארוך למטוס הגורר. אני רדוף אחרי 2 דאונים שיצאו הרבה קודם דרומה עד עובדה.
תנאיי הדאייה הם כבר בסופם באזור באר שבע. ענן גדול המתפתח מעל הבית שלי בשדה בוקר, מוביל אותי משדה תימן בגבהים נמוכים לשם,. בשולי הענן הטרמיקות מתעוררות ומתחזקות, ממשיך עד מצפה רמון שם אני פוגש את החברים שחוזרים מהדרום, ולבסוף מגיע גם לגבהים של 10 אלפים רגל.
בהמשך הענן מתפתח ל-CB . תופעת הגשם התלוי מתחת לענן מרטיבה כהוגן את הדאון,. ממצפה רמון ישר עד דהריה סמוך לחברון וחזרה הביתה עם שלל קטן של רק 200 קילומטר.
שבת בבוקר .הטיסה עם יהודה חן ב DG 505 MB הממונע. הפעם בחרתי לטוס בוורסיה של 22 מטר כנפיים. מפלצת אמיתית הדאון הוא ענק והחשש הוא גדול בהמראה, בגלל שהכנפיים מחוץ למסלול וישנה עשבייה גבוהה בצידי מסלול ההמראה.
דימום מנוע וקיפול בגובה 1500 רגל ומיד יציאה ישר מזרחה, שם יש לנו תוך זמן קצר גובה של 13,000 אלף רגל. אנו לוקחים צפונה מעל הר חברון ישר לירושלים וישנה פעילות ח”א למטה. הבקרה האווירית מבקשת לא להנמיך מתחת ל 10,000 רגל, בקשה מוזרה מדאון , אבל תנאיי הדאייה המדהימים באזור מאפשרים בקלות לשמור גובה 12,000 עד ירושלים.
בקשתי להיכנס ל TMA בן גוריון נהנית בהסכמה מפתיעה . כנראה בזכות הטרנספונדר שהפעלנו בדאון שלנו, המצויד היטב.
בן גוריון מבקש לקבל אותנו בגובה 10,000 אלף רגל, וגם מבקש לשמור גובה זה לכל אורך החצייה. שוב בקשה מוזרה מדאון, אבל תנאיי הדאייה המעולים מאפשרים פער של 100-200 רגל מהבקשה. המהירות גבוהה מאוד מתחת לענן והמלחמה היא לא להגביה יותר בגלל נתיבי אוויר מעל. מטוסי קרב נראים מתחת. בקיצור, יופי של לג. רגע לפני עזיבת בן גוריון כשאנו מבינים שהוא רוצה להוליך אותנו מזרחה לבקעה שנראית פחות טוב מגב ההר, אנו מבקשים לחזור חזרה דרומה. שוב שמירה קפדנית של הגובה ועזיבת תדר בן גוריון חזרה לבקר הדרומי שלנו.
הלג דרומה מהיר וטוב, והמשימה להגיע כמה שיותר דרומה.
חולפים מעל יער יתיר ומיד יש לנו את דימונה. ירוחם חולפת תוך זמן קצר, בקושי אני מספיק לראות את הבית שלי בשדה בוקר, ואנו במצפה רמון ישר לגבול מצרים. ממשיכים לכיוון בסיס עובדה בדרום הרחוק, לג של יותר מ 200 קילומטר. השטח צחיח ותנאיי הדאייה נחלשים וכך גם גובה העבודה שלנו, כל החברים חוזרים הביתה, והדיווחים הם על תנאיי דאייה שנגמרים צפונית לנו. בשיעורי הבית שהכנתי קודם, צפיתי לתנאיי דאייה טובים עד שעה 17:00 באזור, אבל הציפייה לצערי לא התממשה.
בערך גלישה נדרש 1:25 אנו מתחילים לחזור צפונה למנחת מצפה רמון, רוח האף חזקה ונראה שאנו נגיע לפיינל ישיר למנחת שם. ממש לא מתאים לי לנחות עם כנפיים כל כך ארוכות במנחת זה, חודש קודם ביצענו מחנה דאייה במקום ואני מכיר ויודע שצידי המסלול המוגבהים בקושי יכולים להכיל את אורך הכנפיים שלנו.
טרמיקה חביבה במכתש רמון מאפשרת גובה של 8,000 רגל ומשחררת אותנו ממנחת מצפה רמון, ללא רוח האף החזקה אפשר אולי לחזור הביתה לשדה תימן. ערך הגלישה הנדרש כדי להגיע לשדה תימן הוא 1:33 אבל בפועל רוח האף מורידה אותנו ל 1:27, אנו שומרים את מנחת שדה בוקר במכשירי הניווט שלנו , וממשיכים צפונה לכיוון משאבי שדה בתקווה למצוא טרמיקה שתושיע ותאפשר חזרה בכבוד הביתה. הבקרה האווירית יוצאת מגדרה כדי לעזור לנו לחזור הביתה, אפילו הם מדווחים לנו על להקת ציפורים באזור, אבל לצערי הכל נגמר. אנו מנמיכים ביציבות ובהתמדה לכיוון הקרקע.
חוזרים חזרה דרומה למנחת שדה בוקר לצורך בטיחות הטיסה שלנו,.למרות שיש מנוע חייבים להבין שיש כל כך הרבה אפשרויות לתקלה בשליפת המנוע תוך כדי טיסה והתנעתו, גם מצברי הדאון לאחר למעלה מ- 5 שעות די מתרוקנים,.טיסה עם כל מכשירי הניווט , מערכות הרדיו והטרנספונדר שעבדו ללא הפסקה, הם מתכון בטוח למנוע שיסרב לצאת או יצא חלילה ויתקע באמצע (לא לבלוע ולא להקיא) מצב של גרר גדול בלי כוח ובלי גובה. לכן חייבים מסלול נחיתה בטוח לצורך ההליך.
אנו מתארגנים לנחיתה צלע עם הרוח למסלול 32 בשדה בוקר. אני מכיר מצוין את השטח . בדקתי אותו כמה ימים קודם כדי לדעת היכן בדיוק לנחות עם המפלצת שלנו.
זה הזמן להוצאת המנוע והפעלתו. לאחר חודשים רבים של טיפולים בכל מנגנוני המנוע המורכב והמסובך שיש לנו בדאון, נשאר לקוות ולהתפלל לאלוהי המנועים והדאונים שברגע המבחן האמיתי הוא יחסוך לנו חילוץ קרקעי ארוך ומייגע.
אני מטיס את הכלי ויהודה חן מבצע את תהליך הוצאת המנוע והתנעתו. 12 שניות נדרשות למנוע לצאת החוצה,. הפעם השניות האלו נראות ארכות ולא נגמרות. סטרטר ראשון ארוך והמנוע לא נדלק. אני כבר מתקרב לצלע הבסיס לנחיתה, יהודה חוזר על הבד”ח של ההתנעה, נגיעה נוספת וקצרה על הסטרטר, והמנוע הקר שלנו מתעורר בחדווה ומספק לנו את מלוא התמורה בעד העבודה שהושקעה בו.
חזרה מנהלתית הביתה כמו מטוס רגיל (משעמם רצח אחרי שעות של דאייה).
אז השלל היה טיסה של כ- 400 קילומטר, תנאיי דאייה מצוינים ובלון חמצן ריק.
שלא יגמר אפיק ים סוף .http://www.onlinecontest.org/olc-2.0/gliding/flightinfo.html?dsId=2930240
