נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

פרטי המטוס:

דגם:S.O.4050 ווטור IIA

יצרן:סוד אויאסיון,צרפת

מספר יצרן:33

מס' ח"א צרפתי:16

טיסה ראשונה:10.7.57

 
ווטור 11.הספרה 6 הוספה לצורך הצילום (באדיבות עמוס דור)

פרטי האירוע:

ביום חמישי, 25 בינואר 62 ,המריא סג"מ עמוס אבני בווטור 11 לאימון קרב אויר זוגות במסגרת קורס הסבה לווטור שנערך בטייסת 110...בעת שניסה להתחמק ממטוס שאיים עליו,נכנס לצלילה,עבר את מגבלות המהירות, איבד שליטה במטוס , נטש בגובה נמוך אך מצנחו לא נפתח והוא נספה.

בטייסת אבירי הצפון ,כדי לשפר את ביצועי הווטור בקרבות אויר,נהגו  הטייסים להוריד מדפים כדי להקטין את המהירות ולאסוף גובה . אולם שיטה זו דרשה לשמור על מגבלות המטוס. מחקירת התאונה הסתבר שאבני לא הכניס את המדפים בזמן, ולכן איבד שליטה .

מספר מוקי זיו, שהיה עד לתאונה:

זה מקרה שרק ותיקי עכו מכירים וזוכרים אותו ורק מספר קטן מאוד של ילדים וביניהם אני ראו את השניות האחרונות שלו. וכיום לאחר שנזכרתי במקרה אני חושב שצריך לעשות צדק עם הטייס עמוס אבני ז"ל וגם ראוי לעשות כך ולהזכיר את המקרה, אולי מישהו בחה"א יקרא את זה ויפעל לתת לעמוס הגיבור צל"ש, בדיוק מה שמגיע לו.

היה זה ביום חורפי לא גשום, בינואר 1962, הייתי אז בן עשר וגרנו בבלוק הצפוני ביותר בעכו המערבית באותה השנה ברחוב גיבורי סיני 29. שיחקנו אז כמה ילדים ליד תעלת ניקוז מי הגשמים שעברה בין הבלוק שלנו לבין בית הספר היסודי ביאליק שנמצא כמאה מטרים צפונית לבלוק שלנו שהיה מאוכלס באותה השעה במאות תלמידים! אינני זוכר בדיוק במה שיחקנו אבל לפתע שמענו רעש מטוס חזק מלמעלה וכשהבטנו לכיוון ראינו מטוס גדול מתקרב אלינו בצלילה זוויתית מכיוון דרום ובמסלול התנגשות היישר לכיוון הבלוק שלנו או אפילו לכיוון ביה"ס. נראה לי שכולנו לא היינו מודעים אז לגודל הסכנה אלא פשוט עמדנו המומים והבטנו בו. כשהמטוס התקרב אלינו ראינו בבירור את הרמת החרטום שלו מעט למעלה כך שהוא יצא ממסלול הנפילה הקטלני שלו, עבר מעל לבלוק שלנו ובית הספר בגובה של בערך 50 מטרים מהקרקע והתרסק עוד כמה מאות מטרים צפונה מאיתנו, עניין של עוד שתיים-שלוש שניות. היה פיצוץ עז שנשמע היטב בכל האזור ועשן שחור היתמר למעלה. אני וכל הילדים רצנו מיד למקום הנפילה שהיה ליד הכביש המוביל לבית החולים מזרע, כמאה מטרים מדרום לכביש וליד מסילת הרכבת. בהגיענו לשם נדהמנו לראות את גודל הבור שיצר המטוס שנפל. להבות אש עדיין בערו על רגבי האדמה הספוגים בדלק. הטייס שכב ללא ניע וללא הכרה ממש ליד הבור. אנו הילדים ועוד כמה מבוגרים לא ידענו מה לעשות כדי להציל אותו ולא

עברו יותר מכמה דקות עד שהגיע אמבולנס מבית החולים מזרע הקרוב עם רופא, בדקו את הטייס ומיד לקחו אותו לבית החולים נהריה. המקרה ליווה אותנו בשכונה עוד כמה שבועות ובמשך הזמן נשכח.
 
אנחנו כמובן לא ידענו אז מי היה הטייס ומה היו נסיבות ההתרסקות שלו. לפני כמה שבועות נזכרתי פתאום במקרה ואמרתי לעצמי שמאוד מעניין אם כתוב על המקרה הזה באינטרנט ואכן מצאתי את המקרה וגם את שמו של הטייס. ובכל מה שהיה כתוב על המקרה לא היה שום איזכור בנושא הטיית המטוס מעט למעלה כדי למנוע את הפגיעה בבלוק ובבית הספר אבל מה שכן היה כתוב זה שהטייס נטש מאוחר מדי. ורק אז הבנתי מדוע הטייס נטש מאוחר מידי, הטייס התאמץ מאוד למנוע את הפגיעה בבלוק ובבית הספר ובכך הוא הקריב את עצמו והציל הרבה מאוד משפחות וילדים ומנע אסון גדול מאוד. בשלב זה החלטתי שהמידע שאנו הילדים שראו את השניות האחרונות של ההתרסקות ואת המעשה הנועז שהטייס עמוס אבני עשה, ראוי להגיע למשפחתו ואולי אף לחיל האויר. התחלתי לברר אם היו לעמוס קרובים וצילצלתי ליחידה להנצחת החייל ושם לאחר חיפושים מרובים עלו על כך שהיתה לו עוד אחות צעירה ממנו והם גרו אז בדרום הארץ. לאחר תחקיר לא פשוט ובעזרתה של אשתי הגענו לטלפון של אחותו, צילצלתי אליה וסיפרתי לה את הסיפור. היתה כמובן התרגשות גדולה מאוד לקבלת המידע החדש אך אני יכול רק להצטער מאוד שהאירוע נגמר באסון והטייס עמוס אבני לא שרד את ההתרסקות.
לייבסיטי - בניית אתרים