שברי המטוס המרוסק אותרו מן האוויר בסמוך לכביש מספר 4, וליד נקודת הדיווח בסמוך למושב בצרה. למקום הגיעו כוחות הצלה ומשטרה. צוות מד"א שהגיע למקום קבע את מותם של הטייסת והנוסעים.
שרידי המטוס בשטח העלו כי המטוס נכנס לאדמה במהירות גבוה ובניצב (להבי המדחף נותרו ישרים לאחר הפגיעה בקרקע). מצב המדפים, המנוע והמצערות שללו את האפשרות שהעלו עדי ראייה כי המטוס ביצע נחיתת אונס שהשתבשה.
ניתוח נתוני המכ"מ בנתב"ג העלו כי המטוס אכן שמר על גובה של 1,100 רגל כנידרש, ובסמוך למושב בצרה טיפס לגובה 1,400 ולאחר מכן חזר לגובה 1,100. מספר שניות לאחר מכן צלל חדות ופגע בקרקע.
מניתוח מיקום גופות הנוסעים במטוס באתר ההתרסקות ועדויות על מיקום הנוסעים בעת המראת המטוס עולה כי נוסעי המטוס התחלפו במקומות במהלך הטיסה. הנוסע שישב בסמוך לטייסת עבר לאחור ואיפשר לנוסע שישב מאחור לעבור קדימה על מנת שיחווה את חוויית הנחיתה. מן העדויות שהגיעו לועדת החקירה מתברר כי זהו נוהג מקובל בקרב הטייסים למרות היותו נוהג מסוכן ופסול.
כפועל יוצא מחילופי המקומות - עם מעבר הנוסע לאחור - זז מרכז הכובד של מטוס לאחור, וכתוצאה מכך נסק המטוס ושינה את גובה הטיסה לכ-1,400 רגל.
בהמשך כשל, ככל הנראה הנוסע, בעת המעבר בין המושבים ונפל על הגאי המטוס כשהוא מכניס את המטוס לצלילה ופניית חטף שמאלית.
שחזור הטיסה במטוס דומה העלה כי שילוב צלילה ופנייה שמאלית (בניגוד לכיוון סיבוב המנוע) מאפשרת הכנסת המטוס לנתוני תגובה מהירים וליצירת תנאים המתאימים לנתוני התאונה, בקצב ההתרחשות וזוית הפגיעה בקרקע.
ממצאי התאונה פורסמו בתקשורת ובהרצאתו של חוקר התאונות הראשי עו"ד יצחק רז בכנס בנושא בטיחות טיסה שנערך במכון פישר בבית חיל האוויר בהרצליה.
