נתוני מטוס דגם B-17G
מידות:
מוטת כנפיים:31.62 מ'
אורך(צריח אחורי סטנדרטי):22.78 מטר.
אורך (צריח אחורי מדגם שאיין):22.66 מטר
גובה:5.82 מטר
שטח כנפיים:131.9 מ"ר
מוטת מיצבי גבה:13.10 מטר
משקלים:
משקל ריק:16,390 ק"ג
משקל ריק מצוייד:17,237 ג"ג
משקל המראה מירבי רגיל:29,711 ק"ג
משקל המראה מירבי:32,659 ק"ג
מהירויות:
מהירות מירבית (בכח מנוע מירבי לחירום):486 קמ"ש (263 קשר) בגבה 25,000 רגל.
מהירות מירבית רגילה:462 קמ"ש (250 קשר) בגבה 25,000 רגל.
מהירות שיוט רגילה:293 קמ"ש (158 קשר) בגבה 10,000 רגל.
מהירות שיוט חסכונית:257 קמ"ש (139 קשר).
זמן נסיקה לגבה 20,000 רגל :37 דקות.ל-25,000 רגל:41 דקות.
תקרת טיסה:35,600 רגל.(10,850 מטר)
מרחק המראה:3,400 רגל (1036 מטר)
טווחים
טווח מבצעי עם מטען פצצות במשקל 4000 ליברות:2,900 ק"מ (1,565 מייל) בגבה 25,000 רגל
טווח מירבי ללא פצצות ועם דלק מירבי:5,471 ק"מ (2,958 מייל)
טווח מירבי ללא פצצות,עם דלק נוסף:7,080 ק"מ (3,820 מייל)
תיאור המטוס
מנועים:4 מנועי בוכנה כוכביים,מקוררי אויר,9 צילינדרים דגם R-1820-97 סאיקלון 9 (סדרה G-200 )
יצרן:רייט אירונאוטיקל קורפוריישן,פטרסון,ניו-ג'רסי.(חטיבת המנועים של חברת קרטיס-רייט)
כל מנוע מצוייד במגדש טורבו דגם B-22 תוצרת ג'נרל אלקטריק.המגדש היה ממוקם בתחתית בית המנוע והונע ע"י גזי הפליטה.תפקידו היה להגביר את יעילות האויר הדליל בגבה רב ע"י כך שדחס יותר אויר לפתח יניקת האויר למנוע ובכך גרם למנוע לתת יותר כוח.האויר הדחוס ממגדש הטורבו גם הועבר למגדש מכני כדי לשפר את תערובת האויר והדלק הנכנסת לצילינדרים. בכל בית מנוע נמצא מיכל שמן מנוע בקיבול 148 גלון.
המנועים סיפקו 1200 כ"ס כל אחד ב-2500 סל"ד להמראה, 1000 כ"ס בגבה 25,000 רגל ו-1380 כ"ס לחירום בגבה 26,700 רגל.
מדחפים:מתכתיים בעלי 3 להבים בקוטר 3.54 מטר דגם "הידרומטיק" תוצרת המילטון סטנדרט.
גוף:מתכתי בעל שלד חצי קונכי המורכב מחציצים ומיתרים בהיקף המחוברים יחדיו בעזרת אורכנים ומקשיחים אורכיים .כל השלד מצופה בציפוי מאומץ מאלומיניום מסומרר.תא הפצצות ממוקם בגוף בין קורות הכנפיים ותופס את כל חלל הגוף.הפצצה הגדולה ביותר שאפשר היה לאחסן שם היתה של 2000 ליברות.הצוות ממוקם בגוף בצורה הבאה:הקברניט וטייס המשנה בתא הטייס,מתחתם,בחרטום יושב המטילן,מאחורי תא הטייס נמצא תא הנווט ובו מצפן דגם D-12,ובגגו כיפת האסטרודום השקופה לתצפית בכוכבים.באמצע גוף המטוס נמצא תא האלחוט ובו אלחוטן המפעיל מכשיר קשר דו ערוצי ומכשיר ביות רדיו.בגחון נמצא הצריח הכדורי ובו המקלען,ובגב המטוס צריח שאותו מפעיל מהנדס הטייס.בגוף האחורי נמצאים שני מקלעני הצד ובזנב נמצא מקלען הזנב.ציוד החמצן במטוס מאפשר חיבור לכל איש צוות.כן מצוייד המטוס בטייס אוטומטי ובשתי סירות הצלה מתנפחות דגם A-2.אנשי הצוות לבושים במכנסי עור עם פרוות כבש לחימום ומעליהם מעילי עור כבש עבים וכפפות,ומעל כל זאת את חגורת ההצלה המפורסמת דגם B-4 שכונתה "מיי-ווסט".אנשי הצוות חובשים כובעי טיסה עשויים עור ובהם האוזניות של מע' הקשר הפנימית.המצנחים מאוחסנים בתאים בדפנות המטוס המאפשרים גישה מהירה בזמן חירום.
כנפיים:מתכתיות,אמצעיות,חתך פרופיל הכנף משתנה מסוג NACA 0018 בשורש לסוג NACA 0010 בקצה.יחס רוחב/גבה הכנף הוא 7.58:1 ויחס ההצרה 2.4:1.דיהדרל הכנף הוא 4.5° והמשיכה לאחור היא 8.25° בשפת ההתקפה. מבנה הכנף מורכב משני חלקים פנימיים הנושאים את המנועים,שני חלקים חיצוניים וקצוות הניתנים לפירוק העשויים בעיקר מנתך אלומיניום,עם שתי קורות ראשיות,צלעות וציפוי אלומיניום מאומץ.המדפים הם מסוג מפציל,מופעלים חשמלית ונמצאים בחלק הכנף הקרוב לגוף.המדפים והמאזנות מצופים בבד,ולמאזנות יש לוחוני בקרה וקיזוז.בתוך כל כנף נמצאים 15 מיכלי דלק נאטמים מעצמם.שפות ההתקפה של הכנפיים מצויידות בשרוולי גומי מתנפחים נגד הקרחה.
יחידת הזנב:בנוייה משלד אלומיניום מצופה בפח חלק.ההגאים מצופים בבד ובעלי לוחוני בקרה וקיזוז.שפות ההתקפה מצויידות בשרוולי גומי מתנפחים נגד הקרחה.
כן נחיתה:בעל גלגל זנב.בכני הנחיתה הראשיים ישנם משככי זעזועים אויר/שמן,בלמים הידראוליים והעלאה חשמלית.גלגל הזנב מתכנס.
דלק:2780 גלון הנישא ב-6 מיכלים הנאטמים מעצמם (במקרה של פגיעה) בשורש כל כנף ובתשעה מיכלי הזנה משניים נאטמים מעצמם קרוב לקצה הכנף.אפשר היה להתקין מיכלים נוספים שליכים בתא הפצצות להארכת הטווח שהעלו את הקיבול ל-3612 גלון.
חימוש:כאמור מצוייד המטוס בחימוש הגנתי שהוא מקלעים בקליבר 0.5" דגם AN-M2 או AN-M3 תוצרת בראונינג.משקל המקלע היה 29 ק"ג,אורכו 1.45 מטר,מהירות הלוע 930 מטר/שנייה וקצב האש 750 כדור לדקה.הכדורים היו משלושה סוגים:נותב בעל קליע צבוע בקצהו באדום,מצית,צבוע בכחול,וחודר שריון הצבוע בצבע כסף בקצהו.אורך הכדור 138.9 מ"מ ומשקלו 49 גרם.הפעלת המקלעים והזנתם היתה חשמלית.
מיקומי המקלעים:
2 מקלעים עם 300 כדור כ"א בצריח סנטר הידראולי תוצרת "בנדיקס", המופעל ע"י המטילן
2 מקלעים בצריח גב הידראולי תוצרת "בנדיקס" המופעל ע"י מקלען.
2 מקלעים עם 500 כדור כ"א בצריח כדורי תוצרת "ספרי" בגחון המופעל ע"י מקלען.
2 מקלעים עם 500 כדור כ"א בצריח זנב,מופעלים ע"י מקלען
1 מקלע עם 400 כדור בעמדת צד ימנית,מופעלים ע"י מקלען
1 מקלע עם 400 כדור בעמדת צד שמאלית,מופעלים ע"י מקלען
1 מקלע עם 500 כדור בגג תא האלחוט,מופעל ע"י האלחוטן.
2 מקלעים עם 500 כדור כ"א בעמדות בצידי בחרטום,ימין ושמאל,מופעלים ע" הנווט.
החימוש ההתקפי של המטוס הן הפצצות. המטוס נושא מטען פצצות למשימה בטווח ארוך במשקל 1814 ק"ג,ומטען פצצות מירבי במשקל 4354 ק"ג.
סוגי הפצות שנישאו ע"י המטוס:
|
כמות
|
סוג
|
דגם
|
מילוי
|
משקל (ליברות)
|
|
2
|
הרס,ש"כ
|
AN-M34,AN-M66
|
טי.אנ.טי
|
2000
|
|
6
|
הרס,ש"כ
|
AN-M44,AN-M65
|
טי.אנ.טי
|
1000
|
|
12
|
הרס,ש"כ
|
AN-M43,AN-M64
|
טי.אנ.טי
|
500
|
|
16
|
הרס,ש"כ
|
AN-M31
|
טי.אנ.טי
|
300
|
|
16
|
הרס,ש"כ
|
AN-M57
|
טי.אנ.טי
|
250
|
|
24
|
הרס,ש"כ
|
AN-M30
|
טי.אנ.טי
|
100
|
|
12
|
תבערה
|
AN-M17 (מצרר של 110 פצצות M50 )
|
מגנזיום
|
500
|
|
12
|
תבערה (בריטית)
|
|
תערובת גומי/בנזין
|
500
|
|
16
|
תבערה (בריטית)
|
|
תערובת גומי/בנזין
|
250
|
|
24
|
רסיסים
|
AN-M41 במצררים
|
טי.אנ.טי
|
100
|
|
16
|
רסיסים
|
AN-M41 במצררים
|
טי.אנ.טי
|
200
|
|
40-42
|
תבערה
|
AN-M47A-1
|
פוספור
|
100
|
|
4
|
נפלאם(פצצת אש)
|
Class C
|
סולר
|
108 גלון
|
הערה:בטבלה הנ"ל מפורטים סוגים מייצגים של הפצצות.על המטוס הוטענו במקרים רבים פצצות לפי סוג המשימה ולפעמים שילובים של סוגי פצצות שונים ומרעומים שונים.
כוונת ההפצצה:במטוס מורכבת כוונת הפצצה תוצרת "נורדן".כוונת זו,שהיתה כל כך סודית,עד שצוותי המפציצים היו צריכים להשבע להגן עליה בחייהם.היא תוכננה ע"י קרל נורדן,שקלה 50 ליברות,והיתה למעשה מחשב סיפרתי מכני שהיה מורכב מג'יירו,מנועים,גלגלי שיניים,מנופים וטלסקופ.תפקיד הכוונת היה לחשב את הרגע המתאים להשלכת הפצצות כדי לפגוע במטרה .כשהופעלה כיאות,היתה מסוגלת לגרום לפצצה לפגוע ברדיוס 100 רגל מהמטרה מגבה הפצצה של 4 מייל.תפקיד המטילן היה להכניס לכוונת את הנתונים:מהירות אויר,מהירות הרוח וכיוונה,גובה הטיסה וזוית הסחיפה. כשהמטוס הגיע לאיזור המטרה,היה הקברניט מעביר את השליטה במטוס למטילן ולכוונת.הכוונת היתה גם טייס אוטומטי והיא הטיסה את המטוס והטילה את הפצצות מעל למטרה,ואפילו תיקנה סטיות בכיוון המטוס בזמן הגישה להפצצה.
הצוות ותפקידיו:
קברניט:מפקד המטוס.אחראי לבטיחותו ולתפקודו היעיל של הצוות.מעל ומעבר להטסת המטוס,הוא אחראי לאימון הצוות,על תיאום עבודת הצוות,איכות התפקוד ועל המוראל.הקברניט יושב במושב השמאלי בתא הטייס.
טייס משנה:מתפקד כעוזרו של הקברניט,עליו להכיר את כל תחומי האחריות של הקברניט כדי שיוכל להחליפו בשעת הצורך,לפני ההמראה מבצע את בדיקות הטרום טיסה עם אנשי הצוות האחרים,ובזמן הטיסה הוא אחראי על המצערות .
הנווט:תפקידו להנחות את המטוס לעבר מטרתו מרגע ההמראה ועד חזרתו לבסיסו.הוא אמור להכיר את כל עזרי הניווט הקיימים וכן להתמצא בניווט עיוור,כיול מכשירים,להשתתף בתדריך לפני הגיחה ובתחקיר שלאחריה,ולהפעיל את צריח הגב במטוס בשעת הצורך.
המטילן:אחראי לדיוקה ולאפקטיביות של ההפצצה.הוא מפקד על המטוס בזמן ההפצצה ויכול גם לשלוט במטוס דרך כוונת ההפצצה כדי להנחות את המטוס לנקודה המדוייקת. המטילן לומד את המטרה ונתוני מזג האויר שמעליה לפני הגיחה ומחמש את הפצצות באויר מעל לשטח האוייב.הוא גם מפעיל בשעת הצורך את המקלעים שבחרטום.
אלחוטן:אחראי על ציוד האלחוט שבמטוס.תפקידיו הם לדווח לטייס על מיקומו,לעזור לנווט ולשמור על ציוד האלחוט שמיש ומכוייל,ולבצע רישום.מעבר לכך הוא מפעיל מצלמות בגיחות צילום,ובשעת הצורך מפעיל את המקלע שבגג תא האלחוטן.
מהנדס הטייס:עליו להכיר את המטוס ומערכותיו טוב יותר מכל אנשי הצוות כדי לאתר תקלות ולתקנן בזמן הטיסה.הוא מפקח על פעולת המנועים,על תצרוכת הדלק ועל תקינות פעולת כל הציוד שבמטוס.הוא גם עוזר לאלחוטן ולמטילן בתפקידיהם.הוא גם מפעיל את צריח הגב בשעת הצורך.
מקלענים:אחראים על הגנת המטוס בזמן התקפה עליו מצד מטוסי קרב.עליהם להכיר את מבנה ופעולת מקלעיהם וכן את אזורי הכיסוי שלהם,וכן לדעת להפעיל אותם בכל תנאי הטיסה.כפי שהוזכר בפרקים הקודמים,מקלען צריח הגב יושב בצריח ומפעיל זוג מקלעי 0.5",מקלען הגחון שוכב בצריח הכדורי ומתפעל מקלעים דומים,מקלעני הצד עומדים בחלק הגוף האחורי וכל אחד יורה במקלע 0.5" הניצב ע"ג חצובה,ומקלען הזנב כורע ברך בעמדת הזנב ומתפעל זוג מקלעים נוסף,ואילו בחרטום מפעיל המטילן את מקלעי החרטום וצריח הסנטר.
מטוסי ה-B-17 בחיל האויר
מדינת ישראל הצעירה וחיל האויר שלה נזקקו לכל כלי טייס שיכלו שליחי הרכש למצוא ברחבי העולם. בארצות הברית פעלו שליחי רכש רבים וביניהם אל שווימר שהיה מנכ"ל חברת "אל שווימר שירותי תעופה" שפעלה מבורבנק, קליפורניה.שני מטוסי B-17 מאוזרחים היו בבעלות צ'רלי ווינטרס מפלורידה, שהשתמש בהם להעברת פירות טריים בין פוארטו-ריקו ומיאמי.שווימר רכש ממנו את המטוסים כשאת המימון השיג אליהו סחרוב שהגיע לארה"ב להמשך פעילות הרכש שם.
המטוס הראשון, מדגם B-17G-95-DL יוצר במפעל חברת דוגלס בלונג ביץ', קליפורניה, וקיבל את מס ח"א האמריקאי 44-83753. המטוס לא סופק לח"א האמריקאי עד תום המלחמה והוכרז כעודפים. הוא נרשם ע"ש צ'רלי ווינטרס כ-NL5024N.
המטוס השני, מדגם B-17G-95-DL יוצר באותו מפעל וקיבל את מסח"א האמריקאי 44-82851. נרשם ע"ש צ'רלי ווינטרס כ-NL-1098M.
שני מטוסים נוספים אותרו בטולסה, אוקלהומה.
מטוס מדגם B-17G-60-VE שיוצר במפעל לוקהיד-וגה וקיבל את מסח"א ארה"ב 44-8381. נרשם לאחר המלחמה ע"י חברת יוניברסל אויאיישן מטולסה כ-NL5041N והופעל למטרות צילום אוירי.
מטוס מדגם B-17G-95-DL יוצר במפעל דוגלס בלונג ביץ', קליפורניה וקיבל את מס ח"א ארה"ב 44-83842. נרשם כ-N1212N ואח"כ ע"ש חברת יוניברסל אויאישן כ-NL7712M. למרות איזרוחו, נשארו במטוס צריחי המקלעים המקוריים וידוע שהשתתף לפחות באחד מהסרטים שנעשו בהוליווד בתחילת 1948.
המטוסים הועברו למוסכי חברתו של שווימר בבורבנק והוכנו לטיסה ארוכה. ההכנות התנהלו במהירות מפני שהבולשת האמריקאית עקבה אחרי פעילות אל שווימר וחבריו. המטוסים היו מוכנים לצאת לש"ת הבין לאומי של מיאמי בתאריך 12.6.48.
נ
שכרו שלושה טייסים: דייב גולדברג, שעבד בעבר בחברתו של צ'רלי ווינטרס, סמוקי לי והארולד רוטשטיין, כשלכל אחד הובטח שכר של 1000 דולר עבור ההעברה לאירופה. כמה ימים לפני הטיסה נשאל גולדברג אם יסכים לטוס כטייס משנה כיוון שאותר טייס, קולונל לשעבר בח"א האמריקאי, שלו יותר שעות על המטוס ושמו יראה טוב יותר בניירות. היות והשכר לא השתנה גולדברג הסכים. הם המריאו במטוס N5041N והטיסה ממיאמי לסן חואן בפוארטו-ריקו התנהלה ללא אירועים מיוחדים. על המטוס גם היה נווט בשם כהן ועוד 10 צעירים שתוארו כ"פקחי העמסה".
בזמן התדלוק והמנוחה בסן-חואן השתכר הקולונל ובבוקר נגרר למטוס שהוטס ע"י גולדברג והנווט. כיוון הטיסה היה לאיים האזוריים, טיסה של 21 שעות. לאחר 10 שעות התעורר הקולונל והחליף את גולדברג על ההגאים. לאחר כמה דקות נפל הנווט דרך לוח הזכוכית שהותקן ברצפת החרטום לשם משימות הצילום האוירי שבהן עסק המטוס קודם לכן והחל להישאב החוצה. גולדברג נכנס לתא הטייס, האט את מהירות המטוס והפעיל את הטייס האוטומטי, וכך משכו את הנווט פנימה.
למרבה המזל הם הצליחו לאתר את משואת הרדיו של שדה סנטה מריה לאחר 20 שעות טיסה. אך מזג האויר מעל השדה היה גרוע ובסיס העננים היה נמוך ביותר. אז הכריז הקולונל שגישת מכשירים הינה מסוכנת מידי היות שהאי מכוסה בהרים, ושהוא עומד להנחית את המטוס בים ליד החוף. גולדברג "העיף" אותו מכסא הקברניט ונחת בשלום. את יתרת הדרך לצ'כוסלובקיה עשה המטוס כשגולדברג על ההגאים לבדו.
כל שלושת המטוסים הגיעו לבסוף לשדה זאטץ, שהיה 40 מייל צפונית-מערבית לפראג ב-14 ליוני 1948. אנקטודה מעניינת היא, שתכנית הטיסה שהציגו המטוסים בהמריאם מהאיים האזוריים, הגדירה את יעד הטיסה כשדה איאצ'יו שבקורסיקה. היות ושדה איאצ'יו לא הודיע לאיים האזוריים על נחיתת המטוסים שם, פורסם בהרחבה בכלי התקשורת שהמטוסים נעלמו.
בזאטץ נטל ריי קורץ את האחריות להבאת המטוסים לכושר מבצעי. לאחר עבודה של 24 שעות ביממה במזג אויר גרוע ותוך כדי חג צ'כי בו לא הופיעו המכונאים הצ'כים לעבודה, וחוסר בציוד מתאים ותוך קשיים רבים נוספים, המטוסים הובאו למצב "כמו" קרבי. הורכבו בהם מקלעי חי"ר קלים גרמניים בעמדות הצד ובעוד כמה מקומות, והורכבו נושאי פצצות וכוונת הפצצה.
בינתיים עשו אנשי הרכש בארה"ב ימים כלילות בנסיון להוציא משם את המטוס הרביעי (NL7712M). המטוס הועבר ע"י ארווין שינדלר לשדה התעופה בווסטצ'סטר שבמדינת לונג-איילנד ביום ראשון ה-11 ביולי 1948. צוות המטוס הבין שהרשויות עלולות להגיע לשם בכל רגע. היה במטוס מספיק דלק כדי להגיע לנובה-סקוטיה ולכן הגיש שינדלר תכנית טיסה לאימונים בחוף המערבי. הצוות עלה למטוס והמריא מיד. אנשי הבולשת הפדרלית הגיעו לשדה חצי שעה מאוחר יותר. בבסיס ח"א המלכותי הקנדי בדארמות שליד הליפקס שבו נחתו פיברק שינדלר סיפור על כך שנאלץ לנחות שם עקב מזג אויר גרוע ועזרי ניווט לא תקינים. שינדלר חשב שהכל בסדר ומאמינים לו אך לפתע נשמעה ברדיו שבמפקדת הבסיס הודעה על מטוס B-17 שהוטס בצורה לא חוקית אל מחוץ לארה"ב בדרכו לישראל והצוות נעצר. לבסוף שוחרר הצוות ב-14 ליולי ונקנס ב-100 דולר. בשיחת טלפון לאשתו הבין שינדלר שיוכל להגיע לאיים האזוריים שם בוצעה עסקה כל שהיא עם שלטונות פורטוגל והם יוכלו לתדלק ולהמשיך לצ'כוסלובקיה. הקנדים הורו לשינדלר לטוס לניו יורק. הוא הגיש תכנית טיסה לבוסטון אך לאחר 12 שעות נחת באיים האזוריים שם הבין שינדלר שלא הכל כשורה. קבלת הפנים שציפתה להם היתה טובה מידי! הסתבר שהפקידים הפורטוגליים ציפו לגנרל אמריקאי שאמור היה להגיע בדגם תובלת האח"מ של ה-B-17 הצוות העייף של מטוסו של שינדלר הלך לנוח, והשלטונות החרימו מיידית את המטוס ואנשיו נעצרו עד שהוחזרו לארה"ב בטיסת פן-אם הבאה.
בינתים הסתיימה בארץ ההפוגה הראשונה בקרבות מלחמת השחרור והועברו הוראות דחופות לצוותי המטוסים שחיכו במלון "סטלינגרד" בזאטץ להשלים את ה"לג" האחרון של העברת המטוסים לארץ ובדרך להפציץ את מצרים. טיסה ארוכה יותר מטיסות ההפצצה על ברלין!.
המטוסים חומשו בפצצות 550 ליברות גרמניות שנמצאו במזבלת חימוש צ'כית שהותאמו אך בקושי לנושאי הפצצות, ובשעה 09:30 בבוקר ה-14 ליולי המריאו בדרך למטרה, לא לפני שבזמן חימום המנועים נשרפו במטוסו של קורץ שני מגברי זרם, ווסת סיבובי המדחף במנוע מס' 1 נתקע ב-2400 סל"ד, לחץ הסעפת במנוע מס' 2 לא עלה מעל 18 אינץ', והאופק המלאכותי סירב לפעול. בדרך נתקל המבנה במזג אויר גרוע ומערבולות מעל אוסטריה שגרם לפיזורו. המבנה התכנס מעל לחוף היוגוסלבי, ובעוברו מעל אלבניה נורתה עליו אש נ"מ שלא גרמה לנזק.
ליד כרתים התפצל המבנה והמטוס המוביל אותו הטיסו ריי קורץ וביל כץ טיפס לגובה 25,000 רגל חצה את הגבול המצרי ליד אל עלמיין 200 מייל צפונית מערבית לקהיר, והתביית על אלומת הרדיו משדה התעופה בפאיד שליד התעלה.
לפתע התעלף הנווט וקורץ הבין שמערכת החמצן במטוס לא מתפקדת. הוא הנמיך לגבה 15,000 רגל עד שאנשי הצוות התאוששו והעבירו את וסתי החמצן למצב חירום, ואז טיפס חזרה לגובה המקורי, ובשעה 21:40 הגיע לקהיר המוארת והפציץ את ארמון אבאדין, ארמונו של המלך פארוק. קורץ הנמיך את המטוס וכיוונו לצפון מערב בדרך לישראל, ונחת בעקרון שעה מאוחר יותר.
והאחרים, אותם הטיסו נורמן נומיץ ואל ראיסן הגיעו לאל עריש ורפיח לאחר רדת החשיכה והפציצו אותן. לעבר המפציץ שהפציץ את רפיח נורתה אש נ"מ מהבסיס הבריטי הסמוך, אך הוא לא נפגע והצליח לנחות בעקרון בשעה 22:45, בערך באותו הזמן שבו הגיעו האחרים.
באותו הלילה, שניים מהמטוסים חומשו בעקרון והמריאו לאל עריש כדי להפציצה שוב בעוד 6000 ליברות פצצות.
מפציצי ה- B-17G של טייסת 69 ביצעו במלחמת השחרור כ-200 גיחות הפצצה.
