נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

מטוסי אל על ברחבת חנייה ג'ולייט בנתב"ג (צילום:רמי מזרחי)

נתוני השדה:

סוג: בינלאומי + טיסות פנים לפי כללי טיסת ראיה מבוקרת (CVFR) וטיסת מכשירים (IFR)
קוד  IATA (ארגון חברות התעופה הבינלאומי ):TLV
קוד ICAO (הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית): LLBG
מיקום:ליד העיר לוד
גובה:41.14 מטר

מסלולים:

מסלול 03/21- באורך 1,780 מטר וברוחב 45.1 מטר.
מיקום  גיאוגרפי:  מסלול 03:קו אורך:34.891167 / E 034° 53' 28.20" קו רוחב: 32.004169 / N 32° 00' 15.01". מסלול 21 קו אורך:34.900208 / E 034° 54' 00.75"  קו רוחב:32.018067 / N 32° 01' 05.04"
תשתית אספלט עם ,תאורת  שוליים רבת עוצמה,  תאורת ציר מסלול ומפתן, +   (PAPI=(Precision Approach Path Indicator  למסלול 21.
מסלול 08/26- באורך 3,657 מטר וברוחב 45.1 מטר.
מיקום גיאוגרפי:  מסלול 08: קו אורך:34.860383 / E 034° 51' 37.38", קו רוחב:32.013033 / N 32° 00' 46.92". מסלול 26: קו אורך:34.898600 / E 034° 53' 54.96" קו רוחב:32.018906 / N 32° 01' 08.06".
תשתית אספלט עם תאורת שוליים, ציר מסלול ומפתן למסלול 08, ותאורת שוליים, ציר מסלול, מפתן, PAPI - Precision Approach Path Indicator איזור נגיעה, גישה + REIL למסלול 26
מסלול 12/30- באורך 3,112 מטר, וברוחב 45.1 מטר.
מיקום גיאוגרפי: מסלול 12:קו אורך:34.866772 / E 034° 52' 00.38",קו רוחב: 32.014172 / N 32° 00' 51.02".   מסלול 30:קו אורך:34.894794 / E 034° 53' 41.26",קו רוחב:31.999589 / N 31° 59' 58.52"
תשתית אספלט, תאורת שוליים,ציר מסלול, גישה ומפתן למסלול 12, ותאורת שוליים,ציר מסלול, גישה, מפתן ו-REIL למסלול 30, תאורת ALSF-1 ותאורת SSALR

כן יש בשדה מסלולי הסעה ומקשרים.

עזרי ניווט והנחתה:

משואת NDB, משואת DVOR/NDB, משואת LOCATOR, מערכת ILS למסלול 12 ולמסלול 26, מוצא כיוון ושירות בקרת מכ"מ.


חברות תעופה  הממריאות ונוחתות בשדה (נכון לנובמבר 2011):

חברות ישראליות:

לוגו החברה	שם החברה	קוד IATA	קוד ICAO	סוג טיסות
	אל על	ELY	LY	סדירות,פנים
	ארקיע	AIZ	LZ	שכר,פנים
	ישראייר	ISR	6H	שכר,פנים
	ק.א.ל.	ICL	5C	מטענים
	סן דור	ERO	2U	שכר

חברות זרות:

לוגו החברה	שם החברה	קוד ICAO	קוד IATA	מדינה	סוג טיסות
	Adria Airways	JP	ADR	סלובניה	שכר
	Aeroflot Russian Airlines	SU	AFL	רוסיה	סדירות
	Aeroflot Don/Donavia	D9	DNV	רוסיה	שכר
	Aerosvit	V V	AEW	אוקראינה	שכר
	Agean Airlines	A3	AEE	יוון	שכר
	Air Baltic	BT	BTI	לטביה	שכר
	Air Berlin	AB	BER	גרמניה	שכר
	Air Canada	AC	ACA	קנדה	סדירות
	Air Europa Lineas Aereas	UX	AEA	ספרד	שכר
	Air France	AF	AFR	צרפת	סדירות
	Air Malta	KM	AMC	מלטה	סדירות
	Air Mediterranee	ML	BIE	צרפת	שכר
	Air Sinai	4D	ASD	מצרים	שכר
	Air Slovakia	GM	SVK	סלובקיה	שכר
	Air Italy	I9	AEY	איטליה	שכר
	Air Via Bulgarian Airways	VL	VIM	בולגריה	שכר
	Alitalia	AZ	AZA	איטליה	סדירות
	American Airlines	AA	AAL	ארה"ב	סדירות
	Amsterdam Airlines	WD	AAN	הולנד	שכר
	Armavia Air	US	RNV	ארמניה	שכר
	Astra Airlines	A2	AZI	יוון	שכר
	Atlasjet	KK	KKK	טורקיה	שכר
	Aurela Airlines			ליטא	שכר
	Aurora Airlines		URR	סלובניה	שכר
	Austrian Airlines	OS	AUA	אוסטריה	סדירות
	Azerbaijan Airlines	J2	AHY	אייזרבייג'ן	סדירות
	B & H Airlines	JA	BON	בוסניה	שכר
	Belavia-Belarusian Airlines	B2	BRU	בילרוס	סדירות
	BH Air	1B	BGH	בולגריה	שכר
	Blue Air	OB	JOR	רומניה	שכר
	Bluebird Airways	BZ	BBG	יוון	שכר
	British Midland Aiwrays	BD	BMA	בריטניה	שכר
	British Airways	BA	BAW	בריטניה	סדירות
	Brussels Airlines	SN	DAT	בלגיה	שכר
	Bulgaria Air	FB	LZB	בולגריה	סדירות
	Bulgarian Air Charter	1T	BUC	בולגריה	שכר
	Cimber Sterling	QI	CIM	דנמרק	סדירות
	Clickair	XG	CLI	ספרד	שכר
	Continental Airlines/Star Alliance	CO	COA	ארה"ב	סדירות
	Corendon Airlines	7H	CAI	טורקיה	שכר
	Corsair Fly	SS	CRL	צרפת	סדירות/שכר
	Croatia Airlines/Star Alliance	OU	CTN	קרואטיה	סדירות
	Cyprus Airways	CY	CYP	קפריסין	סדירות
	CSA Czech Airlines	OK	CSA	צ'כיה	סדירות
	Delta Airlines	DL	DAL	ארה"ב	סדירות
	DHL			גרמניה	מטענים
	Dniproavia	Z6	UDN	אוקראינה	שכר/סדירות
	Donbassaero	7D	UDC	אוקראינה	סדירות
	Dubrovnik Airline	2D	DBK	קרואטיה	שכק
	Easyjet	U2	EZY	בריטניה	שכר
	Easyjet Switzerland	DS	EZS	שוויץ	שכר
	Ethiopian Airlines	ET	ETH	אתיופיה	סדירות
	Europe Airpost	5O	FPO	צרפת	מטען/שכר
	Excel Airways/Sunweb	JN	XLA	בריטניה	שכר
	Fedex			ארה"ב	מטענים
	Finnair	AY	FIN	פינלנד	סדירות
	First Choice Airways	DP	FCA	בריטניה	שכר
	Fly Hellas	VQ	VKH	יוון	שכר
	Flystar Astraeus	5W	AEU	בריטניה	שכר
	Freebird Airlines	3F	FHY	טורקיה	שכר
	Georgian Airways	A9	TGZ	גאורגיה	סדירות
	Germania Express	ST	GMI	גרמניה	שכר
	Germanwings	4U	GWI	גרמניה	שכר
	Hello	HW	FHE	שוויץ	שכר
	Hi Fly	5K	HFY	פורטוגל	שכר
	Iberia	IB	IBE	ספרד	סדירות/מטען
	Inter Express	6K	INX	טורקיה	שכר
	Jat Airways	JU	JAT	סרביה	סדירות
	Jet2	LS	EXS	בריטניה	שכר
	Jetairfly	TB	JAF	בלגיה	שכר
	KD Avia	KD	KNI	רוסיה	סדירות
	KLM	KL	KLM	הולנד	סדירות
	Korean Air	KE	KAL	דרום קוראה	סדירות/מטען
	Kuban Airlines	GW	KIL	רוסיה	שכר
	LOT Polish Airlines	LO	LOT	פולין	סדירות
	LOT Charters	CL	CLW	פולין	שכר
	LTE International	XO	LTE	ספרד	שכר
	Lufthansa	LH	DLH	גרמניה	סדיר/מטען
	LVIV Airlines	5V	UKW	אוקראינה	שכר
	Malev Hungarian Airlines	MA	MAH	הונגריה	סדירות
	Martinair Cargo	MP	MPH	הולנד	מטענים
	Meridiana	IG	ISS	איטליה	שכר
	Monarch Airlines	ZB	MON	בריטניה	סדירות/שכר
	Neos Air	NO	NOS	איטליה	שכר
	Nigerian Eagle Airlines/Air Nigeria	VK	VGN	ניגריה	סדירות
	Niki	HG	NLY	אוסטריה	שכר
	MNG Airlines Cargo	MB	MNB	טורקיה	מטענים
	Norwegian Air Shuttle	DY	NAX	נורווגיה	סדירות
	Olympic Airlines	OA	OAL	יוון	סדירות
	Onur Air	8Q	OHY	טורקיה	שכר
	Orenburg Airlines/Orenair	R2	ORB	רוסיה	שכר
	Orient Thai Airlines	OX	OEA	תאילנד	שכר
	Polet Airlines	YQ	POT	רוסיה	שכר
	Primera Air Scandinavia	PF	PRI	דנמרק	דכר
	Privatair	PT	PTI	שוויץ	מיוחדות
	Royal Jordanian	RJ	RJA	ירדן	סדירות
	Rossiya Airline	FV	SDM	רוסיה	סדירות
	Samara Airlines	E5	BRZ	רוסיה	סדירות/שכר
	Saratov Airlines	6W	SOV	רוסיה	שכר
	S7 Airlines	S7	SBI	סיביר	שכר
	Sky Airlines	GQ	BSY	טורקיה	שכר
	Slovak Airlines	6Q	SLL	סלובקיה	סדירות
	Smartlynx Airlines	6Y	ART	לטביה	שכר
	Smart Wings	QS	TVS	צ'כיה	שכר
	SAA-South African Airways	SA	SAA	דרום אפריקה	סדירות
	Spanair	JK	JKK	ספרד	שכר
	Strategic Airlines	VC	AGC	אוסטרליה	סדירות/שכר
	Sun Air Of Scandinavia	EZ	SUS	דנמרק	שכר
	Sun Express	SQ	SXS	טורקיה	שכר
	Swiss International Air Lines	LX	SWR	שוויץ	סדירות
	Tandem Aero / Air Moldova	TQ	TDM	מולדובה	שכר
	Tarom/Sky Team	RO	ROT	רומניה	סדירות
	Tatarstan Airlines	U9	TAK	טטרסטאן	שכר
	Thai  Airways	TG	THA	תאילנד	סדירות
	Thomas Cook Airlines UK	MT	TCX	בריטניה	שכר
	Thomsonfly	BY	TOM	בריטניה	שכר
	Transaero	UN	TSO	רוסיה	שכר
	Transavia	HV	TRA	הולנד	שכר
	Transavia France	TO	TVF	צרפת	שכר
	Travel Service	QS	TVS	צ'כיה	שכר
	Travel Service Budapest	7O	TVL	הונגריה	שכר
	TUI Airline Management/Jetairfly	TB	JAF	בלגיה	שכר
	TUI Airline Management/Jetairfly/Arkefly	OR	TFL	הולנד	שכר
	Turkish Airlines/Star Alliance	TK	THY	טורקיה	סדירות
	Turkish Airlines Cargo	TK	THY	טורקיה	מטענים
	Ukraine Intl Airlines	PS	AUI	אוקראינה	סדירות
	ULS Cargo	GO	KZU	טורקיה	מטענים
	United Airlines	UA	UAL	ארה"ב	סדירות
	Ural Airlines	U6	SVR	רוסיה	שכר
	US Airways	US	AWE	ארה"ב	סדירות
	UTAir Aviation	UT	UTA	רוסיה	סדירות
	Uzbekistan Airways	HY	UZB	אוזבקיסטן	שכר
	Viking Hellas Airlines			יוון	שכר
	Vueling Airlines	VY	VLG	ספרד	שכר
	Wind Jet	IV	JET	איטליה	שכר
	Wind Rose Aviation	7W	WRC	אוקראינה	שכר
	World Airways Cargo	WO	WOA	ארה"ב	מטענים

היסטוריה:

בפרק זה משולבים קטעים ממאמרו של  פרופ' עוז אלמוג "נמל התעופה והדיוטי פרי בישראל"

שלטונות המנדט הבריטי  החליטו  בשנת 1934 להקים שדה תעופה ליד העיר הערבית לוד. המיקום נבחר בשל מישוריות הקרקע, קרבתו לתחנת הרכבת המרכזית בלוד ובסיס סָרָפֶנְד (צריפין) הסמוך, ומיקומו בין ירושלים, תל-אביב ויפו. הפרדסים בשטח נעקרו וב-1935 הוחל בהכשרת המסלולים. באותה עת לא היו דחפורים, והסלילה והכבישה נעשו באמצעות עגלות עמוסות באבנים רתומות לגמלים וחביות מלאות חול.

המתווה המקורי של שדה התעופה בלוד (וויקיפדיה)

בסוף 1937 הסתיימה סלילתם של ארבעה מסלולי בטון, באורך 800 מטרים וברוחב 100 מטרים כל אחד. לצידי המסלולים הוקמה מערכת תאורה (מהראשונות שהיו אז בעולם) שכללה זרקורים רבי-עוצמה, כדי לאפשר המראות ונחיתות ליליות.
 

מטוס מיילס פאלקון  בחזית הטרמינל  הנבנה בשדה התעופה בלוד ,1937  (אוסף התצלומים הלאומי)	ציוד הבניה וברקע מטוס DC-3 בנחיתה (אוסף מאטסון, ספריית הקונגרס)

בקיץ 1938 נחנך קו התעופה הראשון לוד-קהיר על-ידי מטוסי דה-הבילנד דראגון ראפיד של חברת מיסראייר המצרית, קו שהוארך כעבור זמן לבגדד, ביירות וניקוסיה. כעבור מספר חודשים אימצו ארבע חברות תעופה נוספות את השדה בלוד לקווי התעופה שלהן: KLM השתמשה במתקני לוד לתידלוק מטוסי ה-Fokker התלת-מנועיים בדרכם מאמסטרדם לאי האינדונזי יאווה שבמזרח הרחוק; חברת LOT הפולנית חנכה קו שבועי מווארשה עם מטוסי דקוטה 2-DC (דרך סופיה ואתונה); CSA הצ'כית הנחיתה כאן את מטוסי הדקוטה והלוקהיד 14-L שלה, וחברת Imperial Airways הבריטית הנחיתה את מטוסי-הענק שלה, חניבעל (מוטת כנפיו היתה כ-40 מטר!) ואטאלאנטה, לתידלוק בדרך הארוכה מלונדון לבומביי.

תמונות מאוסף מאטסון, ספריית הקונגרס:

מטוס DC-3 של ק.ל.מ. בש"ת לוד,1939	מטוס DC-2 של חברת התעופה הפולנית בש"ת לוד,1939
מטוס ראפיד של חברת התעופה מיסר איירוויז מתודלק בלוד,1939	מטוס שורט סאיון של חברת פלסטיין איירוויז בחזית בנין הטרמינל הנבנה,1938

על-מנת לאפשר לאימפריאל איירווייס לתחזק את המטוסים הגדולים, הוקם בשנת 1937 על-ידי חברה גרמנית מוסך ענק ('האנגר') לחניית לילה. במקביל, נבנה גם מסוף נוסעים ("טרמינל"'), מבנה נמוך ממנו הזדקר מגדל פיקוח דמוי צלחת, שנחשב בשעתו לאחד הגדולים והמפוארים בעולם. לצד הטרמינל, שדמה בחזותו למבצרי המשטרה המנדטורית, נבנו שיכונים למגורי המנהלים ואפילו בריכת שחייה שנועדה להנעים את זמנם של הקצינים הבריטים, כמיטב המסורת הקולוניאלית.

בשדה התעופה בלוד פעלו גם חברות תעופה ארץ ישראליות:

חברת  "אוירון" שהוקמה ביולי 1936 והיה לה קו יחיד בין לוד לחיפה. עיקר פעילותה היתה בתחום הבטחוני ומטוסיה ביצעו טיסות סיור, ליווי שיירות, צילומי אויר ועוד, במסווה של פעילות מסחרית אזרחית. מטוסי החברה הועברו בנובמבר 47 לרשות ההגנה וכשנפל השדה לידי הערבים, הוטסו משם המטוסים ברגע האחרון לשדה דב בתל אביב. החברה הפעילה גם בית ספר לטיסה באפיקים. בי"ס זה הועבר ע"י שלטונות המנדט ללוד בשנת 1943.
 

מטוס ראפיד של חברת אוירון בש"ת לוד (צילום:זולטן קלוגר, לע"מ)

חברת "שירותי אויר ארץ ישראליים "  הוקמה בשנת 1937 בחסות האצ"ל. הפעילה בי"ס לטיסה ובשנת 1939 קיבלו בשדה 2 המחזורים שסיימו את הקורס רשיונות טייס מטעם השלטונות הבריטיים.החברה נסגרה באוגוסט 39.

 

טקס סיום קורס הטייס בש"ת לוד

חברת "נתיבי אויר לארץ ישראל" הוקמה בלונדון בשנת 1934.טיסת הבכורה התקיימה בשנת 1937, עם פתיחת קו חיפה-לוד. בהמשך, הוארך הקו גם לביירות שבלבנון. טיסות מיוחדות לפי הזמנה (צ'ארטר) בוצעו גם לניקוסיה (קפריסין) ולאתונה. בספטמבר 1939 רכשה החברה מטוס שלישי.

בתקופת המרד הערבי הגדול (1936-1939) נגד היישוב העברי והשילטון הבריטי, והחשש הגובר לחיי נוסעים בדרכם לשדה-התעופה בלוד, הכשירה החברה שדה-תעופה חלופי מצפון לשפך הירקון בתל-אביב (לימים, שדה דב). נתיבי אוויר לארץ-ישראל חדלה לפעול באמצע שנת 1940, לאחר שחיל האוויר הבריטי המלכותי הפקיע את מטוסיה לטובת המאמץ המלחמתי של בעלות הברית.

חברת שירותי ארץ-ישראל לתעופה  הוקמה ב-1936 והפעילה מטוסי טיילור-קראפט חד-מנועיים מלוד. הפסיקה לפעול לאחר שמטוסיה הועברו לרשות חברת אווירון, עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה.

החברה לתעופה בע"מ הוקמה אף היא בשנת 1936, למטרת הובלת דגים טריים ממפרץ עקבה למרכז הארץ. החברה הפעילה מטוס יחיד מדגם Fokker-18, אך עד מהרה חרגו הוצאותיה מעבר להכנסותיה, והמטוס נמכר לחברת אווירון

החברה להובלה אווירית בע"מ הוקמה בשנת 1939 על-ידי חיים לייבוביץ, תעשיין ואיש ציבור (ומייסד מפעל "שמן עץ הזית"), במטרה לעסוק בהובלות מסחריות. החברה רכשה מטוס גדול, אשר לרוע המזל, התרסק בעת נחיתת הבכורה שלו בשדה-התעופה לוד. שברי המטוס ואביזריו נמכרו לחברת אווירון, ושילדת העץ נמסרה לקלוב הארצישראלי לתעופה, לצורך הרכבת טיסנים.

בסיס צבאי בריטי

ב-1 במרץ 1943 הפך השדה לשדה צבאי של ח"א המלכותי הבריטי. הוא נקרא RAF Lydda ואירח טייסות מפציצים  רבות של חילות האויר של בנות הברית, שיצאו ממנו להפצצות באירופה ובצפון אפריקה., והמשיכו הלאה. טייסות אלו היו:

ח"א המלכותי הבריטי:

יחידות:

1.גף קשר של מפקדת הלוואנט  מה-1.4.42 ועד ל-1.6.43 וכן מ-1.10.45 ועד ל-5.5.47
2. מטה כנף 232 -11.5.42-7.42
3.פלוגת חימוש ותידלוק מס' 58-עד 1942
4.יח' היערכות מס' 14 מה-15.6.43-30.4.44 ומ-1.12.44-1.8.45
5.יח' הסבה למפציצים כבדים מס' 1675 מ-15.10.43-14.8.44
6.יח' תיקון והנצלה מס' 155 מה-1.7-10.11.45
7.גף קשר של קולג' השלישות של ח"א המלכותי (חוץ לארץ)  16.9-5.11.46
8. גדוד  2908 של רגימנט ח"א המלכותי (אבטחת מתקנים)

טייסות:

טייסת	מטוס	הגעה	עזיבה	הערות
14	בריסטול בלנהיים IV	26.10.41	4.11.41
33	גלוסטר גלדיאטור	1938		גף בלבד
55	מרטין בלטימור	1942		גף בלבד
134	סופרמרין ספיטפייר VB	7.42	11.42
162	בריסטול בלנהיים V			גף בלבד
203	בריסטול בלנהיים IV			גף בלבד
211	בריסטול בלנהיים I	30.4.41	10.5.41
213
294	ויקרס ולינגטון			גף בלבד
גף מטאורולוגיה 1413

הצי המלכותי הבריטי

טייסת	מטוס	הגעה	עזיבה	הערות
829	פיירי אלבקור	1941		ארבעה מטוסים

ח"א המלכותי האוסטרלי

טייסת	מטוס	הגעה	עזיבה	הערות
3	קרטיס טומהוק	5.41
458	ויקרס ולינגטון
459	לוקהיד הדסון III

מטוס האדסון של הטייסת  שהמריא מהבסיס הטביע את הצוללת הגרמנית U-97 מול חיפה ב-16.6.43

הזרוע האוירית של צבא ארה"ב

להק	טייסת	מטוס	הגעה	עזיבה	הערות
ההפצצה הזמני ה-1		B-24	20.7.42
ההפצצה ה-376	512	B-24	31.10.42	8.11.42
(אורגן מתוך להק זמני מס' 1)	513	B-24
	514	B-24
	515	B-24

במלחמת העצמאות  נתפס השדה ע"י כוחות ערביים  ולאחר שנכבשה העיר לוד ע"י  חטיבה 8 של צה"ל במבצע "דני".  עבר  השדה לידיים ישראליות ונפתח  כשדה התעופה הבינאומי של ישראל .בתאריך  24.11.48. כשהוקמה חברת אל על בשנת 1949 הפך השדה לבסיס הבית שלה.

בתוך עשור הפעילה חברת  אל על טיסות סדירות ל-22 יעדים ב-18 מדינות, שחיברו את לוד עם רוב בירות מערב אירופה, ארצות-הברית ודרום אפריקה (במקצת מהמדינות פתחה אל על משרדים). ב-1950 טסה אל על 475 טיסות והסיעה 14,699 נוסעים בתשלום. ב-1957 הוכפל מספר הטיסות ל-940 ושולש מספר הנוסעים בתשלום ל-43,600 (ב-37 טיסות שבועיות).

חשוב לציין שאל על פעלה לא רק משיקולים מסחריים. בשנות ה-50' ביצע המוביל הלאומי טיסות מיוחדות רבות, שבהן הביא ארצה מאות אלפי עולים. מבצעי הטיסה הלאומיים הראשונים היו 'מרבד הקסמים', להעלאתם ארצה של כחמישים אלף מיהודי תימן ועָדֶן (המבצע הסתיים ב-1950) ו'עזרא ונחמיה', שבמהלכו הוטסו מאה ושלושים אלף יהודי עיראק (המבצע הסתיים ב-1952).

חברת ארקיע הוקמה בדצמבר 1950 כיוזמה משותפת של חברת כנפות בע"מ, שהייתה בבעלות הסתדרות העובדים הכללית וחברת אל על. מטרתה הייתה לפתח את התעופה הפנים-ארצית, תוך דגש על קו אווירי סדיר לאילת. בתחילת דרכה עמדו לרשותה שני מטוסי קומנדו C-46 בעלי 36 מושבים, שהועברו אליה מחיל האוויר והוטסו על-ידי צוותים מאל על. בשנה הראשונה להקמתה הפעילה ארקיע שתי טיסות שבועיות בקו לוד-אילת, ובסך הכל 50 טיסות בשנה.

אחרי "מבצע קדש" (כיבוש חצי האי סיני על-ידי כוחות צה"ל, באוקטובר 1956) גדלה תנועת הנוסעים, והחברה הגדילה בהתמדה את צי מטוסיה (רובם מעודפי חיל האוויר) ואת מספר הטיסות. בשנות ה-60' העתיקה ארקיע את מוקד הפעילות מלוד לשדה דב, בצפון תל-אביב.

במהלך שנות ה-50', ובעיקר מאמצע העשור ואילך, נמשכה הרחבתו של השדה. רחבת החניה למטוסים הוגדלה (עד 27,500 מ"ר בשנת 1956), שטח הבניין הראשי הוגדל אף הוא ונוספו לו אולמות מכס והמתנה לקהל, מסעדה ומרפסות גדולות לשימוש קהל המלווים והמבקרים. במתחם השדה הוקמו מבנים נוספים למשרדי חברות תעופה, לאספקת מזון למטוסים ולשירותים ומחסנים של המכס.

בשנת 1953 הוחל בהקמת המכון הממשלתי לבדק מטוסים (כיום התעשייה האווירית) בשטח השדה. נכללו בו שלושה מוסכים גדולים לתחזוקת ושיפוץ מטוסים אזרחיים וצבאיים, ומתקני ביקורת וניסויים למכניקה של מטוסים. 

חזית בנין הטרמינל,  1958 (אוסף התצלומים הלאומי)

בין השנים  1953- 1950 חתמה ישראל על הסכמי תעופה  (Air Agreements) עם ארצות -הברית, צרפת, בריטניה, שווייץ, בלגיה, הולנד, יוון, טורקיה ודרום-אפריקה. מ-1955 ועד סוף אותו עשור, נוספו הסכמים עם אוסטרליה, רומניה, גרמניה המערבית, קנדה, דנמרק, שוודיה, נורווגיה, איטליה, סינגפור, תאילנד, אורוגוואי, מקסיקו, צ'ילה וקונגו (לימים זאיר). העלייה במספר הטיסות לארץ וממנה, יצרה לחץ הולך וגדל על הטרמינל הזעיר. למעשה, כבר ב-1953 התברר כי המתקנים הקיימים לא יוכלו לעמוד בלחץ הגובר של תנועת המטוסים והנוסעים, והוחל בתיכנון הטרמינל החדש.אך זה לא הוקם.הוסיפו להשקיע כספים בבניין הישן, להרוס ולשפץ.

מגדל הפיקוח והטרמינל, צילום מחלון מטוס, ספטמבר 64 (Photo:Henk Geerlings)

ב-24 באוקטובר 1968, פרצה בשדה דליקה גדולה בשל קצר חשמלי,  אשר כילתה את מרבית אולם הנוסעים היוצאים. זמן קצר לאחר מכן הוקמה ועדת חקירה בת שלושה אנשים, עליה הוטל לבדוק ולחקור את גורמי השריפה, כמו גם את מידת יעילותן של פעולות הכיבוי. הממצאים העלו תמונה מדאיגה של התנהלת רשלנית לאורך כל הדרך, החל מתיכנון הבניינים, בנייתם, נוהלי כיבוי אש וכלה בליקויים במבנה הארגוני, ביחסים הבין-אישיים של עובדים ומנהלים ובתקשורת שבין השלוחות השונות של נמל-התעופה.

משמר כבוד ממתין לנחיתת מטוסו של רוה"מ לוי אשכול החוזר מביקור בארה"ב. את המטוס החולף ממעל מלווה רביעית מטוסי שחק של ח"א (צילום:פריץ כהן,לע"מ)

בתוך חודש ימים שוקם המבנה שעלה באש והוגדל שטח האולמות ומבנה הטרמינל. אולם הנוסעים מספר 1 והמכס הועברו לקומה השנייה, שיועדה לנוסעים יוצאים. כדי לפנות את קומתו העליונה של הבניין לטובת המסעדה, הועברו משרדי מינהלת השדה לצריפים והמלון ששכן בה, נסגר. שטח האולם שנועד למלווים, למקבלי פנים ולקליטת הנוסעים הוגדל ביותר מפי שתיים: מ-1600 מ"ר ל-3600 מ"ר. מספר דלפקי הרישום גדל אף הוא ביותר מפי שתיים: מ-26 ל-56 יחידות. משרדי חברות התעופה שנאלצו עד אז להידחס לשטח כולל של 200 מ"ר, הוגדלו ביותר מאשר פי שלושה, והגיעו ל-680 מ"ר. אולם היציאה אל רחבת החנייה של המטוסים גדל מ-650 ממ"ר ערב השריפה ל-1000 מטר מרובע.בשנות ה-60 גם נסלל בשדה  ה"מסלול השקט

במקום שבו הייתה חורשה, סמוך לטרמינל, נבנה (ב-1969) בניין משטרה מקומית ומאוחר יותר גם רחבת חניה. בתחילת שנות ה-70' נבנה, בצמוד לאחד המוסכים בצד הדרומי של הנמל, טרמינל קטן לטיסות הפנים-ארציות של חברת ארקיע.ב-8 במאי 1972, השתלטו ארבעה מחבלים מאירגון הפת"ח על בואינג 707 של חברת התעופה הבלגית סבנה, לאחר שהמריא מבריסל ללוד. המטוס החטוף נחת בלוד והוקף מיד בכוחות ביטחון. ממשלת ישראל ניהלה במשך כל אותו לילה משא-ומתן עם המחבלים שדרשו לשחרר 317 מחבריהם הכלואים בישראל, ואיימו לפוצץ את המטוס על נוסעיו אם לא תתקבל דרישתם. ישראל סירבה להיכנע לדרישה והטילה למערכה את לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקודו של סגן-אלוף אהוד ברק (לימים רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה). לוחמי הסיירת, מחופשים לטכנאים בסרבלים לבנים, פרצו את דלתות המטוס ותפסו את החוטפים בהפתעה. לאחר קרב יריות שנמשך דקות ספורות ושבמהלכו נהרגו שני המחבלים ונתפסו שתי המחבלות, שוחררו הנוסעים.

ב-30 במאי 1972, שלושה שבועות לאחר חילוץ נוסעי סאבנה, התחולל בנתב"ג מרחץ דמים. שלושה מחבלים חברי אירגון הטרור היפאני צבא הכוכב האדום, בוגרי מחנה אימונים של החזית העממית לשיחרור פלסטין בלבנון, הצליחו להסתנן לטיסת אייר פראנס מפאריס לישראל. לאחר שעברו את ביקורת הדרכונים מבלי לעורר חשד, הם שלפו ממזוודותיהם רובי קלצ'ניקוב ורימוני-יד והחלו לירות ללא הבחנה לתוך אולם הנוסעים ההומה. באולם פרצה מהומה ואנשי הביטחון שנכחו במקום התקשו לאתר את המחבלים ולחסלם. אחד המחבלים הגיח מהאולם אל רחבת החניה של המטוסים, ושם ירה וזרק רימוני-יד לעבר מטוס אל על שהגיע מפאריז ופגע בנוסעים שירדו ממנו, רובם צליינים מפורטו ריקו.

מזוודות מוטלות על הרצפה המגואלת בדם של הטרמינל לאחר התקפת המחבלים

ההתקפה הרצחנית גבתה מחיר נוראי של 27 הרוגים, בהם פרופסור אהרון קציר, מבכירי המדענים של ישראל, ו-72 פצועים. הטבח הסתיים כאשר שניים מהמחבלים נהרגו, כנראה מהתפוצצות רימון בידי אחד מהם, והשלישי, קוזו אוקמוטו היפאני, נתפס בידי עובד אל על (הוא נשפט ונידון למאסר עולם, אך שוחרר מהכלא הישראלי ב-1985 בעיסקת חילופי שבויים עם החזית העממית לשיחרור פלשתין). בדצמבר 73 נפטר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריות והוחלט לקרוא לשדה התעופה על שמו: נמל התעופה בן גורין. עקב כך גם השתנה קוד השדה ב-ICAO ל- LLBG.

בשנת 1977, בעקבות הפיכתו של נמל-התעופה לחלק מרשות עצמאית (רשות שדות התעופה) החליט מנהל הטרמינל דאז, יהודה שגיב, לשדרג את סביבת השהייה הטרום-טיסתית בבית הנתיבות. הטרמינל שופץ והשירות יועל, מתוך מטרה להביא את היוצאים לחו"ל כמה שיותר מהר לאולם ההמתנה לטיסה, שבו מוקמו חנויות הדיוטי פרי. בשנות ה-80' נוספו לאולם הדיוטי-פרי מספר זכיינים קטנים: אומטיסו עם דוכן קטן לממכר שעונים, חנות התכשיטים ה. שטרן, חנות ספרים ועיתונים נוספת של סטימצקי ודוכנים לממכר ממתקים של עלית.

בקיץ 1983, בעקבות לחץ הנוסעים הגדול שנוצר עם מהפכת טיסות השכר, נאלצו רשויות הנמל לאטום את קיר הזכוכית, שאיפשר לבאי נתב"ג ליצור קשר-עין מיידי עם קרוביהם.

ב-1985 הועסקו 20 אלף איש בקירוב, בעשרות מוסדות וחברות שעניינן הישיר והעקיף תעופה אזרחית: רשות שדות התעופה, מינהל התעופה האזרחית, ממ"ן (מסוף המטענים), התעשייה האווירית, משטרת הגבולות, המכס, חברות התעופה אל על וארקיע, חברות תעופה זרות, תמ"מ (מפעל הכנת מזון לנוסעי המטוסים), חנויות פטורות ממכס, שירותי תידלוק מטוסים, מסוף הייצוא החקלאי המוטס של אגרקסקו, חברות להשכרת רכב, בנקים, מגרשי חנייה ושירותים אחרים. בנמל-התעופה לבדו, שבו היו ב-1985 יותר מ-43 אלף תנועות מטוסים בשנה, עבדו באותה עת לא פחות מ- 1250 איש ואישה.

המעיין המתגבר של הטסים לחו"ל חייב את רשות שדות התעופה בפיתוח שוטף של המבנים, המתקנים והשירותים. ואכן, ממחצית שנות השמונים ועד מחצית שנות התשעים הוכנסו כמעט מדי שנה שיפורים. הנמל זכה במגדל פיקוח ובמערכות מכ"ם ותקשורת מתקדמות; שונתה מערכת הכבישים באזור הנמל; נוספו מקומות חניה במגרשים הקיימים ובמגרש החניה הקרוב לבית הנתיבות הוקם חניון בן שתי קומות שהכפיל את מספר מקומות החניה במגרש זה (ב-1991 פעלו בשטח נתב"ג ששה חניונים לרכב, ובהם כ-1750 מקומות חניה לציבור ולעובדים); הותקן ציוד חדיש של מחשבים, שקיצר את תהליכי הבידוק (צֵ'ק-אִין) לנוסעים יוצאים, ואת הטיפול בנוסעים הנכנסים; נוספה מסעדה שהציעה שירותים ותפריט ברמה גבוהה יותר מבעבר; הוגדלו מספר העגלות לנסיעת מזוודות (נתב"ג היה אז אחד הנמלים עם הכי הרבה עגלות ביחס לנוסעים); חוסלו תופעת הגניבות ממזוודות הנוסעים ותופעת נהגי המוניות הלא-מאורגנים ('חאפרים') שעשקו את הנוסעים.

עם העלייה בהיקף הטיסות חלה עלייה גם בהיקף המכירות בחנויות הדיוטי-פרי, וב-1987 הן עשו מחזור מכירות של 8 מיליארד דולר. כ-40 אחוז מהמחזור תפסו מכירות מוצרי הקוסמטיקה, זאת בגלל פערים של עשרות אחוזים (ולעיתים גם 100 אחוזים). עלייה זו הניעה את רשות שדות התעופה לדרוש נתח גדול יותר מעוגת ההכנסות. ב-1987 הוציאה הרשות שורת מכרזים, שהראשון בהם היה למתחם החנויות הגדול והרווחי של רמתם, בשטח כולל של למעלה מ-1000 מטרים מרובעים. חמש חברות ניגשו למכרז, והזוכה היתה חברת ג'יימס ריצ'רדסון, בבעלות המיליונר היהודי-אוסטרלי סטיבן מנדי, שחלשה אז על 23 חנויות דיוטי רי במזרח הרחוק ובאוסטרליה.

ב-14 באפריל 1989 נחנך אולם הנכנסים החדש בנתב"ג, שהוקם בטכנולוגיית בנייה חדשנית (שלד המבנה כוסה בגג פלדה באמצעות מחברים מרותכים). האולם המורחב תוכנן לטפל בשישה מיליון נוסעים נכנסים ויוצאים בשנה, במקום 3.5 מיליון נוסעים באולם הקודם. באולם החדש נוספו עמדות של בקרי משטרת הגבולות, כדי להקטין את תור הממתינים המגיעים מחו"ל, והוקמה מערכת מיון מזוודות משוכללת יותר. המערכת החדשה כללה מסועי מזוודות מדגמים משופרים, ומערכת ממוחשבת המבוססת על תוויות בר-קוד שאותם קוראים סורקי לייזר מתוחכמים. אלה מפנים את המזוודות לעגלות המטען, המסיעות אותן אל בטן המטוס הממתין.

אולם ההרחבות והשיפורים שנעשו בנמל בשלהי שנות ה-80' לא הדביקו את קצב הגידול בנוסעים, שגאה בעקבות העלייה ברמת החיים וההוזלה במחירי הטיסות והחופשות. ביטול הצורך באשרת-כניסה למרבית יעדי התיירות העולמיים, קיצר את ההליך הבירוקרטי של הטיסה ותרם אף הוא לגידול במספר הטסים. למעשה, עד שלהי שנות ה-90' נותרו מדינות ספורות בלבד המחייבות בעלי דרכון ישראלי באשרת כניסה. בהן ניתן למנות את ארצות-הברית, קניה, ברזיל, ארצות ערב (אלו שמאפשרות לישראלים להיכנס לתחומן) ועוד מספר ארצות, בעיקר כאלה שלא מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, אך מאפשרות כניסת קבוצות מאורגנות.

בעקבות הגידול המהיר במספר הנוסעים, התארכו התורים לדלפקי הרישום לטיסות וגלשו לא אחת אל מחוץ לבית הנתיבות. נוסעים שהגיעו לארץ נאלצו להמתין שעות לקבלת אישור כניסה רשמי, אחרים החמיצו טיסה בגלל התארכות הבידוק הביטחוני. החוויות הקשות הללו, שחרגו מעבר למה שמקובל בנמל-תעופה בינלאומי, החריפו בעיקר בעונת הקיץ, שבה נהפכה מדינת ישראל למעצמת תיירות קטנה. הנתונים שפורסמו שנה אחר שנה בסקרי העיתונות ובנתוני הלמ"ס, לא הפסיקו להדהים. ב-1992, גדלה תנועת הנוסעים בנתב"ג ב-27 אחוזים בהשוואה לשנה שקדמה לה, תנועת המטוסים גדלה ב-19 אחוזים וממוצע הנוסעים למטוס ב-7 אחוזים. היה זה אך ביטוי סמלי לרוח הזמן, כאשר אחד מסעיפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שחוקק באותה שנה (1992) עיגן לראשונה את זכותו של האזרח הישראלי לצאת לחו"ל. בסעיף 6 נקבע כי "כל אדם חופשי לצאת מישראל". סעיף 12 בחוק קבע שמותר להתקין תקנות שעת חירום מכוח סעיף 9 לפקודת סדרי שילטון המשפט התש"ח-1948 "ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש".

ב-1992 נוספו הקלות בחנויות הפטור ממכס. הקונים בחנויות אלה הורשו, בהתאם לפירצה בחוק (תקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976) לשלם בעבור הטובין במטבע ישראלי, במזומן או באמצעות כרטיס אשראי. שיטת הפיק-אפ (איסוף, בתרגום חופשי) הקפיצה את המכירות בשדה בעשרות אחוזים, והפכו אותו תוך זמן קצר לאחד הקניונים (והמחסנים) המבוקשים במדינה.

ב-1993 הפעילו טיסות סדירות לנתב"ג וממנו לא פחות מ-36 חברות תעופה, בהן חברות תעופה ממצריים, רוסיה, פולין, הונגריה, אזרבייג'אן, סלובקיה וסין. תנועת המטוסים באותה שנה עמדה על כ-36 אלף המראות ונחיתות, לעומת כ-23 אלף בשנת 1979.

לזכותה של רשות שדות התעופה ייאמר, כי היא עשתה במרוצת השנים מאמצים להקל את העומס: ב-1993 נבנתה קומת חניה נוספת לעוד 320 מכוניות בחניון לטווח קצר, והוכנסה לשימוש מערכת חדשה של מענה קולי ממוחשב למסירת מידע על טיסות נוחתות וממריאות. בשלהי 1994 נחנך אולם רחב-ידיים שנועד לשרת כ-6 מיליון מקבלי פני נוסעים בשנה, בשטח כולל של כ-4100 מ"ר, ובקיבולת מרבית של כ-2400 איש. באולם החדש עמדו לרשות הנוסעים 32 דלפקי שירות, שכללו 16 דלפקים לחברות השכרת רכב, דלפקים לבנקים והמרת מטבע, שלושה דלפקים למארגני תיירות, 9 דלפקים לגורמי תיירות שונים (למשל, שירותי הסעה לתיירים) ודלפק לשירותי קו 222 (תחבורה ציבורית לנתב"ג וממנו). כמו כן הוקצו שטחי מסחר לחנויות ספרים ועיתונים, דברי מתיקה ודוכן מפעל הפיס. כעבור שנה נוספו לאולם שתי חנויות מסחריות ובית-מרקחת בסיגנון דראגסטור.

ממחצית שנות ה-90' ואילך הפך המיחשוב בשדות התעופה חלק משיגרת היום-יום והקיף את כל מערכות המינהל והשירות - החל ממערכת ממוחשבת לניהול תנועת מטוסים ובדיקתם לקראת טיסה וכלה בניהול העמסה ופריקת המזוודות.

ב-1996 הורחב טרמינל 1 ולצידו נבנה טרמינל נוסף קטן - טרמינל 2, לטיסות שכר (צ'ארטר) וטיסות פנים-ארציות. באותה שנה הופעל גם שירות חדש להסעת נוסעים על כבודתם, במיניבוס חדיש, ממגרש החניה לטווח ארוך לטרמינל. השירות, שניתן ללא תשלום, ובתדירות גבוהה, הקל על נוסעים שהשאירו את רכבם בחניה עד שובם ארצה.

שירות נוסף שהופעל באותה עת בנתב"ג, היה מידע טלפוני על חניה והיסעים. נוסעים שהתקשרו למספר טלפון מיוחד שהוקצה לכך, יכלו לקבל מידע על תעריפי החניה במגרשים, התחבורה הציבורית, היסעים ושירותי מוניות בנמל. ב-1996 נרשם שידרוג חשוב בנושא הביטחון: רשות שדות התעופה עשתה קפיצת מדרגה בתחום כיבוי האש, לאחר שהצטיידה בארצות-הברית במספר רכבי הצלה וכיבוי אש חדישים, מהמשוכללים בעולם.

ב-1997 הורחבו ושוכללו שירותי הטרום טיסה (מסירת המזוודות וכירטוס) של אל על, שירות שהופעל לראשונה במחצית שנות ה-80' במבנה צמוד לתחנת רכבת צפון בתל-אביב. נפתחו מרכזים חדשים בבאר-שבע, בירושלים ובחיפה וכעבור זמן-מה, גם בראשון לציון ובאשדוד (השירות הופסק בינואר 2002 משיקולי כדאיות כלכלית). בנוסף, ניתן לראשונה השירות גם בשדות התעופה הפנים-ארציים בחיפה, באילת, בראש פינה ובמנחת קריית-שמונה. גם ארקיע החלה להפעיל שירותים אלה עבור חברות התעופה הזרות סוויסאייר, לופטהאנזה, בריטיש איירווייס ואייר קנדה.

ב-1997 גם הוכנס לשימוש מכשיר ביומטרי לזיהוי באמצעות טביעת אצבעות, שנועד להחליף את ביקורת הדרכונים (בפועל, רק מעטים השתמשו בו). באותה שנה הוחלט על תורים נפרדים לבעלי דרכון זר ולבעלי דרכון ישראלי, באולם הנכנסים ובדלפקי ביקורת הגבולות. באותה שנה פירסמה רשות שדות התעופה דו"ח מקיף על תנועת הנוסעים בנתב"ג. הדו"ח כלל בין השאר ניתוח מגמות שונות מאז 1991. אחד הנתונים שהמחיש את מהפכת הטיסות, התייחס לתנועת הנוסעים בנמל: ב-1991 עברו בנמל התעופה 9394 נוסעים ביום בממוצע. בשנת 1997 עמד המספר הממוצע של הנוסעים ביום אחד על 20,162.

 

טרמינל 1

משנת 2000, שנת השיא בתנועה בנתב"ג (מעל תשעה מיליון נוסעים וכ-66,000 מטוסים) ועד 2004 הלכו והתרבו ימי העומס בנמל, שבהם נדחסו לתוכו 20-35 אלף איש (ביום). ההמולה איפיינה את הטרמינל הישראלי כבר בכניסה אליו עם הרכב. המוני-אדם הצטופפו מול לוח השעונים הממוחשב של הטיסות היוצאות והנכנסות, בשירותים, בחנויות, על הספסלים וכמובן, בתורים הארוכים מאוד לבידוק הביטחוני.

גם משרד הפנים נרתם למאמץ להקלת הלחץ הבירוקרטי של היציאה לחו"ל, וב-2003 איפשר לראשונה לכל אזרח שתוקף דרכונו עומד לפוג, לקבל דרכון חדש היישר לביתו. עד אז נאלצו תושבי המדינה להגיע לסניפי משרד הפנים ולהמתין בתורים ארוכים כדי לקבל דרכון חדש (על פי נתוני משרד הפנים, כ-550 אלף דרכונים ותעודות מסע הונפקו בשנת 2001, כששיא ההנפקות החל מעט לפני חג הפסח ונמשך עד ראש השנה).

ואולם, כל החידושים והמאמצים היו בבחינת אספירין לחולה אנוש. הפיתרון האמיתי היה ברור לכולם: טרמינל חדש. ב-16 בינואר 1994 התכנסה ממשלת ישראל לישיבה חגיגית, שבה הציג ראש הממשלה יצחק רבין בפני השרים את התוכנית השאפתנית להקמת "נתב"ג 2000", שדה-התעופה החדש של ישראל. כל השרים, למעט אחד, הצביעו בעד הפרויקט והישיבה הסתיימה בברכות ובלחיצות ידיים. בשורה האחרונה של הפרוטוקול נכתב כי "אם לא יהיו עיכובים, ייחנך בית הנתיבות החדש ביום העצמאות ה-50 למדינת ישראל, במאי 1998". בפועל, חלף מעל עשור מאז ההחלטה החגיגית ועד לחנוכתו הרשמית של הטרמינל החדש (בנובמבר 2004) ופתיחת עידן חדש בתולדות התעופה והתרבות הישראלית.

לפי התחזיות, שנת 2000 הייתה אמור להביא ארצה גל של תיירות צליינית, ומסיבה זו שמו המקורי של הטרמינל היה "נתב"ג 2000". תנועת הנוסעים והמטוסים בנמל אכן הגיעה לשיא בשנת 2000, אך לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה בחודש ספטמבר באותה שנה, צנח מספר הנוסעים השנתי בכ-2.5 מיליון בשנת 2002. הנמל התאושש מתקופת שפל זו לאחר חמש שנים, ורק בשנת 2007 עברו נתוני התעבורה דרכו את אלה של שנת 2000. 

בשנת 2002 נאלצה רשות שדות התעופה להגדיל פי עשרה את שטח האולם בטרמינל הנוסעים החדש, המיועד למסירת מוצרים ללא מכס שהושארו בנמל. השטח המוקצה הוגדל מ-300 מ"ר ל-3000 מ"ר. ב-2004 פורסם דוח ולפיו ישראל מדורגת במקום ה-100 בעולם במספר הנוסעים שעוברים בשדה-התעופה, אבל במקום החמישי בקניות בדיוטי-פרי. בקניות ביחס למספר התושבים במדינה דורגנו אז במקום השני בעולם, מפגרים במעט אחרי נסיכות הנפט דובאי. באותה שנה הותרו בנתב"ג נחיתות והמראות של מטוסים מדרוג רעש  stage 3”" השקטים יותר בלבד, ואילו מטוסים מדרוג " “stage 2 הרועשים יותר אינם מורשים לפעול בשדה.

ב-2 בנובמבר 2004, בשעה שתיים לפנות בוקר, עשר שנים לאחר שממשלת ישראל החליטה על תחילת הבניה (ב-1 בינואר 1994) ושש שנים לאחר שהונחה אבן הפינה לבניית הטרמינל החדש (ב-25 באוקטובר 1998), נסגר שדה-התעופה הוותיק בנתב"ג ואלפי עובדים ומאות עסקים עברו לטרמינל 3 - המשתרע על פני 270 אלף מ"ר (שטחו של הטרמינל הישן היה 50 אלף מ"ר בלבד). משרד האדריכלים הבינלאומי TRW מסיאטל, משה ספדי, עדה ורם כרמי, יונה פייטלסון ושלמה אהרונסון, תיכננו מבנה המשלב את מיטב החידושים העולמיים עם ניחוח ארץ-ישראלי: עמודי אבן ירושלמית וקירות זכוכית המאפשרים תצפית לנוף החיצוני, ריצוף גרניט, גן 'שבעת המינים' עם צמחים ארצישראליים המקבל את פני הנוסעים הנוחתים, ועוד אלמנטים אסתטיים וסמליים.

מתחם הנמל החדש כולל 4,800 מקומות חניה, מתוכם 2,100 מקומות חניה מקורים הצמודים לטרמינל (ניתן להמשיך ולחנות גם ב-7,000 מקומות החניה הקיימים סביב הטרמינל הישן). ניתן להיכנס לטרמינל משלושה מפלסים, כפוף לנתיב ההגעה. בפתחי הכניסה לטרמינל ממתינות לנוסעים אלפי עגלות נוחות וקלות, והעובדים יכולים לשלוט על ההיצע שלהן בכל מוקד (באמצעות תכנון ופיקוח ממוחשב).

הטרמינל כולל שישה אולמות: אולם בידוק ענק של 103 מטרים רבועים עם 132 דלפקים; אולם אכסדרה (אולם 'שחקים') - שלב ביניים בין הבידוק לבדיקת הדרכונים והדיוטי-פרי, המאפשר לטסים ולמלוויהם להשקיף על המסלולים, לקנות (מתנות, עיתונים וכו') ולאכול ולשתות; אולם ביקורת היוצאים שבו 40 דלפקים מאוישים ו-14 דלפקי בידוק בשיטה הביומטרית (המבוססת על סריקת כף היד); אולם נכנסים שבו מסועי איסוף מזוודות, דלפק פטוּר ושמוּר, דלפקים של משרדי התיירות והחקלאות, בנקים, מרפאה ועמדות להמרת מט"ח; אולם המתנה לטיסה עם חנויות דיוטי-פרי, מסעדות ובתי-קפה; אולם מקבלי הפנים ובו שתי קומות גלריה, הכוללות מגוון שירותי הסעדה, המרת מטבע וחנויות.

 

מגדל התיאום והפיקוח ע"ש אילן רמון ז"ל (צילום:ארזS)

הטרמינל החדש מאפשר תנועה קלה ומהירה של נוסעים באמצעות 63 מעליות, 34 דרגנועים (מסועים) ו-37 מערכות של מדרגות נעות, שמהם נשקף נוף חיצוני ופנימי (הנוסעים הנכנסים והיוצאים יכולים לצפות זה בזה). זאת ועוד, בניגוד למקובל בישראל, הפעם המתכננים התחשבו גם באוכלוסיית הנכים ומוגבלי התנועה. בטרמינל 3 כמעט ואין מדרגות, למעט מקום אחד - הכניסה לשרוול בחזרה לארץ. לרשות הקשישים והמתקשים בהליכה הועמדו קלנועים חשמליים, ודיילי-קרקע לסיוע.

גולת הכותרת של השיפורים בסידורי הכניסה והיציאה מהשדה, הוא רציף המאפשר לרכבת המהירה להגיע לתוך הטרמינל. בצמוד לרציף יש מעליות, דרגנועים ומדרגות המובילות לאולמות הנוסעים בטרמינל 3. קו הרכבת לנתב"ג נחנך ב-10 באוקטובר 2004, כחודש לפני חנוכתו הרשמית של הטרמינל החדש. מסלולו המקורי של הקו: נהריה-חיפה-ת"א-נתב"ג. כיום יש תחנה גם בעיר מודיעין. הרכבת מפעילה כ-64 רכבות ביממה בשני הכיוונים, כולל רכבות לילה (הרכבת הראשונה יוצאת מנהריה בשעה 2:02 ומגיעה לנתב"ג ב-03:40 לפנות בוקר). בשנת 2004 עברו בשדה 7,664,262 נוסעים בטיסות בינלאומיות .

 

מבט מהאויר על איזור טרמינל 3

הטיסה הראשונה יצאה מטרמינל 3 ב-2.11.2004 בשעה 13:15. ב-7 באוקטובר 2005, פחות משנה לאחר שנחנך טרמינל 3 בשדה, ולמחרת היום העמוס ביותר עד אז בטרמינל (הייתה זו תקופת החגים), פירסם ידיעות אחרונות נתונים על הרגלי הקניות של הישראלים בשדה. באותו יום נחתו והמריאו בזו אחר זו לא פחות מ-286 טיסות, והטרמינל המה עשרות אלפי נופשים ישראלים בדרך לחופשה או בחזרה ממנה, לצדם של לא מעט תיירים, מקבלי פנים ומלווים. על-פי הערכות, באותו יום-שיא ביקרו יותר מ-17 אלף ישראלים בחנויות הפטורות ממכס, כאשר כל אחד מהם השאיר שם בממוצע בין 80 ל-90 דולר. בשנה זו עברו בשדה 8.507,854 נוסעים בטיסות הבינלאומיות

בדצמבר 2006 זכה הנמל לתואר "נמל התעופה הידידותי ביותר" בסקר לקוחות שנערך על ידי מועצת שדות התעופה הבינלאומית (Airports Council International.)הוא דורג במקום הראשון מבין 40 שדות תעופה אירופיים ובמקום  החמישי מבין 77 שדות תעופה בעולם. בשנה זו עברו בשדה 8,816,597  נוסעים בטיסות הבינלאומיות כ-400,000 נוסעים בטיסות הפנים ארציות.

טרמינל 1 המחודש נפתח לטיסות פנים ארציות בפברואר 2007 לאחר שיפוץ ושידרוג שתוכנן ע"י משרדו של האדריכל יוסף אסא ושנמשך כשנה וחצי.הטרמינל יכול לשרת ארבע טיסות יוצאות במקביל. הוא משתרע על שטח של 8,000 מ"ר, וכולל אולם בידוק ורישום לטיסה, אולם נכנסים ואולם למקבלי הפנים.

באוגוסט 2007 הגישה ועדת לפידות את מסקנותיה באשר למצב התעופה האזרחית בישראל. ממצאי הוועדה הצביעו על כשל עמוק ומתמשך בתעופה האווירית. "המצב הנוכחי הוא תוצאה של הידרדרות זוחלת הנמשכת זה עשרות שנים, ויכולת תיפקוד לקויה מאוד של רשות התעופה האזרחית". עוד קבעו חברי הוועדה, כי חוק הטייס הישראלי הוא "אנכרוניסטי ולא רלוונטי", מערך התקנות "אקראי ולוקה בחסר", נמל-התעופה בן-גוריון סובל משורה של פגמים, אילוצים ומגבלות והמרחב האווירי של ישראל המשמש את התעופה הצבאית והאזרחית, צפוף ועמוס והשימוש בו "אינו מוסדר באופן ממלכתי ראוי". לאלה הוסיפה הוועדה גם את שידורי התחנות פיראטיות הגורמים להפרעות חוזרות ונשנות לתקשורת התעופה, עד כדי איבוד שליטה על התעבורה האווירית . בעקבות זאת החליטה מועצת רשות שדות התעופה להדיח את מנכ"ל הרשות גבי אופיר. ובמקומו מונה  אלוף (מיל') גיורא רום.

עוד בטרם יבשה הדיו של המלצות ועדת לפידות, ועל שולחנם של מקבלי החלטות נחת דוח חמור נוסף, הפעם פרי עטו של צוות מומחים מרשות התעופה הפדרלית של ארה"ב (FAA). הצוות הוזמן באישורו של השר שאול מופז, כדי לייעץ לשילטונות בנוגע לשיפור בטיחות הטיסה בישראל. בדו"ח שהוגש בספטמבר 2007 התריע צוות המומחים האמריקנים מפני סכנת תאונה בשמי נתב"ג, עקב ליקויי בטיחות טיסה חמורים. הבעיה העיקרית שעליה הצביע הצוות, היה היעדר תיאום ושיתוף-פעולה בין גופי התעופה האזרחית לחיל האוויר וכן בין גופי התעופה האזרחית עצמם - רשות התעופה האזרחית (רת"א) ורשות שדות התעופה (רש"ת).
 

מבט  ממגדל הפיקוח על איזור החנייה של טרמינל 3  (צילום:מוני)

הממצאים, עלו בקנה אחד עם מסקנות דוח ועדת לפידות, שהצביע על מחדלים בתחום התעופה בישראל, ובכלל זה אי-הקמתה של רשות תעופה אזרחית חדשה, שתהיה בעלת סמכויות ומשאבים, לפיקוח על הענף ועל פעילות חברות התעופה. בעקבות המסקנות המדאיגות הוקמה, כמקובל בישראל, ועדה משותפת למשרדי התחבורה והביטחון, על-מנת שתטפל בקידום נושא בטיחות הטיסה. בראש הוועדה עמד אלוף (מיל.) עמוס לפידות. באביב 2008 הודיע לפידות על התפטרותו מהוועדה, לדבריו, משום שלא נעשה דבר ליישום המלצותיו בעניין. בדצמבר 2008 , בעיקבות ביקורת חוזרת שערך,הכריז ה-FAA על הורדת דרגת הבטיחות של ישראל לרמה 1 שהיא רמה של שדות תעופה מדינות העולם השלישי , עקב ליקויי בטיחות טיסה שלא תוקנו.
 
בשנת 2007 עברו בנתב"ג 10,109,793 נוסעים ב-74,459 טיסות בינלאומיות ו-416,769 נוסעים בטיסות פנים ארציות ב-10,109 טיסות.

במרץ 2009 דורג הנמל בסקר נוסף של מועצת שדות התעופה הבינלאומית במקום הראשון בין נמלי התעופה במזרח התיכון לשנת 2008, ובמקום השני בדרוג שדות התעופה בעולם שהיקף הפעילות השנתית בהם הוא בין 5  עד 15 מליון נוסעים. בשנת 2008 עברו בנמל בטיסות בינלאומיות 11,071,588 נוסעים.

בשנת 2009 החליטה רשות התעופה האזרחית להורידאת רמת הרעש המותר בשדה.מאז רמת הרעש המותרת  נעה בין 88-93 דציבלים למטוסים כבדים ו- 85 -91 דציבלים לשאר המטוסים. בשנה זו עברו בנתב"ג 10,5506,531  נוסעים ב-81,703 טיסות בינלאומיות ו-445,584 נוסעים ב-7,741 טיסות.

בשנת 2010, שהיתה שנת השיא בתנועת הנוסעים דרך השדה, עברו בו כ-11.5 מליון איש בטיסות הבינלאומיות ב-86,000 טיסות, ו-452,000 נוסעים ב-8,942 טיסות פנימיות.

בסיס ח"א לוד

הבסיס, שכונה בחיל האויר  בח"א 27 , נפתח רשמית בשנת 1965 כבסיס התובלה של חיל האויר .  במשך השנים, נוספו לצד טייסות הטיסה גם יחידות שונות כגון גף סיורי ים של הטייסת הבינלאומית, יחידת העמסה, יחידת הנחתה קדמית ועוד. הבסיס נסגר רשמית בתאריך  25.8.08 כשעברו טייסותיו לבסיס נבטים בנגב. לאחר מכן עברו יחידותיו והבסיס עבר לסטטוס צה"לי של "מחנה". במרץ 2010 הועבר שטחו  למשרד הביטחון לצורך שיקום הקרקעות ולאחר מען לידי מנהל מקרקעי ישראל.

ב-15.5.63 הוקם בלוד גף של טייסת הפילים ובו חמישה מטוסי סטרטוקרוזר ושני מטוסי דקוטה שהועברו מטייסת הפילים . גף זה הפך לטייסת הבינלאומית ב-1.7.64. ב-1.6.71 הוקמה בשדה טייסת הדקוטות שקלטה גם שני מטוסי תצפית וסיור מדגם מוהוק בתחילת 74, ומטוסי ערבה באוקטובר 83. מערך הדקוטה בח"א  נסגר בתאריך 3.8.200 ומטוסי הטייסת הודממו ונמכרו. לאחר כמה שנים הוצאו משירות גם מטוסי הערבה והטייסת הודממה עד שנפתחה מחדש לקליטת מטוסי הנחשון  ביוני 2005.

ב-15באוגוסט 1974 הועברה טייסת הפילים מבסיס תל-נוף לבסיס לוד, שהפך לבסיס מטוסי התובלה הבינונית והכבדה. בשנת 1976 יצא מטוס הנורד משירות בחיל-האוויר  והטייסת הוסבה למטוסי הקרנף. בכך הצטרפה הטייסת לאחותה, טייסת "אבירי הציפור הצהובה" שהוקמה ב-14 באוקטובר 1973, בעקבות קליטת 12 מטוסי הרקולס  שהגיעו ארצה מעודפי  חיל-האוויר האמריקאי ושני הרקולסים שהופעלו קודם לכן על-ידי  גף קרנף של הטייסת "הבינלאומית".  

 

רחבת החנייה הריקה של מטוסי התובלה של ח"א לאחר סגירת בסיס ח"א בנתב"ג (צילום:יוחאי מוסי)

תאונות ואירועי בטיחות טיסה

לצערנו קרו בנתב"ג (ולפניו בשדה התעופה בלוד)  במשך השנים  לא מעט תאונות ואירועי בטיחות טיסה. אמנם מספרן מועט בקנה מידה בינלאומי , אך  הן קרו, ונקווה שלא יקרו.ליקטנו כמה מהן:

ב-5.2.50   התרסק מטוס C-54 של אל על 4X-ACD.
ב-21.1.60 ירד מטוס הרוורד 35 של ח"א מהמסלול בזמן נחיתת חירום.
ב-26.10.69  התרסק מטוס וייקאונט של ארקיע  4X-AVC
ב-30.1.70  התרסק מטוס בואינג 707 של חברת התעופה האמריקאית TWA   ברישום  N790TW כשפגע במטוס סטרטוקרוזר של ח"א 4X-FPS שנגרר על המסלול.
ב-31.7.80 פרצה אש בתא השירותים האחורי של מטוס בואינג 707 של אל על 4X-ATS. הנוסעים פונו והכבאים נאלצו לחתוך פתח בגוף המטוס כדי לכבות את האש.
ב-16.2.87  נפגע  קשות מטוס קונבייר CV-240 של התעשיה האוירית. ויצא משימוש
ב-25.1.88 ירד בז 669 של ח"א מהמסלול בזמן נחיתה. המטוס נפגע בצורה בינונית.
ב-4.7.94 בעת תרגול נחיתת חירום של מטוס בואינג של ח"א 4X-JYF לא ירד כן הנסע השמאלי. המטוס נחת בשלום.
ב-18.6.2001 נחת מטוס ATR-42 של חברת ישראייר נחיתת חירום לאחר שאחד  מכני הנסע לא נפתח. הנוסעים חולצו בשלום והמטוס יצא משירות.
ב-26.11.2002 ביצע מטוס בואינג 707 של ח"א נחיתת חירום עקב נזילת דלק באחד המנועים.
ב-5.3.03 קרס  בנחיתה כן הנסע הקדמי של מטוס בואינג 747 רישום 4X-ICL  של חברת ק.א.ל.
ב-24.7.2003  פגעו חלקי צמיג שנשארו על המסלול במערכות ההידראוליות של מטוס בואינג 747 רישום 4X-ELB של אל על בזמן ההמראה.
ב-3.8.03 פגעו חלקי צמיג שנשארו על המסלול במעטה הכנף של מטוס בואינג 747 רישום 4X-AXL של אל על בזמן ההמראה.
ב-23.8.03 נחת מטוס פייפר  דו מנועי נחיתת גחון לאחר שהטייס הרים את ידית הגלגלים בטעות שניות לפני הנגיעה.
ב-15.9.2004 חתך מטוס בואינג 757 של חברת ישראייר את  מסלול נחיתתו של מטוס מנהלים שהיה בפינל על מסלול 30, והתקרב אליו כ-1.5 מייל ו-300 רגל הפרדה אנכית.
ב-8.2.07  מטוס של חברת איבריה שהיה בנחיתה כמעט התנגש במטוס של אל על שנחת במסלול הקרוב כשחתך את מסלול הירידה של מטוס אל על.
ב-13.5.2007 התיישר מטוס נוסעים של חברה תורכית על מסלול 30 לקראת המראה. באותה עת הבחין הפקח במגדל במסוק  שחצה את ציר המסלול. הוא עיכב את המראת מטוס הנוסעים.
בסוף ספטמבר 2009  התיישר מטוס של חברת אליטליה להמראה על מסלול שבו היה מטוס של חברת ישראייר בפיינל לנחיתה.
ב-17.12.2009 לא שמע טייסו של מטוס לופטהאנזה את הוראת מגדל נתב"ג לשנות את נתיב נחיתתו והתכונן לנחות על מסלול שבו באותה עת החל מטוס  של אל על בתהליך המראה.
בדצמבר 2009  התקרה מטוס של חברת תעופה רוסית לנחיתה במסלול המיועד. הטייס התבלבל והסיט את המטוס לנחיתה על מסלול אחר. הפקח ראה את הנעשה והורה לטייס ללכת סביב.
ביולי 2010  התקרב מטוס של ח"א האמריקאי  להמראה במסלול שבו עמד מטוס של חברת אליטליה לנחות .
ב-3.10.11 קיבל מטוס  של חברת התעופה האוקראינית אירוסוויט אישור לנחיתה על מסלול ממנו עמד מטוס של חברת ישראייר להמריא.
ב-22.5.11  נחת מטוס בואינג 777 של אל על נחיתת חירום מוצלחת לאחר שהתגלה שבר באחד מכני הנסע שלו