ארץ ישראל שימשה כר נרחב לפעילות אוירית צבאית החל ממלחמת העולם הראשונה.
במלחמת העולם הראשונה היו מוצבים בארץ ישראל מטוסי קרב,סיור ומפציצים של בעלות הברית-בריטניה,אוסטרליה וניו זילנד,ומצד שני מטוסי ח"א הקיסרי הגרמני ומטוסי חיל האויר העותומני.היות ובארץ ישראל התנהלה לחימה קרקעית של כוחות בעלות הברית מול כוחות גרמניים ותורכיים ,הופעלו המטוסים משני הצדדים במשימות סיור ,תצפית ,טיווח ארטילרי ,סיוע קרוב,הפצצה וקרב.קרבות אויר לא חסרו והמטוסים המריאו ממנחתים מאולתרים,קרוב ככל האפשר לזירת הקרבות.
בין המלחמות שמשה ארץ ישראל את מטוסי ח"א המלכותי הבריטי.אלו שימשו לסיור ושיטור וטייסות באו והלכו,ונבנו בסיסים גדולים כמו עקרון,קסטינה,רמת דוד,סן ג'ין,עין שמר ושדה התעופה בלוד.בסיסים אלו נבנו למען הבריטים ע"י סולל בונה ומסלוליהם היו ארוכים וחזקים מספיק כדי לקלוט מפציצים כבדים.
בימי מלחמת העולם השניה מלאה הארץ טייסות של בנות הברית-טייסות קרב והפצצה של ח"א המלכותי,של חיל האויר האוסטרלי,של חיל האויר האמריקאי ושל חיל האויר היווני. המפציצים המריאו מארץ ישראל למשימות בצפון אפריקה, בסוריה ובאירופה ומטוסי הקרב דילגו בין הבסיסים בצפון אפריקה ומצרים אל ארץ ישראל בהתאם לשינויים במצב הלחימה.
לאחר המלחמה ועד לקום מדינת ישראל נשארו בארץ טיייסות ח"א והצי המלכותי הבריטי וכן של הצבא הבריטי,ואלו שימשו למשימות שיטור,ציד ספינות מעפילים ואף לתקיפה. ארגוני ההגנה,האצ"ל והלח"י ניסו ככל יכולתם לחבל בפעילות האוירית הבריטית ולחבל במטוסים. כשקמה מדינת ישראל והצבא הבריטי יצא ממנה, שימשו הבסיסים התשתיות ואפילו גרוטאות המטוסים שהותירו הבריטים מאחוריהם, את חיל האויר הישראלי הצעיר.
