נכתב ע"י עודד מרום ואבינעם מיסניקוב
ג'ורג' ליכטר נולד ב-14 בדצמבר 1921 בארה"ב להוריו בן, (שהיה מהגר מרוסיה) ובסי ליכטר, וגדל ברובע ברוקלין בעיר ניו יורק. לפני מלחמת העולם השנייה ניסה להתגייס כטייס לחיל האוויר האמריקאי, ורק בניסיון השני התקבל לקורס הטיס, לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור.

לאחר שהוסמך כטייס, ועם ניסיון טיסה של 220 שעות, הוצב בתחילה בוושינגטון בירת ארה"ב כחלק מהכוח האווירי שנועד להגן עליה, ולאחר מכן נשלח בנובמבר 1943 יחד עם כ-90 טייסים צעירים לאנגליה כדי להשתתף כקרבות האוויר באירופה.



סגן משנה ג'ורג' ליכטר, מספר אישי O-677073, הוצב בטייסת הקרב ה-374 (להק הקרב ה-361), שם טס על מטוסי מוסטנג ותנדרבולט, ולמרות היותו טייס  צעיר, צבר ניסיון קרבי במהירות רבה. אחרי ה"קרב על הבליטה" (המערכה הצבאית במלחמת העולם השנייה בין צבא גרמניה הנאצית לבין צבאות בעלות הברית  במערב אירופה) בדצמבר 1944, ולאחר כ-480 שעות טיסה וכ-88 גיחות מבצעיות בהן הפיל מטוס מסרשמיט 109 ומטוס פוקה וולף 190 גרמניים ועוד 3 "אפשריים", ולאחר שפגע במטוס נוסף, וגם בעקבות נפילתו של מכרו בקרב אויר שבו השתתפו במשימת ליווי מפציצים, החליט לקחת פסק-זמן מטיסות מבצעיות. ליכטר הוצב להדרכה בדרגת רס"ן, אולם לא הצליח לחזור למבצעים למרות רצונו העז לחזור ולהילחם.

בתום המלחמה השתחרר מחיל האוויר האמריקאי, שימש כטייס פרטי וכמדריך טיסה, ואף טס למזרח הרחוק, שם מכר בגדים וסחורה מסוגים שונים בין היתר ביפן ובסין.ו בנובמבר 1946, בדרכו חזרה לארה"ב, ירד מהאוניה בהוואי, ושם מצא עבודה כטייס דקוטה והטיס מטענים מהאי לארה"ב.

לאחר מכן פתח עסק עם שני אחיו למכירת דברי טקסטיל. בשנת 1948 שמע בבית הכנסת שמחפשים מתנדבים לעזרת חיל האוויר הישראלי, מאחד מלקוחותיו שמע על תרומת יהודי ארה"ב למדינה שבדרך, ולאחר פגישה עם אחד מנציגי הגיוס באחד המלונות, החליט להתנדב לטוס לארץ ישראל. הוא חידש את דרכונו, אולם קיבל כרטיס טיסה לז'נבה עם הוראות להתייצב כמלון "מטרופול", משם נשלח לציריך ומשם במטוס לפראג. ג'ורג' ניסה להתנגד ולומר שהוא רוצה להגיע לפלשתינה, אולם כל טענותיו לא עזרו, ובמלון "פאלאס", היכן ששכנה הצירות הישראלית, פגש קבוצת ישראלים וטייסי מח"ל, וביניהם סיד כהן, עזר ויצמן, סם פומרנץ, בוריס סניור, לזלי שגאם וסנדי ג'ייקובס.

מפראג נשלח לשדה התעופה צ'סקה-בודוביצה לקורס הסבה למטוס אוויה  S-199, ומאחר ולא טס זמן מה,  עבר כמה טיסות רענון על מטוס הדרכה "אראדו". בסך הכל טס במטוס זה שעה וארבעים דקות.

למחרת הגיעו לשדה, הציגו המדריכים הצ'כים לוטננט בילק ולוטננט פרוקופק לליכטר את מטוס הקרב אוויה S-199 (יצור צ'כי של המסרשמיט 109 הגרמני שאותו ראה לפני כן רק דרך הכוונת בקרבות האויר כמלחמה מעל אירופה). טייס חבר שהכיר מתקופת שירותם בחיל האוויר האמריקאי בבריטניה, הסמיך את ג'ורג' להדרכה מהתא האחורי של המסרשמיט, בלי שעשה עליו אפילו טיסת סולו אחת. ליכטר הטיס את המטוס במשך שעה ועשרים דקות. בטיסה הבאה כבר הדריך ג'ורג' את סיד כהן, לימים מפקד טייסת 101, ואת עזר ויצמן.

משם עבר למטוס האוויה החד מושבי והשלים עליו שלוש שעות טיסה ו-40 דקות.

מדריכו פרוקופק כתב עליו בחוות הדעת: "טייס מצוין, ממושמע ובעל הקרבה עצמית. דורש משמעת וסדר מכולם. מבצע את כל תהליכי החירום כשורה. השלים הדרכה על S-199 ועל S-89  ׁ(הכינוי הצ'כי למטוס הספיטפייר דגם IX) והמשיך כמדריך ביחידה. שאף למצוינות ורעב לידע תיאורטי."

מדריכו המליץ עליו כ"ראוי לשמש כמפקד טייסת" והציון שקיבל היה "מצוין". בהערות הכלליות נכתב שהוא צריך להשלים אימון בטיסות בגובה רב במבנה קרבי, וכן בשימוש בתחמושת חיה ובהפצצה במטוס ה-S-199 מן הסתם מפני שאימונים אלו לא נכללו בסילבוס של הקורס.

בגלל הצורך הדחוף  לשלוח טייסים למלחמה בארץ ישראל, הוחלט לחלק את קבוצת הישראלים לשניים. ארבעת הטייסים שנראו לליכטר כמוכשרים יותר, נבחרו על ידו לעבור קורס מזורז. היו אלה-שעיה גזית, דני שפירא, מוטי הוד וטיבי כן-שחר. הארבעה החלו בטיסות על "אראדו" ולאחר מכן המשיכו בטיסות עם ליכטר על מטוס אוויה  CS-89 שהיה גירסה דו מושבית להדרכה. ג'ורג' ידע כי בהמשך יצטרכו הטייסים לעבור לטוס על ספיטפייר, מטוס חד מושבי ללא כל אפשרות להדרכה בתא הטייס, ולכן שם דגש רב על הטיסות במסרשמיט דו-מושבי. הטיסות התנהלו בשפה הצ'כית וכאנגלית, ולאחר שצברו ניסיון על מסרשמיט עברו לטוס על ספיטפייר, ונשלחו לסיום הקורס בטייסת 101 בחצור.

לימים,תיאר ליכטר את ההבדלים בין האוויה לספיטפייר:


" ...להטיס את מטוסי ה-ME-109 היה מאד קשה. המון פעמים היו נחיתות התרסקות עם המטוסים הללו... הם דרשו המון עבודה סביבם ולא היה, כמעט, כלי עזר או ג'יפים. כל המטוס היה מחורבן, לא רק תא הטייס. אנשים לא מבינים, אבל המטוס היה נוראי... היו לו מפסקי חשמל שניתן היה לקבל מהם שוק חשמלי, אפילו בזמן הטיסה. במטוסים הללו הייתה הורדת המדפים ידנית במקום חשמלית, וזה מאד סיבך את כל הפעולות. מדפים מאד חשובים לנחיתה והמראה, במיוחד במטוסי קרב. מדפים חשובים גם לזווית התקפה ומחסור במפסק חשמלי להרמה והורדת מדפים, עשה את החיים הרבה יותר קשים".

ליכטר חזר ארצה בתחילת אוגוסט והוצב בטייסת 101, אך למרות הבטחות שקיבל, לא שובץ לגיחות מבצעיות אלא לליווי מפציצים. לאחר מכן יצא באותו חודש חזרה לצ'כוסלובקיה, ביצע טיסות ניסוי למטוסי הספיטפייר שנרכשו שם ושהוכנו ע"י סם פומרנץ לטיסה הארוכה ארצה, והדריך את הטייסים על המטוסים. ב-18 בדצמבר 1948 יצא  ליכטר ארצה במבנה של שישה ספיטפיירים (מבצע העברה  "ולווטה-2") .

בגלל מזג אויר גרוע התפזר המבנה מיד לאחר ההמראה. ארבעה מהם חזרו לשדה קונוביצה, אחד התרסק בהרי בוסניה, ואחר נחת על חוף הים ליד העיר זאדר (הסיפור המלא בספר "שורשי חיל האויר"). לאחר מספר ימים המריאו המטוסים שנית כדרכם לשדה ניקסיץ' ביוגוסלביה ומשם טסו ארצה.

ליכטר המשיך לשרת בטייסת 101. בפברואר 1949 שב לצ'כוסלובקיה ושם נשא לאישה את אישקה, שאותה הכיר בעת שהותו שם. הוא ואשתו חזרו לארה"ב ושם חזר לעסקי הטקסטיל, אבל בקיץ אותה שנה חזר הזוג לישראל. הוא חזר לטייסת 101, שהיתה אז תחת פיקודו של עזר ויצמן בבסיס רמת דוד, ולאחר שלא מצא את עצמו שם, הוצב כטייס ניסוי בבסיס עקרון, ותפקידו האחרון בחיל האוויר היה מפקד קורס מתקדם בביה"ס לטיסה.

ליכטר ואשתו עזבו את הארץ לארה"ב בינואר 1951, ומאז שמר על קשר הדוק עם חניכיו וחיל האוויר, וביקר בארץ לעיתים תכופות. הוא נחל הצלחה בעסקי הטקסטיל, ואף הקים את חברת  Berkeley Mills שהייתה סיטונאית גדולה לבדי וילונות. לאחר שמכר את עסקיו בשנת 1995, פרש ליכטר לגמלאות בביתו בעיר בולדר סיטי, ונהנה מחייו בחברת ילדיו ג'והן, פגי ומיכאל. ונכדיו.

הוא תרם רבות לארגונים ישראליים וציוניים, וכתב את ספרו הביוגרפי " Ups & Downs With No Regrets"  בעזרת ויק שייני, שיצא לאור בהוצאת Createspace Independent Publishing Platform ב-26 בנובמבר 2012, וכן נטל חלק בסרט "Above and beyond " על טייסי המח"ל בהקמתו של חיל האוויר הישראלי. הסרט בבימוי רוברטה גרוסמן ובהפקת ננסי ספילברג יצא לאקרנים ב-15 ביולי 2014.



ננסי ספילברג וג'ורג' ליכטר

ג'ורג' ליכטר הלך לעולמו ב-2 באוגוסט 2013 בעיר בולדר שבמדינת קולורדו.

יהי זכרו ברוך.
 
מקורות:
  1. ג'ורג' ליכטר- מדריך טיסה של ראשוני הטייסים בחיל האויר - עודד מרום. דפי מורשת עמותת ח"א.
  2. The New York Times-George Lichter –אינטרנט
  3. George  Lichter-101 Squadron –אינטרנט-אתר 101 squadron.com
  4. תולדות חיל האויר במלחמת העצמאות - אבי כהן, כרך ב' הוצאת משהב"ט, ההוצאה לאור.
  5. גיליון הציונים של הטייסים הארץ הישראלים וטייסי המח"ל שנשלחו לקורס ההסבה בצ'כיה.
 
 
 
  
   
לייבסיטי - בניית אתרים