נכתב ע"י עודד מרום
מחשבות ויוזמות להקמת מערך טכני עבור כוח האוויר של מדינת ישראל בעתיד החלו תקופה ארוכה לפני הכרזת העצמאות והקמת חיל האוויר. הבסיס לכוח אדם טכני היו מכונאים שעבדו במסגרות אזרחיות, עובדי חברות תעופה זרות, ובעיקר עובדי בתי המלאכה של חברת "אוירון". הצעדים הראשונים היו בהקמת בית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה (פורסם בהרחבה ב"דף מורשת מס' 8 , עמותת חיל האוויר, ספטמבר 2001) ובמקביל בהדרכת מכונאים וגופנאי-מטוסים והכשרתם בתחילת 1948 בשייח' מוניס (כיום רמת אביב). אחד הראשונים במערך הטכני של החיל הוא נפתלי קדמון, אותו פגשתי בירושלים מספר פעמים וליקטתי חומר רב שעיקרו פורסם ב'דף מורשת' מס' 20, דצמבר 2003. החומר הרב שהצטבר בנושא זה הופקד על ידי בספריית בית חיל האוויר בהרצליה שנסגרה בידי אנשים חסרי מודעות לתרבות ולמורשת, נכחדה והלכה לעולמה בשנת 2017 . כל האוסף הרב של חומרים ייחודיים ירד לטמיון.
 

נפתלי קדמון (שהיה חניך בקורס הראשון בבית הספר לגופנאים), סיפר כי הקמת בית הספר הוטלה על טוביה סיני ז"ל, בוגר הטכניון ומחניכיו של הטיסנאי הקשיש (אז) ד"ר מרטין זולטן. בצלאל גורן סייע לטוביה בארגונו של הקורס. טוביה, שהיה בדרגת פקד-תעופה (סרן, באותם ימים) מצא בית ערבי מפואר נטוש ליד הכפר הערבי לשעבר שייח' מוניס, שהתאים לדרישותיו. (הבית נעלם מזמן, ובמקומו עומד כיום אחד מבנייני אוניברסיטת תל-אביב). הבניין והחצר היו מוקפים חומה ומסביבה פרדס. בזמן שנפתח הקורס הראשון שוכנו בפרדס זה 28 החניכים הראשונים באוהלים. קומתו השנייה של הבניין שימשה לכיתות לימוד, למשרדים, לחדר האוכל ולמגורי הצוות. קומת הקרקע נחלקה לשניים: בתי מלאכה לעץ, למתכת ולמערכות הידראוליות, ולידם שני מוסכים ובהם שלושה מטוסים שיצאו מכלל שימוש ונועדו לתרגול עבודות תיקון בידי החניכים. מטוס אחד היה ספיטפייר מצרי שהובא מחוף הרצליה שם נחת אחרי שהופל באש נ"מ. המטוס האחר היה הרווארד שאותו הביאו החניכים בעזרת המדריכים משדה עקרון לאחר שניטש על ידי ח"א הבריטי. והיה גם מטוס שהובא במצב מפורק משדה עין-שמר, זה היה פיירצ'יילד "ארגוס". משלושת המטוסים הוסרו המנועים לפני שנמסרו לטיפול החניכים. שעות הבוקר הוקדשו ללימודים העיוניים, ואחרי הפסקה קצרה התייצבו הבחורים לאימוני העבודה המעשית.

כל חניך צויד בארגז כלים. הם נדרשו לטפל לא רק במטוסי מתכת אלא גם בכנפיים מעץ ובד, ולמדו לבצע תיקונים במבנה ובמערכות השונות, בעיקר במערכת ההידראולית, וכן בהרכבה וכיוונון של חלקי המטוס כגון זווית הדיהדראל של הכנפיים וזווית ההכוונה של משטחי ההיגוי. מקצועות הלימודים העיוניים העיקריים היו תורת הטיס ואוירודינמיקה, טכנולוגיה של מטוסים, מבנה המטוס, מיתקנים הידראוליים, מכשירי טיס ותולדות התעופה בעולם ובארץ. במהלך הקורס נערכו בחינות בכל המקצועות העיוניים, ובסופו היה על הגופנאים לעמוד בבחינות-גמר גם במקצועות המעשיים.


 אחד מבתי המלאכה בביה"ס לגופנאים בשייח' מוניס 
(פרופ' קדמון ע"י עודד מרום)
מגורי החניכים בפרדס בשייח' מוניס
(פרופ' קדמון ע"י עודד מרום)

המדריכים בבית הספר היו - טוביה סיני עצמו, מפקד בית הספר, שלימד תורת הטיס, אוירודינמיקה ותולדות התעופה. אמיל פוהורילה וד"ר יעקב (פידיא) פיאטלי, מוותיקי מהנדסי התעופה בארץ לימדו טכנולוגיה ומבנה מטוסים. המדריכים אהרן בזר ויוסף מצא הדריכו טיפול במתקנים הידראוליים. סמל המשמעת היה סוס קרבות ותיק בשם רבינוביץ, קפדן אבל חביב למדי.

חניכים: בני קנול, נפתלי קדמון, שלמה קרמסדורף
(מקור: פרופ' נפתלי קדמון, ע"י עודד מרום)
המדריכים, מימין לשמאל: בזר, פידיא פיאטלי, טובינ סיני, רבינוביץ, מצא. (פרופ' נפתלי קדמון, ע"י עודד מרום)
 
נפתלי קדמון זכר רק שמות אחדים מבין חבריו ללימודי הגופנאות: בני קנול, שלמה קרמסדורף, יעקב זהבי, נחום רפאלי והרמן.

מקורות
 
1. רצף שיחות עם נפתלי קדמון בשנים 2002-2000.
2. "הכשרה טכנית בחיל האויר - ההתחלה". דפי מורשת חיל האוויר בעריכת עודד מרום, גיליון 21, ספטמבר 2001.
3. רס"ן אבי כהן, שורשי חיל האוויר, חיל האוויר - ענף לתולדות חיל האוויר ומשרד הבטחון, ההוצאה לאור, 1988 , עמ' 223-222
4. נפתלי קדמון, "המכונאי מספר". בטאון חיל האוויר לישראל, מרץ 1949, עמ' 35-33
5. רס"ן אבי כהן, גשר אווירי לעצמאות - להק תובלה אווירית 1949-1947, ענף לתולדות חיל האוויר ומשרד הבטחון, ההוצאה לאור, 1997
 
----------------------------

קורות חייו של פרופ' נפתלי קדמון

פרופ' נפתלי קדמון נולד בשם פריץ הרמן קאופמן בגרמניה בשנת 1925. בעזרת אביו החל להרכיב דגמי מטוסים מלוחות אלומיניום. אחרי שעלה עם משפחתו ארצה, המשיך בבניית טיסנים מעץ בלזה ונייר-משי יפני. בשנת 1941 הצטרף קדמון לסניף הירושלמי של "הקלוב הארצישראלי לתעופה"- כיום קלוב התעופה לישראל - שחבריו עסקו לא רק בטיסנאות, אלא אף בנו גלשון מדגם "ורונה", שהיה דאון האימונים הבסיסי של קלוב התעופה. את צעדיו הראשונים בדאייה עשה בגבעת המורה בדאון ורונה. מדריכו בקלוב התעופה היה אורי ברייר, לימים טייס מטוסי "קומנדו" בחיל האוויר. בשנת 1945, אחרי שנת שירות לאומי בקיבוץ דורות, החל קדמון לעבוד בשירות המטאורולוגי בנמל התעופה לוד. למד פיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, אך מלחמת העצמאות קטעה את לימודיו.

אחרי שהחלים מפציעתו על ידי מוקש ערבי בדרך לשדה לוד, הצטרף ל'שירות אוויר' ונתקבל כחניך ב'בית הספר לגופנאים' בשייח' מוניס. בגמר  הקורס הראשון ביולי 1948 הוצב כגופנאי בבסיס עקרון, שם טיפל בעיקר במטוסי 'קומנדו' של להק תובלה אווירית. בשנת 1949, מונה בדרגת פקד-אוויר (סג"מ) לקצין בחינות טכניות במטה חיל האוויר ב'מחנה אריאל' ביפו. בשירות המילואחם שירת כקצין קישור למשקיפי האו"ם בגבול הצפון.


נפתלי קדמון בפתח הכניסה לבית הספר לגופנאים
בשייח' מוניס (פרופ' קדמון ע"י עודד מרום)
נפתלי קדמון בעת עבודות במטוס קומנדו בבסיס עקרון
(פרופ' קדמון ע"י עודד מרום)

בשנת 1950 - זכה בתעודת כבוד על שם טיסנדייה מטעם הפדרציה הבינלאומית לתעופה ספורטיבית אי.איי.אף.
 
למד גיאוגרפיה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית וכרטוגרפיה ממוחשבת באוניברסיטאות בבריטניה לדוקטורט. נתמנה לתפקיד הכרטוגרף הראשי של מחלקת המדידות הממשלתית, מרצה ופרופסור לכרטוגרפיה באוניברסיטה העברית, פרש לגימלאות כפרופסור אמריטוס בשנת 1994.
 
לייבסיטי - בניית אתרים