נכתב ע"י סא"ל (דימ') נדיר סגל
בבוקרו של ה-6 במאי 1962 נשמע צלצול פעמון ההזנקה בטייסת 124, שהיתה טייסת המסוקים היחידה של חיל האוויר באותה עת. בהיותי בצוות הכוננות של הטייסת, דבר המקובל עד עצם היום, רצנו למסוק 15, ותוך מספר דקות המראנו ובהתאם להוראות שקבלנו, פנינו צפונה. בהמשך נאמר לנו בקשר, כי מטוס הדרכה מסוג "פוגה מגיסטר" מס' 60, עם החניך עודד קוטון והמדריך יקיר נווה, התרסק בכינרת ועלינו לנסות ולמצוא ניצולים, או שיירים של המטוס. יחד איתי במסוק היו שני הטייסים -שני ומרגלית, ואנשי צוות הרפואי, הרופא דר' חרוזי והחובש.


מסוק 15 (באדיבות עמית יערי)

תוך כדי טיסה ליעד המשוער הבנו כי מדובר במיקום סמוך מאד לגבול עם סוריה, בשוליה המזרחיים של הכינרת.  חלק מהחוף המזרחי של הכנרת עד לקו המים היה אז בשליטה סורית והחשש לפתיחה באש מצד הצבא הסורי לעבר מסוק ישראלי היה מוחשי.
 

באותה תקופה,שירתּי בטייסת 124 של חיל האוויר כקצין טכני. בהכשרתי הייתי מכונאי מוטס ולקחתי חלק בפעילות השוטפת של הטייסת. כחמישה עשר כלי הטייס שהיו ברשות הטייסת, אשר ביצעו פעולות חרום וחילוץ, הן של טייסים ולוחמים והן של אזרחים במצוקה. כמוכן עסקנו במעקב אחר מסתננים ומחבלים ובסיוע ללכידתם, עם כוחות הקרקע.
 
הסתובבנו מעל הכינרת וחיפשנו סימני חיים, שרידים של התרסקות. אך לא ראינו דבר! ידעתי שריחוף המסוק במשך שעות ארוכות יגרום להתחממות המנוע. באותה עת היו לא מעט תקלות במנועי המסוקים של הטייסת, וחששתי מאד מהתרחשות כזו חלילה, במיקום ובמצב שהיינו נתונים בהן. על כן ביקשתי מקברניט המסוק לשים לב לחום של שמן המנוע, ולהודיע לי על כל עליה בחום השמן.

ואכן, אשר יגורתי בא. תוך זמן קצר הודיע לי הקברניט  כי טמפרטורת השמן במנוע עולה. הוריתי לו להסתובב ולטוס מיד לתוך השטח הישראלי, אולם לדאבוננו, תוך כדי טיסה חזרה, דמם המנוע והפסיק לפעול. הטייס הודיע כי עליו לבצע נחיתת אונס בתוך מי הכנרת! לפי נוהל החירום המקובל, פתחתי את דלת המסוק. שני אנשי צוות הרפואי עמדו לקפוץ מהמסוק תוך כדי נחיתת אונס. עצרתי בעדם מלקפוץ מחשש שלהבי המסוק המסתובבים במהירות יפגעו בהם באופן קטלני. ברגע שנגע המסוק במים, ולהבי המסוק נעצרו, דחפתי את שניהם החוצה. בה בעת החל המסוק לשקוע במים במהירות רבה.
 
גל גדול נכנס למסוק ודחף אותי פנימה לתוך המסוק. התיישבתי על כסא המכונאי המוטס, ולרגע חשתי בחוסר אונים. אולם החלטתי שאינני רוצה לטבוע כעכבר במלכודת. המסוק החל לטבוע במים, כאשר המנוע מושך את האף למטה. הבחנתי שזנב המסוק מורם ויש בו אוויר. ניגשתי לחלון החרום הממוקם  בגוף המסוק, פתחתי אותו וגלשתי החוצה. מצאתי את עצמי "על מלוא רוחב ים התכלת". נראה שלחץ האוויר בגוף המסוק דחף אותי וחילץ אותי, כמו פקק מבקבוק שמפניה! הצלחתי לחלוץ את הנעליים ובעזרת חגורת ההצלה שחיתי לכיוון החוף-במרחק כ-300 מ'. למזלי הרב, (כירושלמי מלידה לא הייתי מיומן בשחייה למרחק) הגיעו תוך מספר דקות סירות חילוץ ופינו אותנו לחוף הישראלי.
 
רק בשנים האחרונות נמצאו שרידי מטוס ה"פוגה", ובשנת 2019 אותרה גופתו של יקיר נווה ז"ל. המסוק המחלץ נמשה מהמים ע"י יחידת החילוץ של חיל האוויר בשיתוף עם חיל הים.  הוא שופץ והושמש וחזר לטוס בטייסת שלנו.

ואני? במשך שנים רבות, הציף אותי כל ביקור בכינרת בזיכרונות נעימים ופחות נעימים. עם זאת זיכתה אותי הנחישות להציל את אנשי הצוות הרפואי בציון לשבח מטעם מפקד חיל האוויר דאז, עזר וייצמן.
לייבסיטי - בניית אתרים