נכתב ע"י רפי לוסקי
אחרי שבוע מטורף של תנאיי דאייה מעולים, שבהם לא ניתן היה לטוס אלא  לראותם בלבד, הגיע סופ"ש, ועל פי התחזית, יהיו תנאיי דאייה בינוניים ומאתגרים.

יום שישי. אני מגיע מוקדם לשדה להדרכה על המטוס הגורר, משם לעבודות בהנגר על הדאון בחום ולחות ברמה קיצונית, אברון בקצה העצבים שלו ואני בקצה העייפות והחום שלי, עולים למסלול בשעה 11:30. אברון מבצע את ההמראה. זיעה מכסה אותנו.

לפני שאנו באוויר, הזיעה נכנסת לאברון לעיניים, שורפת לו ו
גורמת לו להפסיק את ההמראה. אני לא שומע ולא מבין את מה שהוא אומר לי באינטרקום. 
 
התאוששות קטנה ואנו שוב על המסלול בהמראה נוספת הפעם שלי. באוויר החיים קשים והחום בלתי נסבל, אבל יש סיכוי טוב בהמשך להגיע לגבהים, ולכן אנו יוצאים מזרחה, ועל מדרונות הרי יהודה אנו טסים צפונה. על ההר יש טיפה עננים, ובכל שלב נוצרים ערפיליות קדימה שמעודדות אותי להמשיך. באזור שקף אנו במצוקת גובה, ואנו מתארגנים על שדה החרום שלנו לנחיתה. מבחינתו של אברון שנפתח מנוע ונפסיק את הסיוט המתמשך הזה.

מתוך הרגלי העבר שלי אני לא מוותר, ומגובה נמוך מבצע היחלצות לגובה 6,000 רגל. האוויר קריר יותר ומצב הרוח של שנינו משתפר.

מזרחית לרכס במדבר יהודה ישנו קו עננים בגובה 8 – 9 אלף רגל שמקביל לים המלח. זהו קו הקונברייזן (מפגש רוחות), שמייצר עילוי מעולה. זוהי  תופעה שמתרחשת באזור מדבר יהודה, שבה תנאיי הדאייה בה מדהימים.

אני מחשב ונראה לי בטוח במיקום שלנו לחצות את ההר מזרחה. אברון מתעקש שלא בטוח לבצע חצייה, בהרבה צער אני לא מתווכח, וכך אנו ממשיכים צפונה עד קרוב לירושלים. שוב 6,000 רגל, שוב ויכוחים בתא האם כן לחצות מזרחה או ל. ההתנגדות של אברון החלטית. אני מכבד , וחוזרים דרומה באותו קו התקדמות עד קיבוץ להב.

ביתיר יש עננה קטנה שמאפשרת לנו דילוג למזרח, ואז אנו מגיעים לבסוף לעננים שחלמתי עליהם.

ממשיכים עוד דרומה לערד לכיוון הערבה. הגבהים כבר 8,000 רגל. משם בטיסה מהירה כשישראל פומרמן מצטרף אלינו עם הוונטוס שלו.

אנו טסים צפונה לצפון ים המלח בתנאיי דאייה חלומיים בגבהים של 8 אלף רגל.

בקבוק של מים גדול שנמצא בתא מאחורי שינה מיקום, ולא יכולתי לשלוף אותו, מה שגרם לנו להיכנס למשמעת מים ביום שממש לא התאים לזה. הפיצוי לצמא של שנינו היה מראה של להקות עצומות של חסידות בנדידה, שסימנו לנו טרמיקות בחזרה. מראה מרשים ומדהים.

חזרה מהירה דרומה. תנאיי הדאייה נגמרים בערד.

מערבה הכול מלא באובך ועשן של השריפות בחסות החמס של העזתים. לפני ערד, ישראל פומרמן חותך הביתה בגובה 8 אלף, אנו מצליחים לחלץ עוד אלף רגל ובגובה 9,000 רגל יוצאים הביתה. עודף הגובה מוביל אותנו קרוב לנתיבות ומשם  הביתה עם שלל של כ 300 קילומטר.

שבת בבוקר

התחזית דומה ליום הקודם. אנו מגיעים להמראה בשעה דומה רעננים יותר. מבצעים מסלול דומה בקצב מהיר יותר, באזור ביתר עלית אנו נמוכים  ונאלצים לקחת לשדה חרום שלנו בעמק האלה.

מעל המחצבה, מזרחית לבית שמש בגובה ממש נמוך, אנו נחלצים לגובה 5,000 רגל. חצייה מזרחה קרוב לחברון ישר לערד ששוב מספקת את הסחורה. גובה של 8,000 רגל.

הפעם, באישור הבקרה האווירית, אנו מגיעים לירושלים, מרכז העיר ומעל הר הבית. צילום של המקום המיוחד הזה וחזרה דרומה.

הטיסה דרומה מהירה מאד. בערד העננים נגמרים לנו. אנו בגובה 9,000 רגל, בכיוון לדימונה אוויר יציב מאוד, ובגלישה ארוכה מאד בדימונה משנים כיוון וממשיכים לשדה תימן.

מסיימים עם שלל של כ 350 קילומטר.

אם לפעמים חם לנו וקשה לנו, ואנו לא מבינים מה אנו עושים בהובי הזה, אז יומיים מאתגרים שאברון ואני עברנו בסופ"ש, מזכירים לנו למה אנו כל כך אוהבים לדאות.

לייבסיטי - בניית אתרים