כתב וערך: עודד מרום
בספרו המצוין 'רשאי להמריא' (הוצאת משרד הביטחון 1992) מתאר סא"ל (מיל') יוסי עופר את קורות ילדותו בהונגריה ועד להיותו טייס ומפקד בחיל האוויר בישראל. באישורו של המחבר ציטטתי מספרו ומשיחות עימו, והדברים פורסמו על ידי במספר פרסומים.


 סא"ל (מיל') יוסי עפר (באדיבות עודד מרום)
 
לאחר מלחמת העצמאות חזרו רוב טייסי המח"ל לארצותיהם, והתעורר צורך בחיל האוויר להכשיר צוותי אוויר חדשים, ובהקדם. הוחלט להקים בית ספר לטיסה בבסיס נפרד מן הבסיסים המבצעיים של החיל, ובאוקטובר 1949 הוקם בשדה התעופה 'סירקין' הישן שנשאר מימי הבריטים, מחנה ייעודי לבית הספר לטיסה, ושמו 'כנף אימונים אוויריים מספר 12'. הבסיס נקרא 'בסיס אלון', ע"ש מודי אלון ז"ל, שנהרג במהלך המלחמה שנה קודם לכן.

קורס הטיס כלל שלושה שלבים. שלב 'המכין' נמשך שלושה חודשים ובמהלכו נלמדו מקצועות התעופה ומקצועות כלליים, וכן אימוני שדה ונשק. בשלב השני שאורכו ארבעה חודשים טסו החניכים במטוסי 'סטירמן' דו-כנפיים, ובשלב האחרון טסו פרחי הטיס כ-160 שעות במטוסי 'הרוורד' והתאמנו בשליטה במטוס בתנאים שונים, בתרגילי אווירובטיקה ובנחיתות אונס, בניווט, ובטיסות מכשירים. שלב זה נמשך יותר מחצי שנה, ובסופו ביצעו פרחי הטיס טיסות לילה, טיסות מבנה, וטיסות אחדות בירי אוויר-אוויר וירי אוויר-קרקע.



פעילות בביה"ס לטיסה בבסיס סירקין

בחודש אוגוסט 1950 הסתיים קורס טיס מס' 1, וחמישה-עשר טייסים חדשים הצטרפו למערך טייסי הקרב. במהלך שנת 1951 נקלטו בבית הספר מטוסי 'פוקר' שהחליפו בהדרגה את מטוסי הסטירמן בהדרכה בשלב הראשוני, וכן מטוסי 'אנסון' ו'קונסול' דו מנועיים לאימון נווטים. בינואר 1952 הוחלף שמה של כנף האימונים האוויריים ל-בית הספר לטיסה (ביס"ט) 12. בנימין בונה (בעבר טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי) היה מפקד הבסיס וגדעון שוחט המדריך הראשי (חבר קיבוץ כפר גלעדי וטייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי בעבר). סגל מחנה בית הספר מנה בשנת 1949 כעשרים איש, כולל מחלקת הבינוי.

סא"ל (מיל') יוסי עופר שסיים את הכשרתו כטייס בקורס מספר 1, תאר בספרו את חוויותיו: "הגעתי לבסיס 'אלון', לאחר ששרתתי כלוחם בחטיבת גולני. התקבלתי בסבר פנים יפות ובחמימות על ידי סגל אנשי הבסיס, ואז הבנתי שדרכי להיות טייס מתחילה בקורס פיקוד קרבי, אותו חייב כל פרח טיס לעבור כחלק מההכשרה להפוך ללוחם." כך סיפר יוסי עופר.  הוא לא הסכים לקבל את אי-ההתחשבות בעברו כלוחם, והחליט לא להשתתף בקורס הפיקוד הצבאי. לכן נקרא פרח הטיס הסורר לברור אצל מפקד הבסיס.

"לאחר שסיפרתי לבונה (מפקד הבסיס) את קורות חיי ואת חלקי כלוחם בחטיבת גולני במלחמת השחרור, התייחס מפקדי בקלילות לכל עניין עזיבתי את קורס הפיקוד הקרבי, שהתקיים בשדה הרצליה, והבהיר לי שגורלי והמשך מעמדי כפרח טיס אינם נתונים בידיו, כי אם בידי דן טולקובסקי הממונה על ההדרכה. עד מהרה התייצבתי במטה הראשי ביפו, בפני דן טולקובסקי. שלא כמו בונה, טולקובסקי לא הקל כלל במעשיי וראה בהם סירוב למלא פקודה. 'היום אתה מסרב לצעוד, מחר תסרב להפציץ...' הרהר בקול רם.

"היה לי קשה להתמודד עם אישיותו הדומיננטית. הרגשתי כאילו אני הולך ומתכווץ בנוכחותו מרגע לרגע, הסמקתי, גמגמתי, ניסיתי להסביר לו שבשום אופן אין לראות במעשיי סירוב למלא פקודה. ציינתי בפניו שאני בוגר קורס מ"כים חי"ר, ומלמלתי גם חצי דבר על התנסותי בלוחמת קרקע בקרבות מלחמת השחרור. לא התרשמתי שדבריי מצליחים לשכנע את המפקד. טולקובסקי נראה לי מאד לא מרוצה, אבל למרות זאת דחה את ההחלטה הסופית בענייני." סיפר עופר בהרחבה על קשיי המעבר מחטיבת גולני לקורס הטיס.

כעבור ימים אחדים נקרא  פרח הטיס עופר להתייצב בפני לסלי שגֶם, (ממתנדבי חו"ל שנשאר בארץ לאחר מלחמת העצמאות) והיה סגנו של טולקובסקי. האיש לא ידע עברית לכן נעזר ביצחק סלע ( טייס תובלה בעבר טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי) שהיה אז עוזרו של שגם לענייני הדרכה באוויר ושימש כמתורגמן. "הראיון היה קצר, ובסופו שאל אותי שגֶם אם אינני רוצה להיות פרח טיס. 'בוודאי שאני רוצה, אין דבר שארצה בו יותר' ענה עופר. הוחלט כי עופר ימשיך בקורס הטיס ובזמן שחבריו עוברים הכשרה קרבית ישמש עופר כעוזר לרב-סמל חיים בן-ישראל האחראי על מחלקת התשלומים של הבסיס.

בקיץ 1949 הבסיס בסירקין לא היה מוכן עדיין לקלוט את פרחי הטיס, וחניכי הקורס הקרבי נשארו לפי שעה במחנה דוֹרָה (ליד נתניה), וצורפו לקורס מדריכי ספורט. לעיתים נסע בונה, מפקד הבסיס לנתניה, לבקר את פרחי הטיס שעתידים היו להגיע לבסיסו. באחד הביקורים האלה הזמין את עופר להצטרף אליו. "שמחתי להתרווח במכונית האמריקנית של המפקד." נזכר עופר, "בקרבת מחנה דוֹרָה ראינו טור ארוך של פרחי טיס חוזרים מריצת שדה, בין אחרוני הרצים השתרך בקושי בני פלד. רגליו היו פצועות וחבושות, פניו הביעו סבל, כולו מיוזע, ממשיך בעקשנות בריצה. בונה, שהכיר את פלד עוד מטייסת המסרשמיט 101 בה שימש  מכונאי, הציע לאסוף אותו במכוניתו. בני פלד סרב והמשיך בריצה. בונה הביט אחריו בהתפעלות. "ראה איזה גבר," מלמל, "הוא יהיה פעם מפקד חיל האוויר." אמר בונה. נבואה שהתגשמה, כידוע.

בחודש אוקטובר 1949 התקבצו פרחי הטיס בבסיס סירקין. הם עמדו בתור לקבל את משכורתם. "בין אלה שהיוו את הגרעין לקורס מספר 1 זיהיתי פנים מוכרות. היה זה צבי לייבוביץ' (לבון) שאותו הכרתי במחנה העבודה במגדבורג (עופר ולבון הם ניצולי שואה). למרות תפקידי כפקיד תשלומים, אכלתי בחדר האוכל של פרחי הטיס, והרגשתי כאחד מהם. הטבח הראשי היה אבריימל, זקן חביב בעל עיני תכלת בולטות, רזה וכולו עור ועצמות. את מיטב שנותיו בילה כטבח באוניות צי הסוחר, ועיקר מזונו היה ספירט נקי. עד היום מהדהד באזני קולו הצרוד כשהוא קורא דרך אשנב ההגשה: 'שתי ביצים. טייס.' לא ייאמן, הכוונה גם אלי. הייתה זו הרגשה נהדרת, בעיני אבריימל לפחות, אני כבר אחד מהם. הרגשתי הרגשת שייכות. מחנה סירקין היה ביתי. כעבור ימים אחדים התחלנו את הכשרתנו כטייסים." כך תאר עופר את שגרת החיים שנה הראשונה לקום המדינה.



צילום למזכרת של חניכי קורס טייס בבסיס סירקין לפני שני מטוסי הרוורד של ביה"ס לטיסה

קורס טיס מס' 16 היה האחרון שסיים את הכשרתו ובוגריו נענדו כנפי טיס בסירקין. בחודש מרץ 1955 עבר בית הספר לטיסה לבסיס עקרון (תל-נוף), שם החלו את אימוניהם פרחי הטיס של קורס מס' 17. בשש השנים 1949-1955 הוכשרו בבסיס סירקין 190 טייסים.
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים