נכתב ע"י מאיר אמיתי. הופיע במקור בספר "עד 124" ,1990. באישור המחבר.

שיגרת המרדפים "נשברה" בחודש דצמבר 1968 על ידי שני מבצעי פשיטה מעבר לגבול. במבצע הראשון חדרו 11 ממסוקי טייסת 124  לדרום ירדן, 55 ק"מ מזרחית לגבול. הפעולה היתה תגובה להמשך הטרדת מפעלי ים-המלח והישובים בערבה על ידי המחבלים שחדרו מירדן, או מחבלים שירו מהשטח הירדני. כמטרות נבחרו שני גשרים - גשר קשתות עליו עוברת מסילת הברזל החיגז'ית, כדי לנתק מעמאן את העיר מען, מפעל הפוספטים בראס-א-נקב וכל האיזור מדרום; וגשר כביש ,כשמונה קילומטר דרומית לגשר הרכבת, אחד מבין הגשרים הרבים הפזורים לאורך כביש עמאן - מען.

בניגוד לגשר הרכבת, פיצוץ גשר הכביש לא יכל למנוע את המשך התנועה בציר, מכיוון שניתן היה לנוע גם בתוך הוואדי מעליו התנשא הגשר. יחידת הצבא הקרובה ביותר -- כיתת שוטרים צבאיים- נמצאה במרחק כ-25 ק"מ מצפון לגשר הרכבת. בכרך, ב"50 ק"מ צפונית לגשר הרכבת, נמצאה מפקדת גדוד משלוח סעודי ופלוגת חי"ר וכיתת תול"ר של הגדוד. ההערכה היתה, שיתכן והגשרים עצמם מאובטחים על ידי שניים עד שלושה שומרים בכל גשר. כמו כן הוערך שיתכן ובמאהלי הבדואים הסמוכים נמצא נשק קל. איום נוסף היתה תחנת המכ"ם במזר שאוישה על ידי כוח מצרי.

על כוחות מחטיבת הצנחנים 35 (מונחתים ממסוקי הטייסת), הוטל לתפוס את הגשרים ולכוון מסוקים נוספים של הטייסת נושאי מטענים לפיצוץ הגשרים. במקביל הוטל על זוג מסוקים לבצע פטרולים אלימים לאורך הכביש, כדי למנוע מכלי רכב להתקרב לגשרי הכביש.

ההחלטה על ביצוע המבצע התקבלה רק במוצאי שבת ה-30 בנובמבר 1968. הפקודה הורדה עוד באותו לילה, אך הצוותים לא הוזעקו מביתם וההכנות בוצעו בזמן הקצר שנותר, במשך יום ראשון. ההתראה הקצרה חייבה אלתורים ובחלק מהנושאים ההכנות לא היו יסודיות. החומר המודיעיני שסופק מאמ"ן לא היה מספק. עד ליציאה לא היה ברור אם נמצאים שומרים באיזור הגשרים, ולחלק מהנתיב לא היתה תצ"א מוכנה. לפיכך, היה על הנווטים, או טייסי המשנה להתבסס על קריאת מפה ולהפגין רמת ניווט גבוהה. למרות הזמן הקצר בוצעו שינויי סד"כ רבים שפגעו בהכנות וזמן רב בוזבז על תדריכים והצגת התוכניות, במקום לבצע תדריך אחד. מנגד בנושא הובלת מטעני החבלה היתה הטייסת מוכנה, כיוון שהתאמנה בנושא שבוע קודם. למרות הזמן קצר בוצע סיור מקדים בראש האוויר (עליו פיקד פטרון), בגבעת צפית שהוכיח את עצמו. מאחר שהתכנון והמטרות היו ידועים, בוצעה פגישת תיאום בלבד עם מפקדי הצנחנים.

לאחר תדלוק בגבעת צפית יצאו המסוקים למשימתם. רוב המסוקים חסרו עדיין אורות מבנה, ורוב הטיסות היו בבודדים. הבקרים לא חדלו לשאול שאלות מסגירות. כמו, למשל, לאן טסים. במהלך הטיסה ליעדים התברר עד כמה המידע המודיעיני היה לקוי. מספר הנקודות המוארות והמאוישות לאורך הדרך היה גדול בהרבה מהמדווח. עם ההתקרבות לגשרים התברר, שגם התנועה על הכביש עמאן -- מען גדולה בהרבה מהמדווח. להערכת צ'יטה פי ארבעה. ההחלטה להנחית את הכוחות במרחק שניים עד ארבעה קילומטר התגלתה לכן כנכונה. באם הכוחות היו מונחתים בסמוך לגשרים היתה נחשפת הפעולה מוקדם מהרצוי. ב"20.00 נחתו המסוקים. אולם, צ'יטה-משה ב.- ניסו ורפפורט-הדרי-בן-נון הנחיתו בטעות את 4ו הלוחמים בפיקוד מג"ד 890, סא"ל דן שומרון, במרחק גדול מהמתוכנן מגשר הכביש. הכוח הזדהה במהירות, אך הגיע לגשר הכביש רק ב-21.40. מור-בן-פרץ-גלם הנחיתו כמתוכנן את שמונת הלוחמים בפיקוד מג"ד הנח"ל המוצנח. הכוח נע לעבר גשר הרכבת ותפס אותו.

בעוד הכוחות פועלים בשני הגשרים, ביצעו שני מסוקי החסימה אמנעות - בפעם הראשונה ירי ממסוק ישראלי בלילה. לוי-גרין-אספיר פעלו מצפון לגשר הכביש וגולן-מרדכי ב.-נדב-אסף פעלו מדרום לכביש. הפטרול בוצע במרחק 5—10 ק"מ מהגשר. בתחילת הירי קפאו המכונאים המוטסים ששימשו כמקלענים, כיוון שלא היו מצויידים בלבוש חם, לו היו זקוקים בלילה החורפי והקר, כשאחת מהדלתות הראשיות של תא הנוסעים פתוחה. גם קסדות המגן שחבשו לא התאימו לביצוע המשימה. הן חסרו משקף להגנה על העיניים כנגד הרוח ורסיסים. חסרונו של מפסק שידור להפעלה באמצעות הרגל, שעדיין לא הותקן למרות שעבר את שלב התכנון, הפריע אף הוא. יעילות הירי מהמסוק היתה חלקית. הלילה היה עם חצי ירח וגם ללא אורות כלי הרכב, ניתן היה להבחין בכלי הרכב. אולם, לעיתים בעת שהרי בוצע כלפי חזית כלי הרכב, חשבו הנהגים שהירי מבוצע על ידי מארב קרקעי ובמקום לעצור כיבו את אורות כלי רכבם, הגבירו מהירות ונסו מהמקום. בנוסף לירי נחתו המסוקים על הכביש ופיזרו עליו מסמרים. המסמרים לא היו יעילים. הם לא חסמו את דרכם של כלי הרכב. כלי הרכב לא נאלצו אפילו להאט את מהירותם. הצורך לנחות כדי לפזר את המסמרים סיכן את אחד המסוקים. בעת חנייתו על הכביש התקרבו לעברו כלי רכב. הלקח המידי של צ'יטה מהאירוע היה בצורך לפתח אמצעי שיאפשר פיזור מסמרים מהאוויר. אש המקלעים עצרה חלק מכלי הרכב רק במרחק חמישה ק"מ מהגשר. כלקח המליץ צ'יטה לבצע את האמנעות במרחק של 5 ק"מ מהיעד. מאש המסוקים נהרגו שני אזרחים וארבעה נפצעו (שלושה סעודים וירדני). ארבע משאיות ושני כלי רכב קלים הושמדו. בשלב מסויים הוזנקו מראש אוויר שני מסוקים, כדי לסייע באמנעות, אך הם הוחזרו עוד בהיותם בדרך ליעדים.

שלושה מסוקים הטיסו את מטעני החבלה: חצרוני-מנחם א.- גבט, לגשר הרכבת. ברוס-שפירא מ.-גוטמן והס-ביקו-חזון לגשר הכביש. במהלך הטיסה חלפו מעל כלי הרכב שנעצרו בעקבות הירי מהמסוקים. היתה זו חליפה מסוכנת. באם היתה נפתחת אש מאחד מכלי הרכב, היו יכולים המסוקים העמוסים בחומר נפץ להיפגע בקלות. צ'יטה סבר שכוחות הקרקע היו צריכים להתריע על כך, כדי שהצוותים ישנו כיוון, שינוי שנדרש בכל מקרה בגלל כיוון הרוח. הרוח היתה דרומית מזרחית, ואילו רוב סימוני ההנחתה היו צפוניים. בעקבות תקלה באחד מהמסוקים נושאי מטעני החבלה, היה חשש שלא יוכל להגיע לייעדו. מסוק נוסף הוזנק מראש האוויר, אך הצוות הסתדר והמסוק הוחזר.
פיצוץ גשר הרכבת עוכב עד להתארגנות כוח שומרון, כדי למנוע גילוי מוקדם. ב-21.56, 16 דקות לאחר הגעת כוח שומרון, פוצץ גשר הרכבת. כעבור ארבע דקות פוצץ גשר הכביש. הכוחות נעו לעבר נקודות האיסוף, במרחק קילומטר וחצי מהיעדים ופונו מ-22.20 --22.50. קרנ"ז-הררי-רני פינו את כוח מג"ד 50. פריד-עינב-כהן וברנש-דב פ.-פפו פינו את כוח שומרון. עם הפינוי נאלץ להיפרד משומרון נהג אחד מכלי הרכב שנסו מכלי רכבם בעקבות ירי המסוקים. אלא, שבניגוד לאחרים הוא הגיע משום מה לכוח שומרון ונצמד למג"ד מאותו רגע ועד הפינוי... אז נאלץ להסתדר בכוחות עצמו... לדעת צ'יטה את הפינוי היו צריכים לבצע מסוקי האמנעה, כיוון שצוותיהם כבר הכירו את האיזור, הם נשאו פחות דלק, יכלו לקחת מטען רב יותר והיה נחסך סיכון צוותים נוספים. בגבעת צפית נמצא בכוננות פינוי גם מסוק סופר-פרלון, למקרה ויהיו בעיות בעת הפינוי. אך הכוחות התפנו ללא בעיות ונחתו בשלום בראש האוויר.

כוחות הלגיון ומפעילי המכ"ם המצרי הבחינו במסוקים, אך חיילי הלגיון הירדני חשבו שמדובר בפעולה נוספת כנגד ריכוזי מחבלים. מפעילי המכ"ם חשבו, שהיעד מפעל הפוספטים באל-חמס. רק למחרת, בשעות הצהריים, אותרו מוקדי הפיצוצים והאיזור נחסם. בגשר הכביש נבקעו שני חורים בקוטר חמישה וחצי מטר. הוא הפך לבלתי עביר, אך, כאמור, ניתן היה לעקוף אותו בקלות. בגשר הרכבת  הנזק היה כבד יותר. חלק מהיסודות נהרסו, הקשתות נהרסו ונפערו שני חורים. האחד בקוטר ארבעה מטר והשני בקוטר חמישה מטר.

צ'יטה סיכם:

במבצע זה נשברו כמה שיאים:
פעולה בהיקף כזה בהתרעה קצרה
הפעלת תקיפת מכוניות מהליקופטר והנחת מטענים
פעולה בהיקף כזה של 11 הליקופטרים בעומק שלך 60 ק"מ בלילה בוצעה לראשונה בטייסת. כל המשימות שהופעלו בוצעו  ללא תקלות ברמת ביצוע נאה.

הצנחנים: (נכתב ע"י רן בג)



השנה היא 1968...מלחמת ההתשה בגזרות השונות במלוא עוזה. אנו הצנחנים מפונקים בפעילותנו באותם מבצעים מיוחדים שמוצאים אותנו עם בוקר חזרה בארץ. באוקטובר ביצעה סיירת צנחנים את מבצע נאג' חמאדי בפיקודו של מתן וילנאי. מספר לוחמים חדרו למצרים לטווח מאות קילומטרים והסבו נזק של ממש לתחנת הכוח נאג חמדי. באותו לילה ביצע גם חה"א מספר פעולות באותם הטווחים על מנת להבהיר למצרים "שידו הארוכה של צה"ל " תגיע לכל מקום.

חודש לאחר מכן הגיע תורנו. גדוד הנח"ל המוצנח וכן גד' 890 של אותה החטיבה.

באותה תקופה , במקביל למלחמת ההתשה בתעלה התבצעו גם פעילויות מול ירדן עקב הפגזות ישובים בעמק הירדן ובבקעה. המטה הכללי החליט לצאת לפעולה משולבת בירדן ע"מ ללמד אותם לקח...המטרות היו על כביש הבקעה הירדנית ההולך מעקבה ועד רבת עמון. נבחרו שני גשרים. האחד על הכביש עצמו והשני על מסילת הברזל שנמשכה מקביל לכביש. הכוחות העיקריים שנקבעו לביצוע היו כזכור גדוד 50 –הנח"ל המוצנח וגדוד 890.

צימל – מג"ד הנח"ל המוצנח – החליט להרכיב נבחרת לביצוע זה. שני מפקדי פלוגות,שלושה לוחמים מפל' החבלה החטיבתית חובש קשר וזהו...

אני באותה תקופה הייתי עם הפלוגה שלי במטווחי אולגה , ממש בתחילת אימוני המסלול שלהם. במהלך הלילה הגיע אלי רץ מהגדוד עם הודעה להיות ב-0800 בבוקר לקב' פקודות בתל –נוף. הגעתי כאמור, היו שם כל שאר משתתפי המבצע . צימל – אריה צידון -למשימת גשר המסילה ודן שומרון למשימת גשר הכביש. רפול נתן את פקודת המבצע...הכל היה ברור ופשוט...יצאנו לכביש בתוך הבסיס ותרגלנו מעט תנועה מאובטחת והלכנו לאכול צהרים. אחה"צ נפגשנו בטייסת מסוקי הבל -205 שזה היה אחד ממבצעיו הראשונים מעבר לגבול...קיימנו תדריך אחרון עם הטייסים והמראנו לשטח כינוס באזור ים המלח. לקראת ערב הגיע הרמטכ"ל חיים בר-לב עבר מאחד לשני ולחץ את ידו...הרגשנו מאוד חגיגי...עם רדת החשיכה המראנו שלושה מסוקים. האחד עם כוחות הנח"ל המוצנח למסילה ושני אחרים עם 890 לגשר הכביש. במקביל המריאו עוד שני מסוקים עם לוחמי סיירת צנחנים לשמש חסימה מוטסת צפונית ודרומית לאזור הפעולה שלנו.

הטיסה עברה ללא אירועים מיוחדים. נחתנו ממזרח לכביש שעל פי הידוע לנו יש לנו ללכת כשני ק"מ צפונה להגיע לגשר מסילת הברזל. מיד עם הנחיתה התברר לנו שאנו מאוד קרובים לכביש וכנראה הרבה יותר דרומה...החלה תנועה מהירה כאשר גשר המסילה מסרב להתגלות...החפ"ק בפיקוד רפול החל להאיץ בנו עד שבשלב מסויים הודיע שאם אנו לא מגיעים תוך זמן קצר עלינו להתארגן לפינוי ללא ביצוע. צימל הודיע שהגשר בטווח ראייה וכולנו עברנו לריצה מהירה ע"מ לנסות לסגור את הפער...

סופו של דבר – הגענו אכן לגשר, קיבלנו שם את המסוק הנוסף שהביא לנו את מטען החבלה והניח אותו על הגשר עצמו בשתי נקודות....הפעלנו במקביל לכוחות 890 מדרום לנו וחזרנו הביתה...

לא נותר אלא להצטלם למזכרת (אני השמאלי עם המאג...) לקרוא את עיתוני הבוקר –"כוחות פשיטה של צה"ל פוצצו הלילה שני גשרים בירדן" - ולחכות לפעולה הבאה...


 
התמונות באדיבות רן בג


 
 
לייבסיטי - בניית אתרים