נכתב ע"י אל"מ (מיל') יגאל בר שלום ז"ל.
עריכה: עודד מרום
פורסם לראשונה בחוברת 50 שנה למבצע קדש בהוצאת עמותת ח"א.
באדיבות עודד מרום
במהלך ההיסטוריה הארוכה של הלוחמה הימית  אירעו מקרים לא מעטים בהם ציים שלמים או אניות מערכה  חמקו ונעלמו במרחבי הים הפתוח או לחופי מקלט של מדינה שלישית שלא היתה מעורבת בסכסוך הצבאי.

דבר דומה אירע לצי המצרי שבים סוף באוקטובר 1956. עם פרוץ הקרבות בסיני ופלישת צרפת ובריטניה לפורט סעיד במקביל למבצע "קדש", מצא הצי המצרי את עצמו חשוף למתקפות אפשריות של חילות האויר של בריטניה, צרפת וישראל.


היה זה רק טבעי שבעוד שכוחות לוחמים מחטיבה 9 וחטיבת הצנחנים התחרו ביניהם מי יגיע ראשון לשארם-א-שייח, חמק לו הצי המצרי מנמל גרדקה שבחוף המצרי של ים סוף ונעלם. ההשערה היתה שהאוניות המצריות מצאו להן מקלט אי שם בחופי סעודיה שלא היתה מעורבת בלחימה.

המשימה לנסות למצוא ולאתר את הצי המצרי בים סוף הוטלה על טייסת המוסקיטו ברמת דוד שהיתה תחת פקודו של יחזקאל סומך. מפקד הטייסת הטיל את המשימה על סג"מ יצחק (פוקסי) פוקס ז"ל ונקבע שאהיה הנווט בטיסה זו.



בפקודת המשימה נקבע שיש לבצע סיור ראייה בגובה נמוך על יד מטוס מוסקיטו יחיד ללא מלווים. ההנחה היתה שיהיה קשה לאויב לאתר מטוס מוסקיטו בודד ולכן אף שהיו לחיל האויר בעת מבצע "קדש" מטוסי סילון מסוג מטאור, אורגן ומיסטר הוטלה המשימה על מטוס המוסקיטו הישן. סיבה נוספת היתה הטווח הגדול של המטוס בגובה נמוך. העובדה שהמטוס היה דו-מנועי ועם שני אנשי צוות: טייס ונווט, היה בה יתרון כשיוצאים לחפש צי אוניות אי שם בחופי סעודיה בים סוף .

הנתיב שנקבע לטיסה הביא בחשבון ששארם-א-שייח עדיין לא היתה  בידנו ולמצרים היו תותחי נ"מ והרבה נשק קל באזור. נקבע שנטוס עד אילת ולאחר מכן נמשיך דרומה תוך שאנו עוקפים את אזורי הקרבות בדרום סיני וטסים דרך סעודיה שכאמור לא היתה מעורבת במבצע "קדש" אך מבחינתנו היתה עדיין מדינת אויב.

הפגישה עם פוקסי היתה משמחת. פוקסי סיים זה מכבר את שרותו הסדיר בחיל האויר והיה כבר בשירות  מילואים אע"פ שטרם חלפה שנה מאז נענדו לו כנפי הטייס במסדר כנפיים של קורס 13. לכן היה עדיין בדרגת סג"מ, מה שכמובן לא הפריע לו להטיס במומחיות רבה את מטוס המוסקיטו הישן בעל שני מנועי הבוכנה. (היו מספר קורסי טיס באותה תקופה שבוגריהם לא נדרשו לחתום לשרות קבע).

טיסה עם פוקסי היתה תמיד חוויה נעימה. השילוב של רמה מקצועית גבוהה עם מזג טוב, שלווה וקור רוח בכל מצב וחיוכו המתמיד של פוקסי הבטיחו שזו תהיה טיסה נעימה. גם ההוראה המפורשת בפקודה לטוס בגובה נמוך ועם פוקסי כטייס וכמפקד המטוס הבטיחה חוויה מרתקת.

משקבלנו את פקודת המשימה ממפקד הטייסת יחזקאל סומך, התחלנו בביצוע הכנות לטיסה. לימוד המפה ופני הקרקע, חשובי דלק מדוקדקים וכל הכרוך ביציאה לגיחה מבצעית מעל שטח אויב.

בשעה היעודה המראנו מבסיס רמת דוד לאילת ומשם המשכנו דרומה, חדרנו לשטח סעודיה בגובה נמוך, בתוך נוף בראשית, ומשם בכוון דרום מזרח לאורך החוף הסעודי. מזג האוויר היה בהיר ויפה. הנוף ממש מדהים. הבדלי הגוונים בין היבשה לבין הים היו חדים יותר ועזים יותר מהגוונים להם היינו רגילים בארץ ופוקסי לא חדל מלהתפעם.
החוף הסעודי המפותל הציב אתגר לטיסה בגובה נמוך. פוקסי לא וויתר ולא עשה הנחות לעצמו. הוא  הצמיד את המוסקיטו לקרקע ןעקב אחרי פיתולי החוף הסעודי, תוך שהוא מפליא להשתמש בכל כישורי הטיסה שלו.

לאחר טיסה ממושכת בגובה נמוך לאורך החוף הסעודי המפותל, כאשר פוקסי ואני סורקים כל הזמן את קו החוף ואת הים בחיפוש אחר אוניות המלחמה, נגלה לפנינו לפתע הצי המצרי עוגן לו לבטח בחוף הסעודי, בנמל מסחרי הנמצא בתוך מפרץ טבעי מוקף איים זעירים והקרוי  Yanbu. הנמל נמצא כ-300 ק"מ צפונית לעיר הקדושה ג"דה שבסעודיה וכ-150 ק"מ מערבה מהעיר הקדושה מדינה.



ההפתעה היתה רבה הן לנו והן למצרים. החלה התרוצצות רבתי על סיפוני האוניות, כאשר המוסקיטו שטס כמעט בין תורני הספינות המצריות,חולף על פני הצי, מבצע פנייה לכוון מזרח, נצמד לקרקע וחומק בין הדיונות של המדבר הסעודי ואחר כך פונה לכוון צפון מערב והביתה.

טסנו לאילת, תוך שאנו מקפידים שלא  לחצות את גבול ירדן שלא היתה מעורבת  בלחימה, ומשם בטיסה רגילה לבסיס ברמת דוד. לאחר טיסה ממושכת של למעלה מארבע שעות מאז המראנו, נחתנו בבסיס עם המידע המבוקש. מצאנו את הצי המצרי בים סוף.

ב-12.3.2006, במלאת חמישים שנה לסיום קורס טיס מס' 13 נערך בבית חיל האויר טקס הענקת כנפי זהב. משפחתו של יצחק פוקס (פוקסי) ז"ל שנספה באסון מטוס אל על באמסטרדם, קיבלה את הכנפיים.



 
לייבסיטי - בניית אתרים