ראיון עם סא"ל (מיל') אלישע גל און (ג'וליאן)
ראיין וערך: עודד מרום
באחד מימי יולי 1955 קבלנו הוראה סודית לאפֵס בעצמנו את המצפנים בשני מטוסים, ולא למסור דבר לאיש. זה היה נוהל חריג מאחר והמכונאים נהגו לטפל באיפוס המכשירים. לאחר האיפוס, התייצבנו, כל אחד לחוד, לתדריכים נפרדים לשתי טיסות סודיות ביותר. על יגאל הוטל לטוס לחבניה שליד בגדד ועלי הוטל לטוס לנווה-סיווה, הרחק במדבר המערבי ליד הגבול הלובי. הטייס היה סרן שמואל בבלי ואני הנווט בדרגת סגן, פחות משנה וחצי לאחר קבלת כנפיים. היחידים שהשתתפו בתדריכים היו צוותי האוויר והמתדרך מענף אוויר/3 (ענף מבצעים). מלבד המטרה והנתיב, קיבלנו הוראה לטוס במדים ולא בסרבל טיסה וכל אחד קיבל חמש מטבעות זהב בריטיות, אלה נועדו למקרה שנצטרך לנחות נחיתת חרום במדבר. המטוס היה, כאמור, מוסקיטו דגם 16 שנועד לבצע צילום אנכי מגובה רב. למטוס לא היה כל חימוש, את מקום התותחים תפס חרטום מפלסטיק וזכוכית שקופים, כדי שהנווט יוכל לנווט את המטוס כאשר הוא כורע על ברכיו בחרטום.

ב-29 ביולי 1955 המראנו למשימה מבסיס חצור. התכנון היה לטוס לאורך נתיבי התעופה הבינלאומיים עד לפנייה לכיוון החוף המצרי בגובה 20 אלף רגל, שהיה גובה מקובל למטוסי נוסעים אזרחים. חלקה הראשון של הטיסה היה מעל הים ולקראת חציית החוף המצרי ביצעתי ניווט שהיה שילוב של הזדהות לפי החוף, ניווט מרשם לפי משואות רדיו, וקביעת הסחיפה על פי מד סחיפה פרימיטיבי שהיה מותקן ברצפת תא הטייס, לפני מושב הנווט. לאחר הפנייה לכיוון החוף טיפסנו לגובה 30,000 אלף רגל וחצינו חוף במרסא-מטרוח, ומשם הינו צריכים לטוס בנתיב ישר לנווה-סיווה. כל הניווט בקטע זה התבסס על מד סחיפה, מותנה כמובן באפשרות לזהות עצמים: מעל הים, קצף של גלים או אנייה, ומעל היבשה כל עצם נייח. באזור שרר אובך די כבד ולא היתה לי כל אפשרות לזהות עצמים, הניווט היה לפי התכנון המקורי ולפי חוש בלבד. המרחק בין מרסא-מטרוח לנווה-סיווה על הנתיב המתוכנן הוא כ-160 מיל ימי. אימצתי את עינַי בניסיון לזהות פרטים על הקרקע כדי למדוד את הסחיפה ולדייק בנתיב הארוך מעל השטח השומם, אולם האובך והחדגוניות של המדבר האינסופי מנעו ממני להזדהות על הנתיב, כך חלפו הדקות והמשכנו לשמור כיוון כשהדאגה באשר למיקומנו הולכת וגוברת עם כל דקה שעוברת. כל המאמצים לזהות פרט ואפילו הקטן ביותר לא צלחו מגובה זה של 30,000 רגל ובתנאי האובך. הזמן חלף עד שפתאום הבחנתי בצד שמאל מלפנים באזור כהה ההולך ומתקרב אלינו בתוך האובך הכבד. תוך מספר דקות מצאתי שאנחנו מעל כתם גדול שחור, מלבדו לא יכולתי לזהות דבר במדבר תחתינו. בחיפוש זריז במפה הבנתי שסטינו שמאלה למרחק לא קטן. היה נראה לי שאנחנו על גבול שקע קטרה.


איור:עודד מרום

כנראה שבגלל רוח מערבית חזקה מזו שנמסרה לנו בתחזית בזמן היציאה מצאנו עצמנו שמאלה מן הנתיב. בעיון חוזר במפה סיכמתי לעצמי כי אמנם הזיהוי של מיקומנו נכון, השקע בלט בשטח בגלל צבעו השחור, בנגוד לצבע המדבר הבהיר סביבו. אנחנו ליד שקע קטרה, אם אמנם כך, אנחנו במצב גרוע, אמרתי לעצמי, היינו כ-20 מייל ימי מזרחית מהנתיב וכ-50 מייל ימי מן המטרה. כאן צריך תיקון חזק לנתיב. בחישוב מהיר שעשיתי מצאתי שמנקודת הזיהוי בשקע קטרה עד המטרה נותרו לנו לטוס עוד כ-15 דקות. ביצענו תיקון כיוון לנתיב וטסנו רק על פי כיוון וזמן לפי הרוח החדשה שמצאנו (על פי נקודת הזיהוי ליד שקע קטרה). גם בקטע האחרון לא היתה לי אפשרות לבחון את מיקומנו לפי נקודות זיהוי על הקרקע. כרעתי על ברכי בתא הצפוף שבחרטום המטוס, מתוח וצופה קדימה בדאגה. להפתעתי, כעבור כרבע שעה ראיתי לפנינו את נווה-סיווה, למזלנו לא היה כמעט אובך בסביבת המטרה.

ביצענו את המשימה וצילמנו רצף אנכי של כל העיירה וחזרנו הביתה. הטיסה נמשכה חמש שעות ו-35 דקות. לאורך הנתיב בתוך שטח מצרים, כשעה ו-40 דקות, ביליתי על הברכיים, ספק מנסה לאתר את מקומי וספק מתפלל שאצליח. כל הטיסה היתה, כמובן, ללא דיחוס. מיד אחרי הנחיתה תיחקר אותי אישית בארבע עיניים מפקד חיל האוויר, האלוף דן טולקובסקי ושאל אותי על כל פרטי הטיסה והצילום. את תוצאות עמלי ראיתי לאחר מספר חודשים: מפת צילום ענקית על קיר חדר המפענחים ביחידה לשרותי מודיעין. כעבור שנים אחדות נודעה לי מטרת הטיסה. על פי ידיעות מודיעיניות סברו בצה"ל שאסירי 'פרשת לבון' מוחזקים בבית סוהר בנווה-סיווה, והמטכ"ל החל בתכנון פשיטה על המקום על מנת לשחררם. אחרי מספר שנים נוספות נודע לי כי כלל לא היו שם ..."
 


סא"ל (מיל.) אלישע גלאון (ג'וליאן) עלה בשנת 1951 לישראל בגיל 19 מארה"ב והצטרף לגרעין 'הבונים' בקיבוץ גבע. לאחר שנת השלמה בעבודה כטרקטוריסט בקיבוץ אורים, הבין אלישע כי לא זו הדרך התנדב לקורס טיס (מס' 13) ממנו עבר לקורס נווטים 7 וסיים בהצלחה כנווט בפברואר 1954. לאחר קורס אימונים מבצעיים במטוסי 'מוסקיטו' בטייסת 110, הוצב כנווט מבצעי בגף מטוסי מוסקיטו לצילום בחצור. היה נווט ראשי בטייסת 115, מדריך בביה"ס לטיסה בתל-נוף, נווט בווטור NF בטייסת 119, קמב"ץ בתל-נוף, לאחר לימודים אקדמאים שימש מדריך ומפקד זרוע אוויר בפו"מ, ומפקד בסיס אל-עריש בשנים 1971-2.

סא"ל (מיל') גל-און הלך לעולמו ב-7 בינואר 2014.
לייבסיטי - בניית אתרים