נכתב ע"י סא"ל (מיל') נעם תמיר, טייס לשעבר בט.114
התמונות מהגיחה באדיבות נעם תמיר

חורף 1991‏-1992 בישראל היה הגשום ביותר מתחילת המדידות המטאורולוגיות שנמדדו בארץ ישראל מאז שנת 1870. בנוסף, חורף זה התאפיין בפרקי גשם ממושכים ורוויי משקעים, בשלג רב, ובקור עז.

מבחינת השלגים חורף 1992 היה יוצא דופן, כשתדירותם ועוצמתם של השלגים היו חסרי תקדים, ובפסגת החרמון נערמו עשרה (10) מטרים של שלג, ותנאי הגלישה החזיקו מעמד עד תחילת מאי..



החרמון המושלג- צילום מדלת צוות

זו גם הייתה הפעם האחרונה שסכר דגניה נפתח...ואפילו נעמי שמר התרגשה וכתבה את שירה המפורסם "הכל פתוח" !  ("...ראיתי את הסכר פתוח לרווחה, וכל שפעת המים נוהרת בשמחה....)


כתוצאה מהשלג הכבד שנערם, קריעתם של קווי אספקת חשמל בחרמון שהשלג כיסה אותם (מי ציפה לכזה שלג גבוה?), קושי בתפעול חתולי שלג בפריצת הדרכים למוצבי החרמון, ותקלות שהיו במערכות הגנרטורים של המוצבים, נותר מוצב "אסטרא א" עם גנרטור בודד פועל שאמור לספק  לבדו מאור, חימום , תקשורת ועוד למוצב האסטרטגי. גם יתר המוצבים סבלו מבעיות שונות.


חתול שלג מנסה לפרוץ דרך למוצבים (צילום מהגיחה)

יוצאים לדרך !

ביום שבת השני של חודש פברואר 1992 (8.2.92) נקראה טייסת 114 לדגל! הוטלה על הטייסת המשימה לנסות ולהעביר גנרטורים במתלה מטען למוצב אסטרא א. "המארז" כלל מכולה ובה גנרטורים, ציוד חשמל וכבלים ארוכים לחיבור המוצב לגנרטורים. סה"כ "חבילה" ששקלה כ- 5 טון.

בועז פלג היה אז מפקד הטייסת וקברניט הטיסה והוא שיבץ בנוסף אליו את דני שיפנבאור ז"ל (שנהרג באסון ברומניה ב- 2010) שהיה אז צעיר בטייסת כטייס משנה. רפי ברדה שובץ לתפקיד המכונאי המוטס ו...אני הצטרפתי לטיסה על מנת לראות קצת את הארץ מלמעלה...

בשבת בבוקר המראנו מוקדם צפונה עם יסעור 717 שהיה אמור להתמודד עם המשימה של מטען כבד כל כך, למקום גבוה כל כך (2000 מטר) בקור של מינוס 13מעלות בפסגת החרמון.... נבחר למשימה יסעור סדרה ז שהיה גם מצויד במערכות להגנתו – בכל זאת טסים ממש על הגבולות הסוריים והלבנוניים.

אחרי שבדרך ראינו איך כל המדינה מוצפת, זרימות מטורפות בנחלים, וכל הגבעות וההרים מכוסי שלג, נחתנו במחניים להתארגן על הביצוע. המכולה חיכתה כבר מוכנה, פיקוד צפון שלח את המומחים למתלה מטען, והבסיס העמיד באוזר וקשר לרשותנו.

המשימה הייתה פשוטה בהגדרתה – היסעור יעלה לריחוף, יחבר למתלה המטען את המכולה וקדימה לחרמון...

נשמע פשוט – כן , אבל... מתלה מטען של מכולה איננו משהו כל כך טריוויאלי וקונבנציונאלי, למסוק אין הרבה דלק ובחרמון תנאי מזג האוויר לא משהו (הפסגה רוב הזמן מכוסה למעט מרווחי זמן קצרים שמתנקה) וגם קור עוצמתי הגורם בתנאים מסוימים להתקרחות מסוכנת  על הלהבים של הרוטור...

פלג, שצפה בעיות (ובנושא הזה אין עליו כאחד שרואה הרבה קדימה), החליט שמחניים כנקודת הערכות לביצוע פחות מתאימה וצריך לדלג את כל האופרציה ל"גיבור" ליד קריית שמונה. אמר והנחה אותי לטפל...אז דיברתי עם מי שצריך וחיש קל יצאנו עם באוזר, הצוות הייעודי מהפיקוד שארגן את הציוד, יחידת המתלה מטען של הפיקוד וכבאית לגיבור.

אני נשארתי במחניים ובינתיים פלג ודני עלו לריחוף. התחברו למתלה ואז הסתבר שאפשר להמריא עם זה אך לא ניתן לעבור את מהירות 20-30 קשר כי זה מתלה מטען לא סימטרי. מתחת 20 קשר מפרפר ומעל 30 קשר מסתובב ונעמד לרוחב מה שיוצר התנגדות קשה לתנועת המסוק. הרוח באותו יום כ – 20 קשר ולפעמים יותר,  כך שבעצם גם אם ניסית להתקדם בעצם נשארת במקום.... צריכת הדלק עקב המשקל גבוהה  וזה אומר שלחרמון אפילו ליעף אחד לא יהיה אפשרות ובקושי רב הגיע המסוק ל"גיבור".

היה ברור כי הטכניקה תהיה להמריא מ"גיבור"  לנסות להיכנס ליעף הורדה  ומייד אח"כ לצלול ל"גיבור" כי הדלק אוטוטו נגמר...חשוב להבין שהטסת המסוק בתנאים הללו של מטען כבד לא סטנדרטי היא מורכבת מאוד, דורשת ריכוז גבוה, עבודת צוות מורכבת שבה מעורבים הקברניט המטיס את המסוק, טייס המשנה המבקר כל העת את הנתונים מפעיל מערכות ומשמש טייס בטחון, מכונאי מוטס/טייס נוסף הנמצא בקוקפיט עוקב אחרי הנתונים ומסייע לצוות ומכונאי מוטס השוכב ב"בור" ומדווח כל העת על מצב המטען ומתריע על חריגות ובעיות.

בזמן ההמתנה, היו שיחות אינסופיות למוצב כדי להבין מה מזג האוויר שמתוכן. הבננו שאחת לשעה נפתח חלון של כ- 10 דקות שבהן ההר מתנקה.  



בעז פלג (מימין)  ודני שיפנבאואר בתא הטייס מעל מרבדי השלג בגולן
 
המוצב הבין מה אנו רוצים, למדנו איך מערכת העננים עובדת, הבננו שיש לנו חלון קטן כל פעם וזה הזמן שאליו צריך לשפוט.
 
מי אמר דרמה ולא קיבל ?

מקבלים OK מההר, כל האופרציה נערכת, מתדלקים למקס, מרחפים מתחברים ויאללה קדימה.... מטפסים אט אט מגובה של קריית שמונה למרומי החרמון (טיסה של 15 דקות ברגיל לוקחת פה כמעט שעה...) מגיעים קרוב, אבל לא רואים אנשים. רגע, איפה להניח ביחס לאנטנות ?

פלג מזרז את אנשי המוצב לצאת החוצה. אחרי זמן שנראה כנצח, יוצאים שניים ואפילו מנסים לזרוק רימון עשן...כבר רואים את הנקודה ו...מעשה שטן -איך שנכנסים לפיינל נכנס ענן. הולכים סביב עם כל המשקל המטורף, הרבה עומס ולחץ בקוקפיט ובתא מטען, המטוס בקושי סוחב אבל......חברה, זה יסעור! לא לשכוח. כלי עם נשמה מיוחדת שלא יאכזב אותנו, עוד סיבוב קטן וננסה שוב, כי הדלק לוחץ...

נכנסים ושוב...אוטוטו ו...הפעם נקי !  המסוק מתקדם ומנמיך לקראת עצירה לריחוף בגובה המשלב את הגובה הנדרש לריחוף יחד עם האורך של המטען שמתחת (גובה אותו אנו מכירים משלב הנפת המתלה) זאת לטובת הורדת המתלה מטען לקרקע ושחרורו.  אבל מי שטס מעל שלג מכיר שיש בעיה להעריך גובה ומרחק. הכל לבן...

ממש לפני שהמסוק נעצר לריחוף, רפי ברדה השוכב בבור מתלה המטען, מרגיש שהמכולה לדעתו תפגע בשלג, ומחליט לשחרר את המתלה כדי למנוע סיכון מהמסוק. המכולה נוחתת על השלג הרך ויוצאת לגלישה קצרה של כמה מטרים, למזלנו בכיוון הנכון ולמקום הנדרש...



האנטנות הן הדבר היחידי שרואים מהמוצב הקבור 10 מטר מתחת...המכולה ממוקמת ומכאן
תתחבר בכבלים למוצב. צריך להזהר כי כשהשלג ימס המכולה תשקע....

"הולכים סביב" (ביטול נחיתה וכניסה מחודשת) ומתארגנים לנחיתה לאסוף את הציוד של המתלה (רצועות בעיקר). החיילים השמחים שועטים למכולה...


חיילי המוצב ליד המכולה. הכתמים השחורים הם נסיונות לפתוח רימוני עשן

פלג נוחת לאסוף את הציוד של המתלה, אני קופץ לצלם וצריך לחזור כי ענן חדש נכנס, שלג מתחיל.


הענן הגיע והשלג מתחיל.

מחכים כמה דקות להתנקות הענן ו....ממריאים חזרה ל"גיבור" לפני שנגמר הדלק. בדרך "גיבור" כבר אפשר לעוף ב -120 קשר.


יש יסעור ויש שלג...
 
מכאן כבר הכל פשוט. מתדלקים וטסים הביתה.

שמחים ומאושרים נוחתים בתל נוף – 114 מובילי הלילה בפעם המי יודע כמה עשו את העבודה!
 
אפילוג...

בהמשך אותו שבוע ביצעה הטייסת הטסות נוספות של ציוד, לוחמים, מזון ועוד גנרטורים לחרמון.  "ביקרנו" במוצבים השונים - מוצב החרמון, מצפה שלגים ושוב באסטרא.

לטובת הטריויה -מה הכי חסר לחברה הנצורים במוצבים ? מסתבר שבעידן שקדם לאינטרנט והאייפון, מה שבעיקר רצו זה עיתונים, סיגריות ו...מיים לשתיה (המערכות ההופכות את הקרח למים לא עמדו בעומס)..

שוב ושוב הוכיחה טייסת מובילי הלילה שאין משימה שלא תבצע !



זו כבר תמונה מימינו אך מתאימה לסיפור....(צילום:יששכר רואס)
לייבסיטי - בניית אתרים