נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

פרטי המטוס:

דגם
:P-51D מוסטנג

יצרן:נורת' אמריקן,ארה"ב

פרטי האירוע:

סגן שלום רקיר הגיע לליין המוסטנג של טייסת הקרב הראשונה ברמת דוד, לטיסת אימון שגרתית ביום 3 באוגוסט 1951. הוא המריא במוסטנג 15, נסק לגובה 12,000 רגל ושם החליט שהוא בודק לאיזה מהירות מירבית מגיע המטוס. הוא הוריד את האף והכניס את המטוס לצלילה כשהוא משנה את זוית הפסיעה של להבי המדחף לפסיעה מירבית, ופותח את המנוע למכסימום.
 
כשחצה המטוס את המהירות המירבית, הוא נכנס ל "דחיסות" (Compressability). תופעה שבה זרימת האויר התפצלה מעל ומתחת להגאים, והגה הגובה של המוסטנג נשאר מחוץ לזרימת האויר. רקיר משך במוט ההיגוי  אך הגה הגובה של המטוס לא הגיב והמטוס נכנס לאדמה בזוית חדה והתרסק. רקיר נספה.

משחק ילדים שהסתיים בהתרסקות מטוס

הסיפור מאת מר איתן גוברין פורסם באתר בית התפוצות במסגרת תכנית הקשר הרב דורי (שנת 2016) בכתובת:  https://bit.ly/2soK4eW

חבורת ילדים למשחק סימני דרך בשדות משמר העמק. מהלך המשחק אמר שיש שתי קבוצות, אחת של בורחים שמסמנים חיצים וקבוצה שניה שעוקבת אחרי החיצים ומנסה לגלות את מקום מסתורם של הבורחים. אני הייתי בקבוצת הבורחים, הסתתרנו בשדה תירס וחיכינו לעוקבים שימצאו אותנו. לפתע ראינו מטוס צולל לעברנו, המטוס צלל ונכנס לתוך האדמה כ-50 מטר מאתנו. נפילת המטוס הייתה כה קרובה אלינו דבר שגרם לכל התחמושת, רסיסי המטוס ורגבי אדמה לעוף כפטריית ענק בדיוק מעלינו. נפילת המטוס כה קרוב אל קבוצת הילדים גרמה לזה שאף אחד מהילדים לא נפגע גופנית, אך הבהלה שאחזה בנו הייתה אדירה.

סיפורי המבוגרים לנו הילדים היו, שהטייס היה יכול לנטוש את המטוס בזמן ולהינצל, אך אז המטוס היה נופל בשטח הקיבוץ, דבר שיכול היה לגרום לנפגעים בנפש. בקיצור היללו את גבורתו של הטיס. לאחרונה נודע לי שהסיפור היה שונה לחלוטין. מצורפים בזאת קטעים מחומר שנכתב בנושא על ידי אהוד יונאי בספרו "עליונות אווירית" ומאיר שלו בספרו "פונטנלה":
 
1. טיסות ללא פיקוח בסופי שבוע, שבהן יכול כל טייס לקחת מטוס ולעשות כרצונו, היו רצחניות במיוחד. בבוקר שבת אחד החליט טייס צעיר, שלום רקיר שמו, "לעלות לגובה עשרים וחמישה אלף רגל, ומשם להיכנס לצלילה בכוח מלא כדי לראות לאיזו מהירות יוכל להגיע ועוד למשוך ברגע האחרון לפני שיכנס לקרקע" מספר הארי ברק. רקיר דיווח ברדיו לבסיס על התקדמותו ולפתע שמעו חבריו צווחה מקפיאת דם ולאחריה דממה. יחידת החיפושים מצאה את המטוס תקוע כמה מטרים בתוך הקרקע לא הרחק מהבסיס. לאחר שניסיונות להוציא את המטוס נכשלו, הורשתה משפחתו של רקיר להשאיר אותו קבור עם מטוסו במקום ולהקים מצבה מעליו."
 
 
2. "כך שכבנו בשדה גם ביום ההוא, כשנפל המטוס בשדות הכפר. כבן שמונה וחצי הייתי אז…כמה שניות עברו עד שהבינו העיניים שהנקודה החולפת מעליהן היא מטוס. כה גבוה עד שקולו לא נשמע."זה מוסטנג" אמרתי לה בגאווה……ולפתע, גבוה-גבוה, מעלינו ממש, היטה המטוס את כנפיו בפתאומיות שרק תקלה נוראה או החלטה נוראה יכולות לגרום. בבת אחת נעשה תכליתי מאוד: חש מטה-מטה אל האדמה, תחילה בקו וישר ואזי משַבְּלֵל מחלץ-פקקים ענקי, מהיר הרבה מעצמו, לו נפל נפילה חופשית.אניה צעקה וקמה והתחילה לרוץ….נשמעו צעקותיהם של אנשים בכפר…ומעל כולנו הצריחה ההחלטית, הלא-חדלה, של המטוס הצולל, שעתה שאף ארצה לא רק בכוח מנועו ובכוח האדמה, אלא גם ביתרים הלחים של העיניים המביטות בו ומושכות.ה"מוסטנג" נחבט בקרקע. פרח גדול של אש פרח ונבל באחת, מותיר רישום בהיר בעין ועשן שחור באויר…כשהגעתי למקום בנפילה, הייתי צריך להידחק בעד המעגל שכבר התכנס והצטופף סביב המכתש העשֵן שנפער באדמה. כדור האש כבר כבה, המטוס אוּכָּל כולו, זכר לא נשאר מהטייס."
 
3. רמי יבזורי  ממשמר העמק, ששנת לידתו זהה לזו של רקיר, רמי היה המבוגר הראשון שהגיע למקום דקות לאחר ההתרסקות. הוא מספר כי נמנע אסון גדול שעה שהמטוס התרסק סמוך לחבורת ילדים. אותה חבורה ממש חוותה 3 שנים קודם הפצצה של הקיבוץ על ידי מטוסים עיראקיים שהרגו 3 מחבריהם. לדברי רמי לטייס לא נותר זכר.לאחר מספר שנים הודיעו מהרבנות הצבאית לאנשי הקיבוץ כי הם יכולים לפרק את הקבר ולעבד את השדות מכיוון שיש לשלום קבר חדש. הדבר כמובן לא נעשה ביתר נוחות  לסיכום, אירוע נפילת המטוס ייזכר כאירוע טראומתי ומכונן לכל הילדים שחוו אותו, והשפיע על כולם בצורה זאת או אחרת.

תודתנו לגב' הגר דורון מתכנית הקשר הרב דורי של בית התפוצות על אישורה לפירסום הסיפור ב"מרקיע שחקים"

 

לייבסיטי - בניית אתרים