נכתב ע"י עודד מרום
עריכה ותוספות:אבינעם מיסניקוב
ב-03:30 לפנות בוקר, 31 באוקטובר 1956, פתחה המשחתת המצרית ״איברהים־אל-אוול״ בהפגזת נמל חיפה מטווח ששה מייל ימי. המשחתת המצרית התגלתה על מסכי המכ״מ של חיל הים ב-02:45, אך בשל פעילות ימית אמריקנית שנערכה באותו איזור(הגנה על ארבע אוניות אמריקניות, שהגיעו לחיפה כדי לפנות אזרחים אמריקניים מישראל), לא זוהתה המשחתת המצרית עד אשר פתחה בהפגזה.

220 פגזים שילחה המשחתת לעבר הנמל, אשר אמנם פגעו ברציף חיל הים ובאיזור המספנות, אך לא גרמו נזקים מהותיים. עם סיום ההפגזה פנתה המשחתת במלוא כוחה ובמהירות 27 קשר (כוח מנועים מלא) לכיוון ביירות שבצפון, מתוך חשש שהדרך למצרים ארוכה מדי, וספינות חיל הים הישראלי ומטוסי חיל האויר ישיגו אותה בדרכה הארוכה לאורך חופי ישראל. בדרכה צפונה, נתקלה איברהים־אל-אוול במשחתת הצרפתית ״קרסנט״, שעגנה במפרץ חיפה במשימת הגנה אווירית על איזור הנמל מפני מפציצים מצריים, לפי בקשת ראש ממשלת ישראל.

קצין הקישור הישראלי על המשחתת, רמי לונץ, קיבל הוראה מצבי קינן, ראש מחלקת מבצעים בחיל הים הישראלי לפתוח באש על המשחתת המצרית . לונץ העביר את השדר למפקד האניה  שפתחה באש לכיוון איברהים־אל-אוול, וירתה עליה בכינון ישיר  64 פגזים משני תותחים דו קניים בקליבר 127 מ"מ, כשהחלו נפילות הפגזים להתקרב לאניה, רב חובל המצרי, רס"ן רושדי תמאזין  השיט אותה בעקלתון וזו לא נפגעה. לבקשת חיל הים, בשעה 04:45 הוזנק  מעקרון מטוס ״דקוטה״ מטייסת 120 מצוייד בנורי תאורה אל עבר המשחתת. כן הועבר פ.מ. לטייסת 116 בעקרון להעמיד  בכוננות רביעית מטוסי מוסטנג . בשעה 05:30 הפגיזו המשחתות אילת ויפו את ה"איברהים אל אוול" במשך 10 דקות וכמה פגזים פגעו בירכתיה.

מאחר שטייסת 116 לא עמדה בזמנים, הועבר  פ.מ. של מחלקת אויר למבצעים של טייסת 113 בבסיס חצור, להכין ארבעה זוגות מטוסי אורגן  לתקיפת הפריגטה המצרית. הצוותים תודרכו בהתאם  אולם לאחר ההפגזה של משחתות חיל הים שהאטו את מהירותה , ירדה כמות המטוסים לזוג בלבד.



זוג אורגנים חמושים ברקטות T-10 בכוננות לתקיפה

ב-05:58 הוזנקו זוג האורגנים מחצור, מוטסים בידי המוביל סרן יעקב אגסי ומספר שתיים שלו, סגן דוד קישון. המטוסים  היו חמושים ברקטות חודרות שריון מדגם T-10 . הם הגיעו לזירה בשעה 06:15 ובמשך דקות  ארוכות ניסו הטייסים  לזהות את המשחתת המצרית מבין כלי השיט הרבים ששייטו באיזור. רק לאחר שמטוס ה״דקוטה״ ויחידת הבקרה של חיל הים בסטלה מאריס  זיהו אותה במרחק של כ-25 מייל מצפון מערב לעכו, ולאחר שהמשחתות הישראליות סימנו את עצמן בעזרת זיקוקים אדומים, החלה התקיפה האוירית.

אגסי נכנס ליעף תותחים, פתח באש ומטווח קצר שיגר את כל  16 הרקטות שנשא. קישון  נכנס אחריו שיגר גם הוא. הרקטות פגעו באניה המצרית  ועשן לבן סמיך החל לעלות ממנה עקב שריפות חשמל, וכן נפגעו מעליות אספקת התחמושת לתותחים, החרטום,גשר הפיקוד, חדר המכונות והמחסנים. רקיטה אחת חדרה את הסיפון קרוב לתותח הכפול הקדמי, התפוצצה בחדר אוכל קצינים וגרמה לנזקים רבים.



מקום חדירת הרקטה בסיפון של איברהים אל אוול (מקור:"מעצמאות לקדש")

בשעה 07:08 החלו המצרים לנטוש את האניה ותוך כדי הנטישה הונף דגל לבן בראש התורן. שני אורגנים נוספים שהגיעו באותה עת, מוטסים בידי אל״מ עזר וייצמן מפקד בסיס חצור ורס״ן מרדכי (מוטי) הוד מפקד טייסת 113, הופנו לתקיפת מטרות בסיני. גוררות של חיל הים הגיעו אל האניה הנטושה ולאחר שגררו אותה לנמל חיפה, שופצה המשחתת ונכנסה לשירות חיל הים בשמה החדש - אח״י ״חיפה״.


איברהים אל אוול נגררת לנמל חיפה (מקור:"מעצמאות לקדש")

איברהים אל אוול (ויקיפדיה)

האונייה נבנתה במספנות Swan Hunter באנגליה. התכנון התבסס על אניית ליווי קיימת - HMS Bittern. הדגם החדש נקרא "משחתת מדגם האנט" (Hunt class destroyer). היא הושקה ב-9 באפריל 1940 כאה"מ Mendip והופעלה בצי המלכותי הבריטי כנגד צוללות וטרפדות גרמניות במלחמת העולם השנייה.
 
כדי להתמודד מול הטרפדות הגרמניות המהירות היה צורך להעלות את המהירות ל-30 קשר. לכן הוצר כלי השייט ב-2.5 מטר אך עדיין נשא אותו חימוש. תוך כדי פעילות התברר כי מהירות המשחתות אמנם עלתה אבל היציבות אבדה. כדי לאזן את האנייה נדרשו המשחתות שכבר נבנו לשאת מטילי פלדה במשקל של 50 טון בתחתית. בהמשך הורחבה האוניה ב-90 ס"מ ובוטל הצורך בנשיאת הנטל.
 
ב-1948 תכננו הבריטים להשאיל מספר אוניות וביניהן HMS Mendip לסין הלאומנית. הסינים אף הכינו לה שם חדש, "לין פו", אך לאחר שצוות הסיירת HMS Aurora שכבר נמסרה לסינים קודם לכן ערק עם האוניה לקומוניסטים בוטלה ההשאלה והיא נשארה בבריטניה.
 
ב-1949 נמכרה המשחתת למצרים, יחד עם משחתת האנט נוספת בשם HMS Cottesmore. בתחילה נקראה בשם "מוחמד אל-כביר" ושם האנייה השנייה "אבראהים אל-אוול" (ابراهيم الاول, בתעתיק מדויק: אבראהים אלאול, מערבית: "אבראהים הראשון"), אולם ב-1951 החליפו המצרים את שמות האוניות בהצלבה.


 
לייבסיטי - בניית אתרים