מסוקים של חיל האויר בביאפרה?

איך הגיעו מסוקי S-58 לאפריקה?

הסיפור מתחיל במייל שכתב לנו ע’, שהטיס מסוקי S-58 בטייסת 124, וצבר 1,000 שעות טיסה על המסוק . הוא מצא לנכון לספר לנו כי בשנת 1968, הגיעו לטייסת מסוקי הבל 205 הראשונים ואז קורקעו מסוקי ה-S-58, אולם מאחר והבלים לא הגיעו לכשירות מבצעית, המשיכו ותיקי הטייסת להטיס את מסוקי ה-S-58 בטיסות איוורור על מנת לשמור על כשירותם המבצעית. כשהסתיימו ההתקנות על מסוקי הבל ואלה הפכו למבצעיים, הושבתו מסוקי הסיקורסקי של הטייסת ולאחר מכן נמכרו.

אוסף בוריס כרמי

הוא סיפר כי באותה שנה נלקחו ארבעה מסוקים שנמכרו לאו”ם, הובלו לתעשיה האוירית, שופצו שם נצבעו בלבן וסומנו באות קריאה של האו”ם. הוא מעיד שהוא הטיס לפחות אחד מהם לאחר השיפוץ.

לאחרי השיפוץ לדבריו, הוטסו המסוקים לקפריסין, ונמסרו לנציגי האו”ם שם, וכי נאמר בשעתו שהאו”ם לוקח אותם לשימוש בביאפרה , אזור בניגריה ששם התחוללה באותה שנה מלחמת אזרחים ורבבות מתו ברעב.

הסיפור הזה לא היה ידוע לנו. במחקר שערכנו בעזרת ידידנו ג’ורג’ קונץ אודות המסוקים שיצאו משירות בחיל האויר, לא ידענו מה עלה בגורלם של חמישה מהם, והמייל שקיבלנו מע.’ השלים את הפאזל, ואז החלטנו לאסוף עוד פרטים על מנת לספר את הסיפור המלא, ואכן מצאנו ברשת תמונות בודדות של מסוקי S-58 לבנים בשירות אירגון UNICEF של האו”ם בגיחות להטסת אספקה לביאפרה. באחת התמונות ניתן היה להבחין מתחת לתא הטייס בכתובת “Robards enterprises Inc.” והשאלה שעלתה מיד הייתה, מה לחברה אזרחית אמריקאית ולמסוקי או”ם בביאפרה? ושאלה נוספת היתה, האם באמת הופעלו ארבעת מסוקי ה-S-58 שהיו בחיל האויר בטיסות אספקה לביאפרה?

ג’ורג’ קונץ המשיך במחקר. לפניכם הממצאים עד מועד לכתיבת שורות אלו:

ראשית, לארגון האו”ם אין ולא היו מסוקים משלו, ומעולם לא הפעיל מסוקים בעצמו, אולם השאיל מסוקים ומטוסים מחילות אויר שונים, או של מפעילים או קבלני משנה אזרחיים, ומשתמע מכך שהמפעילים האזרחיים היו יכולים להטיס מסוקים “מושאלים” מחילות אויר שונים, ללא קשר לבעלי המטוס. זה אומר שלא יכול להיות שארבעת המסוקים של חיל האויר נמכרו לאו”ם, אלא לסוכנות ממשלתית זרה או למפעיל אזרחי. אפשרות שלישית היא, שהם רק הושאלו לאו”ם ע”י ממשלת ישראל, והופעלו בביאפרה ע”י קבלן משנה אזרחי.

שנית, מעיון במסמכי הממשל האמריקאי נראה שממשלת ארה”ב היתה מעורבת ישירות ברכבת האוירית שהופעלה אל ביאפרה באותה עת, ואף הקציבה לכך 27 מיליון דולר.( לרכישת מזון, תרופות, משאיות ומסוקים), כן נמצא לכך קבלן (רוברדס?) כדי להפעיל את המסוקים עבור יוניצ’ף וישנו אזכור באותם מסמכים על רכישת שני מסוקים מדגם סיקורסקי S-55 מסוחר מטוסים מטוסון שבאריזונה בשנת 1968 שבוצעה עבור אותו קבלן.

מ-18 בספטמבר 1968 ועד 1 ביולי 1969, ארבעה מסוקים שסופקו ע”י יוניצ’ף לצלב האדום בניגריה, הופעלו להטסת 12 טון מטען ביום מסלבאר שבניגריה ל-יויו שבביאפרה, מטען שכלל מזון ותרופות. הוזכרו גם שני מסוקים נוספים שהוחכרו ישירות ע”י הצלב האדום (האם היו אלה ה-S-55 ?) , וכן שכל הצוותים היו אזרחים אמריקאים. בדצמבר 1969 המזון עדין הגיע באניות לנמל קאלאבאר ולכן הגיוני שפעילות המסוקים נמשכה שם גם אחרי 1 ביולי 1969, אך הצלב האדום לא היה מעורב בכך יותר ישירות .(ממשלת ניגריה אסרה על פעילות הצלב האדום בשטחה לאחר 1 יולי 1969).

במסמכים לא הוזכרו דגמים ספציפיים של מסוקים, אך עכשיו אנו יודעים על לפחות מסוק S-58 אחד, אות קריאה UN-23 מתוך תמונות שצילם אחד מרופאי הצלב האדום בסוף שנת 1968.

ממסמכי הממשל האמריקאיים מתברר שיוניצ’ף המשיך בפעילות המסוקים שלו בניגריה גם לאחר 1 בינואר 1970 ועד סוף אותה שנה, והוזכרו לפחות שמונה מסוקים, ושוב, בגיבוי כספי מלא ממשלת ארה”ב. מלחמת ביאפרה הסתימה ב-15 בינואר 1970. לא הוזכרו יותר פעילויות מסוקים בביאפרה במסמכי יוניצ’ף או ממשל ארה”ב.

בכמה ממסמכי הצלב האדום אכן מוזכר השם רוברט רוברדס כזה שהיה אחראי למסוקים שהופעלו ע”י יוניצ’ף/הצלב האדום ברכבת האוירית שהופעלה מקאלאבאר ליויו בשנים 68/69 אך שוב, ללא אזכור דגמי המסוקים.

קונץ חיפש מידע אודות רובארדס ומצאו ב “מדריך מפעילי המסוקים בארצות הברית, קנדה, מקסיקו ופוארטו ריקו” מאותם שנים.

בשנים 1970-1974

חברת “North-South Helicopters, Inc ” שכתובתה בעיר דאנסוויל במדינת ניו יורק. (נשיא החברה רוברט ס. רובארדס)

19701971197219731974
4 מסוקי הילר 12B2 מסוקי הילר 12C2 מסוקי הילר 12C2 מסוקי הילר 12C2 מסוקי הילר 12C
1 סיקורסקי S-514  סיקורסקי S-554  סיקורסקי S-554  סיקורסקי S-554  סיקורסקי S-55
3 סיקורסקי S-555 סיקורסקי H-345 סיקורסקי H-345 סיקורסקי H-345 סיקורסקי H-34
 1 פיירצ’יילד הילר FH-11001 פיירצ’יילד הילר FH-11001 פיירצ’יילד הילר FH-11001 פיירצ’יילד הילר FH-1100
 2 ווסטלנד S-552 ווסטלנד S-552 ווסטלנד S-552 ווסטלנד S-55

בשנים 1975-1976

חברת “North-South Helicopters, Inc ” שכתובתה בעיר דאנסוויל במדינת ניו יורק. (נשיא החברה רוברט ס. רובארדס)

19751976
2 מסוקי הילר 12C2 מסוקי הילר 12C
4  סיקורסקי S-554  סיקורסקי S-55
5 סיקורסקי H-345 סיקורסקי H-34
1 פיירצ’יילד הילר FH-11001 פיירצ’יילד הילר FH-1100
2 ווסטלנד S-552 ווסטלנד S-55

החברה נעלמה מהמדריך בין 1977 ל-1982 אולם בשנת 1982 הופיעה מחדש כשכתובתה בעיר קיסימי שבפלורידה, ללא מסוקים.

במרשם המטוסים האזרחיים של מנהל התעופה הפדרלי בארה”ב מעולם לא הופיעו מסוקים הרשומים ע”ש רובארדס או ע”ש שתי החברות שהקים.

בחיפוש נוסף שערך קונץ בכמה מאות כותרות עיתונים מהתקופה ההיא, מצא את המידע הבא:

רוברט סי.רוברדס היה בשנת 1968 טייס מסוקים ואיש עסקים בן 36 מהעיר דאנסוויל שבמדינת ניו יורק. הוא ניהל את חברת “רוברדס תעשיות” יחד עם אשתו, החברה נתנה שירותי השכרת מסוקים והשכרת בתי דירות. לרוברדס היו גם צי של משאיות ומלון דרכים שאשתו ניהלה.

בתחילת 1968 מצב הפליטים בביאפרה הדאיג מאד את רוברדס ויחד עם אנשים אחרים, שארבעה מהם היו טייסי מסוקים, ודרך הכנסייה הרומית הקתולית, בא במגע עם יוניצ’ף והציע להם את שירותיו. הרעיון היה לקיים טיסות לאספקת מזון ותרופות בעזרת מסוקים. אירגון אונסקו קיבל את ההצעה ורוברדס נתמנה למוביל הפרוייקט. חברה נפרדת “רוברדס תעשיות אינק.” הוקמה לצורך תפעול הפרוייקט.

אונסקו היה צריך להיות אחראי על הצד הכספי של חלק מהפרוייקט, עם עזרה ניכרת מטעם ממשלת ארה”ב, אולם רוברדס רכש בעזרת תרומות 2 מסוקי S-55 בסכום של 50,000 דולר מסוחר במטוסים יד שניה מטוסון שבאריזונה. מסוקים אלו הוכנו באיזור לוס אנג’לס אך מעולם לא נרשמו במרשם המטוסים האזרחיים בארה”ב.

ב-25 באוגוסט 1968 המריא מטוס תובלה שכור משדה התעופה של לוס אנג’לס לעבר לאגוס בירת ניגריה, דרך ניו יורק. המטוס נשא את שני מסוקי ה-S-55,וכן חמישה טייסים כולל את רוברדס., חמישה מכונאים ועוד שני מתנדבים, כולם אזרחי ארה”ב. ביום 30 באוגוסט כבר ביצעו 2 המסוקים טיסות אספקה רבות מלאגוס אל פורט הארקורט ואל אנגו, כדי, כמו שרוברדס התבטא מאוחר יותר, “להוכיח את הרעיון”.

מסוק S-55 של רוברדס מעמיס אספקה לביאפרה

אחד מהמסוקים נאלץ לבצע נחיתת חירום ב-18 בספטמבר ליד בנין סיטי לאחר שנפגע מאש שנורתה מהקרקע ושפגעה בשני צינורות דלק. המסוק חולץ , תוקן ושב לטוס ב-22 בספטמבר. ב-18 גם החלה הרכבת האוירית מסלבאר ל-יויו בשיתוף עם הצלב האדום, וכל הפעילות הועברה לשדה התעופה ליד נמל קאלאבאר.

רוברדס חזר לארה”ב ב-3 באוקטובר כדי להשיג עוד מסוקים. הוא ביקש עוד שישה, אך לאחר שיחות שבהן היה מעורב משרד המדינה, הובטחו לו ארבעה בעלי כושר נשיאה גדול יותר מזה של ה-S-55. הוזכר כושר נשיאה של 1.2 טון לעומת 2 טון של ה-S-58. בכמה ראיונות עיתונאיים הוזכר שארבעת המסוקים הם “תוצרת גרמניה” או “ממקור גרמני” 1

בינתיים הצליח רוברדס לשלוח את המסוק שהיה בבעלותו, הפיירצ’יילד הילר FH-110 שהיה כמעט במצב חדש, אל האי פרננדו פוה, שהיה במרחק 100 ק”מ מקאלאבאר, ובו מוקם מטה הצלב האדום. המסוק, בעל מס’ יצרן 30 וסימן רישום N530FH סומן באות הקריאה UN-07. 2

בדצמבר 1968 כלל הכוח שבעה מסוקים:מסוק ה-FH-1100 של רוברדס, שני סיקורסקי S-55 וארבעה סיקורסקי S-58. כולם רשמית בבעלות “רוברדס תעשיות אינק.” אולם חוץ ממסוק ה-FH-1100 אף אחד מהאחרים לא היה רשום מעולם במרשם המטוסים האזרחיים בארה”ב או בכל מקום אחר. אולם לכולם היה אות קריאה של האו”ם.

טיסות הרכבת האוירית הופסקו בהוראת ממשלת ניגריה בסוף יוני 1969, והצוותים הוכרחו לחזור הביתה. שבעת המסוקים אוחסנו בנמל התעופה של לאגוס. כשהסתיימה המלחמה בינואר 1970, ניסה רוברדס לחזור לניגריה, אולם הרשות ניתנה לו ולעוד שישה טייסים לחזור לשם רק באפריל. הוא סיפר בראיון שמשבעת המסוקים שבשדה התעופה של לאגוס אפשר היה להחזיר שלושה לפעילות מידית ואת האחרים לאחר כמה תיקונים. הוא חזר לארה”ב בנובמבר 1970 לאחר סיום הפעילות בניגריה אולם כל שבעת המסוקים נשארו שם (כולל מסוק ה-FH-1100 שלו) .2

רוברדס ניסה להשיב את המסוקים לארה”ב ולמכור אותם שם, אולם לא הצליח (בגלל בעיות כספיות) והתייאש בשנת 1975.

הערות:

1 א.”תוצרת גרמניה“-המסוק הראשון תוצרת גרמניה היה הבולקו 105 וזה לא היה ביצור בשנת 1968.

1 ב.“ממקור גרמני”-ל-24 מסוקי ה-H-34G-III שהופעלו בחיל האויר הישראלי יש קשר בלתי ישיר לגרמניה- הם היו במקור מסוקים שיועדו לגרמניה המערבית תחת סיוע צבאי אמריקאי, אולם הועברו ע”י הגרמנים לישראל, וכל זאת באישור ממשלות גרמניה וארה”ב, ממשלת ארה”ב נשארה בעלת המסוקים דה-פקטו. כדי להיות בטוחים שארבעת המסוקים של רוברדס היו מדגם H-34 וללא קשר לגרמניה, בדק קונץ את כל 121 המסוקים מסוג זה ששירתו בצבא ובחיל הים של גרמניה, וברור מעל לכל ספק שאף אחד מאלה היה מעורב, היות וגורלם של כל המסוקים הגרמניים לאחר שנת 1971 נחקר וידוע, וכמו שרוברדס עצמו אמר, כל מסוקיו נשארו בניגריה בסוף שנת 1970.

2.מסוק ה-FH-1100 נראה בחצר של בית ספר בסלבאר באוקטובר 78. רישומו האמריקאי בוטל ב-12 במאי 82.

כעת נשאר לברר איזה מספרי זנב היו למסוקים של טייסת 124 אשר הועברו לניגריה לסיוע לפליטים במלחמת ביאפרה.

תם ולא נשלם.

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות

מאמרים אחרונים

קטגוריות

ניוזלטר מרקיע שחקים

הירשמו לניוזלטר של מרקיע שחקים ותהיו הראשונים לדעת על מאמרים ועדכונים חדשים באתר!

תודה על הרשמתך
0
Would love your thoughts, please comment.x