מטוסי הנורד בחיל האויר

בתקופה שלאחר מלחמת העצמאות היה ח״א הישראלי בחיפוש אחר מטוס תובלה שיחליף את מטוסי הדקוטה הישנים ואת מטוסי התובלה האחרים שהיו אז בסד״כ. במסגרת המשא ומתן עם צרפת על רכישת מטוסי המיסטר 2, סרן בני פלד שנשלח עם 5 טייסים נוספים לבסיס מון דה מרסן על מנת לבחון מטוסים אלו, התנגד מאוד לרכישתם – האלוף דן טולקובסקי, הכריע בעד הרכישה תוך כדי ההמתנה למטוסי המיסטר 4 שהיו בפיתוח.

צרפת נעתרה למכור לישראל מטוסי אורגן ומיסטר 2 אך כתנאי, דרשה שישראל תרכוש שישה מטוסי תובלה מדגם  נורד 2501 נוראטלס, חיל האויר הישראלי הביע התנגדות בתחילה, כיוון שקליטת מטוסי הנורד הנ״ל בכוח מחייבת שינויים מהותיים במערך התחזוקה, אבל במציאות של 1955 לא היתה לישראל כל ברירה, ובספטמבר 1955 נחתמה העסקה הראשונה. הצרפתים ניאותו לפצל את האספקה ל-2 קבוצות. עסקת הנורד היתה בדיעבד מוצלחת ביותר. המטוס פתח בפני ח"א אופקים חדשים בעיקר בשל יכולת הנשיאה הטובה שלו. כמו כן, מטוסי הנוראטלס שימשו כמטוסים העיקריים לטיסות חו"ל, כשהם מובילים אחמ״ים ומטענים חשובים, ומטיסים ארצה חלקי חילוף וציוד צבאי שנרכש באירופה.מטוסי הנוראטלס כונו בחיל האויר בשם "נורד" ולא בשם "נוראטלס", והוקצה להם קוד דגם "57".

ב-25 בנובמבר 1954נשלחו לצרפת לקורס הכרת מטוס נורד, בעיקר מערכות גוף, שהתקיים במפעל ייצור של נורד אויאסיון בעיירה לה-מירו (Les Mureaux). לאחר שהקבוצה סיימה את הקורס עברה לבסיס ח”א הצרפתי Bricy שבאורליאן לעבודה מעשית בדרג הטייסת. בינואר 1955 מצטרפים לקבוצה באורליאן הדדי (חשמלאי) ויעקב שווקי (מכשירן).ב-26 בפברואר 1955 יצאו מצרפת למפעל "בריסטול" באנגליה דני אנטיקה, יעקב טולידאנו וקלמן רדלמסר להשתלמות למכוננים מוטסים על מנועי ההרקולס של המטוס.

המשך הקורס נערך במפעל נורד בבורג' מאמצע מרץ ועד אפריל 1955. בספטמבר יצאה לצרפת קבוצה ובה הקברניט הלל תור, טייס המשנה יוסי עופר, הנווט צ'רלי דיין וצוות טכני להדרכת טיסה על המטוס.הטיסה הראשונה נערכה ב-22 בספטמבר וטיסות ההדרכה נמשכו עד 29 באוקטובר ואז עברה הקבוצה לבורג' לקבלת המטוס הראשון.

ב-31 באוקטובר 1955 נחת בתל נוף מטוס הנורד הראשון , מספר יצרן 01, כשהוא מוטס ע״י הצוות הישראלי לאחר שטס בנתיב בורג'-גלאזגו-לונדון-פריס-רומא ואתונה. הוא סומן 4X-FAP   (וכונה "פאפא" לפי איות האות "P" באלפבית הפונטי שבו משתמשים במערכות הקשר האוירי), וב-18 ינואר 1956 הגיע המטוס השני כשהוא מוטס ע"י טייס של היצרן וע"י טייס המשנה יוסי עופר. המטוס השלישי הגיע ב-30 בינואר כשהוא מוטס ע"י הקברניט עודד אברבנאל . הם סומנו 4X-FAQ ו-4X-FAR.מטוסים אלה יוצרו בסדרת יצור מיוחדת לחיל האויר ולכן הדגם שלהם היה N.2501IS.

לפני מבצע קדש

בין המשימות הראשונות של הנורדים היתה הטסת עולים מחיפה לאילת. כמו כן, נטלו המטוסים חלק במבצע ״רז־יש", שבו הועברו מטוסי מיסטר 4 ממון־דה-מארסאן בצרפת לחצור ב-11 באפריל 1956. עד סוף אותו החודש הועברו 12 מטוסים לישראל בשני סבבים, כשהם מלווים במטוסי נורד של טייסת 103. תפקידם של הנורדים היה ממסר קשר, הצנחת סירות הצלה במידת הצורך והעברת ציוד וצוותים לתחנות הביניים.

גם במבצע ״שחרית", באוגוסט 1956, שכלל העברת 36 מטוסי מיסטר לארץ בשני סבבים (18 מטוסים בכל סבב) השתתפו הנורדים – המשימה הגדולה מבין מבצעי ההעברה שנעשו עד אז והיא נשמרה בסוד מוחלט. בעבודת התכנון עסקו אל"מ שלמה להט שהיה ראש מחלקת אויר, רס״ן אברהם יפה רע״ן אויר 3, ורס״ן ישעיהו גזית רמ״ד ב באויר 3 ומספר קצינים נוספים. 21 טייסים, חלקם לא מנוסים ו-13 אנשי צוות קרקע השתתפו במשימה – הטייסים נשלחו לצרפת במטוס נורד ומטוס קונסטליישן של אל על.

ערב מבצע קדש נצבע מטוס 4X-FAP בצבעי חברת אל על. הוא נשא את סימן הרישום האזרחי 4X-ALH ושימש לטיסות לצרפת להעברה של ציוד צבאי ארצה.

את טבילת האש שלהם במבצע קדש ערכו הנורדים באוקטובר 1956. בליל 28-29 באוקטובר נחתו בחצור 26 מטוסי נורד צרפתיים שהביאו 400 מאנשי חה״א הצרפתי לרבות מפקדה אווירית, אשר התמקמה בבסיס ח"א ברמלה. לאחר ההצנחה במיתלה, ב-29 לאוקטובר 1956 החלה רכבת אווירית של שלושה מטוסי נורד ושני מטוסי דקוטה על מנת להצניח לכוחות במיתלה ציוד, כולל ג'יפים ותותחים. כן הוצנחו צוותים שרק באותו היום למדו, בהדרכת איש ח״א הצרפתי, הפעלת תול״רים 106 מ״מ, אשר הוצנחו מאוחר יותר ממטוסי נורד צרפתיים. כמו כן הוצנחו תחמושת, מים ומזון.

בליל ה-31 באוקטובר התרכז הגדוד מחטיבת הצנחנים באיסוף 120 הפצועים שלו והובלתם במהרה לבתי החולים בעורף, כאשר היה הקרב במיתלה בעיצומו, המח״ט העביר מברק ובו דרישה למטוסי תובלה לפינוי הנפגעים ובזמן שהמהנדס ניסה לברר את אפשרויות הנחיתה על מסלולי החירום, שהוכשרו ע״י רס"ן אברהם בר-און, הובילו אמבולנסים, משאיות וזחל״מים את הפצועים לשדות הריכוז. 18:100 החלו מטוסי נורד ודקוטה להצניח ציוד ואספקה לכוחות, אך בשלב זה נודע על חומרת המצב ומפקד החטיבה ביקש מהטייסים לנחות לפנות את הנפגעים. בעבודה קשה ומהירה פורקו המטענים מהמטוסים, שהוסבו מיידית במקום ל"אמבולנסים מעופפים״.

לקראת חצות שבו הכוחות לשטח, המפקדים התכוננו לקיים חפ״ק, אך רוב האנשים נרדמו. שנתם היתה קצרה כיוון שבשעה 02:00 הופיעו מעל השדה 10 מטוסי תובלה ללא כל הודעה מקדימה. המטוסים החלו להצניח והתעורר פחד שמא מדובר בצנחנים מצריים, נוצר מתח רב, אך קצינים שסרקו את האיזור מצאו חבילות של מזון וסיגריות ואז הסתבר כי אלו היו מטוסי נורד צרפתיים שהגיעו להצנחה ישירות מקפריסין ללא כל הודעה מוקדמת.

ב-1 בנובמבר 1956 בוצע מבצע הצנחה בא-טור וההשתלטות על השדה הסתיימה ללא קרב. בערב החלה רכבת אוירית של מטוסי נורד ודקוטה. למחרת הונחת בא-טור גדוד מילואים על ציודו ב-26 גיחות. ב- 3 בנובמבר בוצעו 24 גיחות נוספות להנחתת תחמושת או נשק להמשך פעילות הצנחנים בא-טור. בניגוד לרכבת האוירית למיתלה, הרכבת לא-טור התנהלה בסדר וארגון מופתיים. הקשר האוירי בוסס, והמטוסים הצניחו אחד אחרי השני ממש כמו בימי שלום, אפילו תחנת הקרקע של מגדל הפיקוח כבר הופעלה ונתנה למטוסים הוראות נחיתה.

בסך הכל ביצעה טייסת 103 במלחמה 46 גיחות נורד לתובלה, שנמשכו 55 שעות טיסה.

ב-10 במרץ 1957 פינה צה"ל את שארם-א-שייך. מטוס נורד ושלושה מטוסי דקוטה שימשו לפינוי הכוחות. לפני ההמראה עמד הרב גורן כשהוא מנופף בספר תורה, וקרא בקול "עוד נחזור לפה!".

ב~1958 שימש מטוס 4X-FAU להטסת משלחת הצועדים של צה״ל להולנד. הטייס, שזו היתה טיסתו הראשונה לחו"ל הופיע לטיסה כשהוא עמוס מפות ותדריכים ולאורך כל הדרך כסס ציפורניו מהמתח והיה קשה מאד להרגיעו. מיד לאחר הנחיתה הבחור נעלם ואחרי כמה שעות כשלא נודעו עקבותיו החלו לדאוג לו. לפתע הופיע הבחור כולו המום כשהוא ממלמל את סיפורו "בחיי לא יאומן איך שהן יושבות כך בחלון הראווה. שיקסעס."

מבצע "עלוקה"

באותה שנה יצא נורד לאפריקה כדי לבצע הצנחת ראווה במבצע סודי. הטיסה לאפריקה היתה מלווה בהרבה אירועים בלתי צפויים ואחד המנועים  רעד, כיוון שהמטוס היה עמוס עד אפס מקום. בעת הטיסה היה מאד חשוך והטייס סבל מוורטיגו. הוא התקדם לנחיתה מהר מדי ונחת ממחצית המסלול בלבד, ורק בעזרת הרבה מזל ומעצורים הצליח שלא לגמור את המסלול לחלוטין. בסופו של דבר, המפגן עלה יפה ועשה רושם רב.

מטוסי הנורד טסו לאפריקה מספר פעמים כדי להצניח צנחנים אתיופיים שהודרכו בארץ, במפגן  הצנחה בפני קיסר אתיופיה היילה סילאסי בנובמבר 1960, ובפני  גנרל מובוטו שליט קונגו באוגוסט 1963 וכן במדינות אפריקאיות אחרות

בחודשים פברואר מרץ ואפריל  1959 הגיעו ארצה מצרפת שלושת המטוסים הנוספים, מספרי יצרן 4,5,6 וסומנו 4X-FAS עד 4X-FAU. למרות חוסר התלהבות הראשוני מן הנורדים, הם הוכיחו את עצמם כמטוסים יעילים, אמינים שפתחו אופקים חדשים בפני ח"א. נתיבי התובלה של ח"א הישראלי הכתיבו את החשיבות שבמטוסי תובלה נוספים מסוג אחר. אולם, מטוסי התובלה לא עמדו בראש סדר העדיפויות של חיל האוויר ומכיוון שהיתה בעיה של חוסר תקציב, נרכשו מטוסים משומשים וזולים יותר.

תוך כדי תקופת השילומים מגרמניה שהסתיימה בשנת 1964, נחתמה עם ממשלת גרמניה המערבית עסקה גדולה לאספקת ציוד צבאי, ובמסגרתה אספקת  18 מטוסי נורטלאס,10 מטוסי דורניר DO-27 ומטוסי פוגה מגיסטר מעודפי חה״א הגרמני, מסוקי H-34, תותחי נ"מ וטנקים.

ביוני 1960,הוטסו ארצה דרך בסיס צרפתי בגרמניה  שישה מטוסי נורד מעודפי חיל האויר הגרמני (שיוצרו בגרמניה ע"י חברת פלוגזוגבאו נורד כדגם N.2501D) , מספרי יצרן D083,D089,D090,D091,D092 ו-D093. הם סומנו בחיל האויר כ- 4X-FAN,4X-FAO,4X-FAV,4X-FAW,4X-FAX  ו-4X-FAY, ובכך תם עידן מטוסי הדקוטה בטייסת 103. הדקוטות הועברו לגף 120 (שעבר לשדה התעופה בלוד בפברואר 1964 ) וטייסת 103 הפעילה מטוסי נורד בלבד.

באוקטובר 1962 הגיעו שישה נורדים נוספים מגרמניה, מספרי יצרן D088,D096,D134,D150,D151 ו-D153 וסומנו ,4X-FAA,4X-FAB,4X-FAC,4X-FAD4X-FAE ו-4X-FAF,ובנובמבר-דצמבר  1963 הגיעו עוד שישה, מספרי יצרן D165,D166,D167,D168, D169 ו-D170  שסומנו 4X-FAG,4X-FAH,4X-FAI,4X-FAJ,4X-FJK  ו-4X-FAL, כך שסד"כ הטייסת עמד אז על 24 מטוסים.

בינואר 1964_עלתה הטייסת על המפה. טייס נורד שטס חזרה לארץ מאירופה נאלץ לנחות באקרוטירי שבקפריסין בשל תקלה טכנית. המטוס והצוות חיכו לבוא הטכנאים הישראלים שיכשירו את המטוס לפעולה. בינתיים, ניצלה העיתונות המקומית את המצב ועיתון נפוץ בקפריסין, שהיה בעל קשרים בשגרירות המצרית אילתר סקופ וטען שישראל מנהלת דו-שיח חשאי עם הצבא הבריטי בקפריסין, והביאה את אירוע הנחיתה של שני מטוסי חה״א הישראלי בבסיס בריטי כהוכחה לכך.

בלילה שבין 29 ל-30 באפריל 1964 ארעה תאונה קטלנית כאשר בשעת טיסת ניווט, בתנאי מזג-אוויר קשים, מטוס נורד של הטייסת בעל אות קריאה 4X-FAD ובו חניכי קורס נווטים מס' 17 התרסק ברכס חתירה  ליד המכתש הגדול בנגב, שברי המטוס נתגלו רק למחרת ע"י מסוק. תשעה אנשי צוות אויר נספו בתאונה.

ב-6 במאי 1965, שהיה יום העצמאות ה-17,הטיסה הטייסת שישה עשר מטוסים במטס האוירי. בסוף אותו החודש טסו שני נורדים טיסות רבות לאילת ובכל פעם השתמשו באותות קריאה שונים. מטרת מבצע זה היתה להונות את המצרים כדי שיבינו שצה"ל מעביר כוחות רבים לאיזור אילת. המצרים אכן הפנו לשם כוחות מסיני, ולכן כוחות הצבא המצרי שהגנו על 2 צירי הפריצה מהנגב לסיני דוללו.

במלחמת ששת הימים

עם פרוץ מלחמת ששת הימים, היו ברשות הטייסת 23 מטוסי נורד שמישים. בתקופת ההמתנה למלחמה בצעו מטוסי הנורד סיורים ימיים במשך כל שעות היום במטרה לזהות כלי שיט עוינים בקרבת חופי הארץ, ומשימות של ממסר קשר. אחדים ממטוסי הטייסת פרסו מבסיסם הקבוע בתל נוף לשדה התעופה בכפר סירקין. בשעות הצהריים, ב-5 ביוני 1967, הותקף השדה ע״י ארבעה מטוסי האנטר ירדניים שצלפו על מטרות שונות. מטוס הנורד  4X-FAX שחנה על המסלול, הושמד לחלוטין וכן מטוס פייפר.

בימים הבאים של המלחמה הופעלו מטוסי הנורד להצנחת דלק ואספקה לכוחות שהתקדמו בסיני, כמו כן בוצעו סיורים ימיים, גיחות ממסר קשר ופינוי נפגעים.

ב-7 ביוני,  בשעה 22:45  נשלח מטוס נורד לאזור שדה התעופה H-3  בעיראק, כדי לנסות ולאתר את אלכסנדר ענבר ושלמה קרן, טייסי ווטור 64 מטייסת 110 שמטוסם נפגע בתקיפה השלישית של ח"א  על השדה. לפי התכנית, הוטל על מטוס הנורד לטוס בגובה רב ולהפעיל מערכת איתור מעל לאיזור החיפושים בסביבת השדה, במאמץ לגלות את עקבות הניצולים ־ ובמידה והיו אותות חיים היה עליו להזעיק מסוק לחילוץ הנפגעים. מטוס הנורד הגיע לאיזור החיפושים בסביבת   H-3  וחג מסביב, אך לא נקלטו כל אותות ממכשיר האיתור ־ הדרך חזרה היתה רצופת סכנות, בתחילה התפוצץ ליד הנורד טיל נ״מ אך המטוס לא נפגע, לאחר מכן גילה מטוס מיג עיראקי את מטוס הנורד הישראלי וניסה ליירט אותו ־ טייס הנורד פתח בסדרת תמרונים חריפים כדי להימלט והצליח. בבסיס בו הוא נחת נערכה למטוס בדיקה מקיפה והסתבר שהנזקים היו שטחיים בלבד.

בליל 8-9 ביוני נשלח  בשעה 21:25 נורד נוסף לאיזור החיפושים, ועוד מטוס ב-9 ביוני בשעה 18:50 אך גם הם חזרו בידיים ריקות.

טייסת 103 ביצעה במלחמה 229 גיחות ובסה"כ 622 שעות טיסה.  המטוסים טסו במלחמה 122 גיחות תובלה,50 גיחות הצנחה,30 גיחות ממסר וסיור, 6 גיחות חיפוש ו-21 גיחות פיזור, ממוצע של כ-42 גיחות ליום.

עם תום מלחמת ששת הימים חזרה טייסת 103 לפעילות שגרתית אך מדי פעם היו משימות מיוחדות ־ ב-21 באוקטובר 1967 נפגעה והוטבעה אח״י אילת בשעה שהיתה בסיור חופים שגרתי, בטייסת היה נורד בכוננות להצלה והוא המריא מתל נוף והטיל סירות הצלה מבעד לפתח המטען האחורי. מטוסי נורד נוספים סייעו בהנרת הים, ולמחרת בבוקר השתתפו הטסת הניצולים  לבתי חולים בישראל.

בינואר 1968 בוצעו הסיורים הימיים הארוכים ביותר שידעה הטייסת מעודה ־ החיפושים אחר הצוללת הנעדרת דקר. גיחות הסיור הארוכות מעל הים התיכון נמשכו 90 שעות ובוצעו בין ה-26 בינואר ל־4 בפברואר ־ ללא תוצאות

מטוסי הנורד במלחמת ההתשה

במלחמת ההתשה ערכו מטוסי הנורד גיחות רבות לפינוי פצועים מהחזית לבתי חולים בעורף, וכן טיסות אספקה רבות.בליל 29 באפריל 1969 יצאו 2 זוגות  נורדים ובבטנם מטעני נפץ מיוחדים  בשם "אשלגן" לתקיפת גשרי איסנה ונג'ע חמדי על הנילוס במסגרת מבצע "בצורת".עקב טעות בניווט הגיע זוג אחד לגשר אידפו והטילו עליו את המטענים. שני הגשרים נזקו קלות.

בלילה שבין ה־24 ל-25 באוקטובר 1969, נשלחו שני מטוסי נורד בטיסה נמוכה במעלה הנילוס במטרה להרוס גשר באיזור מצרים העילית במסגרת מבצע "תרנגול". אמנם הרעיון לא עלה יפה אך התכנון וההעזה ראויים לציון – היעפים החוזרים של מטוסי הנורד מעל המטרה העירו את יחידות הנ״מ באיזור שפתחו באש ושני המטוסים נפגעו מפגזים – שניהם חזרו ונחתו במנחת אבו רודס,אחד מהם על מנוע אחד בלבד.

לאחר תום מלחמת ההתשה ירד עומס הגיחות והטייסת המשיכה בפעילות שוטפת של תובלה, גרירות מטרת דגל לאימון תותחני נ"מ מעל המטווח שהיה בחוף געש  וכן להצנחות. באוקטובר 1969 הוסב מטוס אחד למטוס תדלוק באויר והוא השתתף בניסויי תדלוק באויר של מסוק יסעור.

מטוסי הנורד במלחמת יום הכיפורים

 במהלך המלחמה ביצעו 19 מטוסי הנורד שנותרו בטייסת 103 משימות מגוונות תוך עומס פעילות כבד. בשלב הראשון של המלחמה הם הטיסו אנשי מילואים לחזית בדרום וכמו כן הטיסו מים, תחמושת, דואר ותרופות, ופינו פצועים חזרה לעורף תחת איומים בלתי פוסקים מצד מטוסי הקרב של האויב. מטוסי הנורד השתתפו גם ברכבת האווירית לבסיס פאיד והטיסו ציוד חיוני לכוחות צה"ל הלוחמים, פינו נפגעים והטיסו חיילים לחופשות בארץ.

טייסת 103 על מטוסי הנורד שלה עברה לבסיס לוד ב-15 באוגוסט 1974 במטס של 16 מטוסים.דרגי האחזקה א' ו-ב' של המטוסים עברו לתעשיה האוירית.

במחצית השנייה של שנות ה-70 הוחל בהוצאתם ההדרגתית של מטוסי הנורד כשאת מקומם תופסים מטוסי הקרנף. ־ פרסומים שונים ברחבי העולם טענו בזמנו שחיל האוויר היווני רכש מח״א 6 מטוסי נורד אך המשא ומתן לא הסתיים.

בשנת 1977 הועבר  נורד 4X-FAG לתע״א לצורך טיסות תובלה קצרות טווח בחו"ל. המטוס שופץ שם, נצבע בצבעים אזרחיים והופעל ע"י התע״א תחת סימן רישום אזרחי 4X-AOS . בשנת 1982 נחת המטוס ברומא נחיתת חירום לאחר שאחד ממנועיו כבה בטיסה ארצה. המטוס הופעל עד מרץ 1983 ואז הועבר בטיסה למוזיאון חיל האוויר בחצרים.

מטוס הנורד האחרון הוצא משירות ח"א באפריל 1978 והועבר אף הוא למוזיאון חיל האוויר.

מקורות:

1."מטוסי מוזיאון חיל האויר" בהוצאת המוזיאון

2."טייסת הפילים-70 השנים הראשונות"-עפר צידון הוצאת עמותת חיל האויר

3. "נורד 2501 "נוראטלס" בשירות חיל האויר הישראלי"-ד"ר נעם הרטוך ואילן ורשאי. "קנה מידה" גיליון 47

4."מטוסי תובלה של חיל האויר-נורד 2401 נוראטלס"- ד"ר נעם הרטוך ויהודה בורוביק "ביעף" גיליון 48

5.אתר האינטרנט "מכונאים מוטסים טייסת 103"